מאירי על חגיגה כב

אין דורשין בעריות וכו' עקר כונת הפרק להשלים מה שכבר התחיל בביאורו מענין קרבנות החגיגה ולהתחיל בענין החלק השני בביאור טהרה הצריכה לעוסקי טהרות הן לחולין הן למעשר הן לתרומה הן לקדש ובמשנה הראשונה ממנה נתגלגל לבאר הדברים שאין דורשים אותם בפרסום ונתגלגל בכך על יד מה שנתגלגלו עניני עריות במשנה אחרונה של פרק ראשון ועל זה הצד יסוב ענין הפרק על ג' ענינים הראשון בענין הדברים שראוי להסתירם והשני בענין קרבנות החגיגה איזה מהם דוחה י"ט ולא שבת ואיזו אינו דוחה אף י"ט ואם סומכים עליהם אם לאו והשלישי במה שידוע שחייב אדם לטהר עצמו ברגל איזו טהרה אדם צריך לתרומה או לקדש ולכל עניני טהרות:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר עניני החלק הראשון ואמר על זה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם מבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברי' ראוי לו שלא בא לעולם מה למעלה ומה למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם אמר הר"מ פי' אומ' שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן הם השומעים פחות משלשה והטעם כדי שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה על זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות ומרוב תאוות רוב בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהם ספק במה שישמעו מן הרב והולכים להקל אמרו ולא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלים והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותם הענינים ואין מתלמדין אלא מאחד אחד בקבלה כי מעט מזעיר הם מה שישכילו מהם ההמון כשישמעם הטפש תשתבש אמונתו ויחשוב שהן סותרין האמת והם האמת והנכון ומעשה מרכבה אין דורשין בו כלל ואפי' ליחידאי אלא אם היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו והוא שיתעורר מעצמו ויבין הסודות מעצמו ולא יהיה צריך לפי' אלא שרומזין לו רמזים והוא סובר בהם סברתו ושקול דעתו וזהו ענין אמרם שונין לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים יתציירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פי' אדם אותם בלשונו ודמם ברעיונים יתקשו ויצאו מן הכונה ושמע ממני אני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים והוא שהן מכנין במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות ורוצים במעשה מרכבה החכמה האלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ובתאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כלן בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות מתחלת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע מזה ללמדם והזהיר עליו ואמ' להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שביארנו כל המסתכל בד' דברים וכו' ואמ' להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים ברעיונו המופשט בלי התחלה בחכמות כל שלא חס על כבוד קונו ראוי הוא כאלו לא בא לעולם פי' כי העדרו מן האנושות והיותו כשאר ב"ח טוב למציאות ממציאותו אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מהחכמה לחשוב עד שידע מה שעל השלים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועליה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים הוציא אותו זאת המחשבה אל השגעון ותמהון לבב ועיין זאת המלה המפוארה וזה העזר האלהי באמרם כל שלא חס על כבוד קונו ר"ל מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם וכשאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה העובר עברה בסתר ואמרו במקום אחר אין המנאפים מנאפים עד שתכנס בהם רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה אי זו תאוה שיהיה אין השכל שלם ומה שהביא זה הענין בזה המקום הוא מה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה וכן מנעו בתלמוד ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין בדרך משל דבש וחלב תחת לשונך:

אמר המאירי אין דורשין פי' בגמ' לשלשה שיהיו ד' עם הדורש ופי' הדבר בעריות שאין איסור שלהם מפורש בתורה ואם ידרוש אותן לשלשה שיהא האחד נושא ונותן עם הרב והשנים הנשארים יהיו נושאים ונותנים בין שניהם ולא יכונו לבם בדברי הרב ויטעו בהוראה להתיר ערוה אבל דורש לשנים שיהיה אחד נושא ונותן עם הרב והאחר יטה אזנו לשמוע ולא במעשה בראשית אף לשנים מפני שהדבר ראוי להסתיר ואין מגלין אותו אלא ליחיד ולא במרכבה אף ליחיד ר"ל שאין מגלין אותו מכל וכל אפי' ליחיד אלא שאם הוא מבין מדעתו במעשה מרכבה אחר שילמד מעשה בראשית מסייעים אותו ומגלין ראשי פרקים וענין מעשה בראשית הוא ידיעת חכמת הטבע ונכלל בה [ידיעת] שני עולמות ר"ל עולם היסודות ועולם הגלגלים ומעשה מרכבה האמור במשנה זו הוא ידיעת מה שאחר הטבע והוא עולם המלאכים ר"ל ידיעת אמתת מציאותם וידיעת מציאותו ית' ואחדותו לא שתהיה הכונה בהשגת הדברים על אמתתם שגם הם עצמם לא ישיגו על בוריה אמתת מה שלמעלה מהם בעליונות מעלה אבל ישיגו מאמתתו ית' דעה גדולה והשגה עצומה כל אחת כפי מעלתה כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם נראה לומר שכונת המניעה הוא על שני דברים הראשונים ר"ל מה למעלה מה לפנים ונמשכו האחרות להמשך הדבור ורמז במניעת מה למעלה מה שהתחלנו לבאר והוא בקשת ידיעת מה למעלה מן הצורה המושגת בטבע האנושי אשר היא העלה להוציא דעת האדם מן הכח אל הפועל ולהפרידה בהשגתה עד שתתאחד עם מושכלה והחקירה למעלה ממנו אולת ואמנם בענין מה לפנים רמז דבר אחר מוכרח באמונה והוא שעם הגיע האדם לידיעת הדברים שאפשר לדעתם מצד המופת והחקירה יצטרך להאמין דברים אחרים מצד האמונה שלא יכניסם תחת גדר המופת והעיון כענין חדוש העולם שאם ירצה לחייב חדושו מצד העיון והחקירה והוא ענין אמרו מה לפנים ישים עיונו סבת אמונתו ויבטל המסובב בהעדר הסבה ולכן טוב לו שישאירהו על משענת הקבלה והנבואה והוא אצלי אמרו ע"ה ארח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע כמו שביארנו בפתיחת החבור וכל שלא חס על כבוד קונו פי' בגמ' זה המסתכל בקשת ר"ל הנכנס במחקר הרמוז במקרא שנזכר בו ענין הקשת האמור עליו הוא מראה דמות כבוד יי' ופי' בו עוד זה העובר עברה בסתר ואמרו עליו שהוא כאלו דוחק רגלי שכינה כלו' מחשב בעיונו לבלתי היות עיניו משוטטות שם ונותן מקום להפסק ההשגחה בו:

זהו ביאור המשנה ובגמ' נאמרו הרבה ענינים בהגדות דרך סתר בעניני מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין מגדר החבור לבארם בו ונאמרו בה קצת דברים דרך הערה ואלו הם:

כבר ידעת שבני נח מוזהרין על ז' מצות והם ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וברכת השם וגזל ואבר מן החי ודינין ויתבאר ענין כלם במס' סנהדרין גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתוך כך צריך להזהר בהן על כל שאר דברים: