מאירי על חגיגה יד

המשנה השלישית עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר בי"ט הראשון של חג בש"א מן החולי' ובה"א מן המעשר ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרי' ונדבות ובמעשר בהמה והכהני' בחטאת ובאשם ובבכור ובחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות אמר הר"מ פי' כבר שערו זאת המשנה ופרשוה כך עולות נדרים ונדבות במועד באות בי"ט אינן באות ועולת ראיה באה ואפי' בי"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ושלמי שמחה באה מן המעשר ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני וכבר ביארנו שלמי שמחה ומה שאומ' ב"ה מן המעשר רוצה בו שמותר לו להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר ביארנו כי חגיגה חובה והעקר אצלנו כל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין ומה שפרט י"ט הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת י"ד אינה חובה כמו שביארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת י"ט הראשון ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה בי"ט גזרה שמא יעשר בי"ט וזה אינו מותר לפי שצריך לרשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר בי"ט ישראל יוצאין ידי חובתן פי' ידי חובת שמחה והוא מאמר השם ית' ושמחת בחגך ובאלה יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה אבל חובת ראיה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שביארנו ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ובמנחות כי העקר אין שמחה אלא בבשר:

אמר המאירי עולות במועד וכו' כונת המשנה בענין החלק השני ג"כ לבאר על כל אחד משלש הקרבנות הנזכרים ממה הם באים ומעתה אתה צריך לזכור מה שביארנו ששלשה מיני קרבן אדם חייב להביא בכל רגל ורגל עולה ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה ועוד אתה צריך לידע שכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין ר"ל כל קרבן שהטילו הכתוב על אדם הן לכפרה על חטא שחטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעו ממעשרותיו ר"ל מעשר שני שהוא שלו או ממה שכבר נדר או נדב מצד אחר דהיאך יפרע את חובו במה שהוא זקוק להביאו מצד אחר ועל זה הוא אומר עכשו עולות במועד ר"ל בחולו של מועד באות מן החלין והוא סבור עכשו שעל עולה ראיה הוא אומר כן שאם הביאה במועד וכגון שלא הביאה ביום טוב ראשון אינה באה אלא מן החולין והקשו עליה בגמ' הא עולות הבאות בי"ט שהוא עקר הרגל באה מן המעשר והלא עקר חובת הבאת עולה ראיה ביום ראשון הוא אע"פ שאם לא הקריבה בראשון יש לה תשלומין כל שבעה ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומתרץ על משנתנו שהיא חסרה וכן היא שנויה עולות של נדרים ונדבות הן שנדרום בי"ט הן שכבר נדרם בשאר ימות השנה ומביאים עכשו בעלייתו לרגל במועד באות אבל בי"ט אין באות ר"ל שאינן קרבות כלל ביום טוב הואיל ואין בהם אוכל נפש הא עולה ראיה אע"פ שאין בה אוכל נפש באה אפי' בי"ט שעקר מצותה ביום ראשון והרי מן התורה נצטוינו בה ועליה אמרו מביאים שלמים ועולות וסומכין עליהם שמאחר שעקר הקרבתן דוחה י"ט אף הסמיכה שיש בה אסור שבות וסרך רכיבה מצד שהוא משתמש בבעלי חיים נדחית וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין שהרי דבר שבחובה הוא ושלמים ר"ל שלמי שמחה הואיל ואין עקר מצותן מפני הקרבן אלא מפני שמחה הותר בה שתהא כלה באה מן המעשרות הן מעשר בהמה הן מעות של מעשר שני או מנדרים ונדבות שאין דבר תלוי אלא בשמחה והרי שמח י"ט ראשון של פסח כלו' שלמי חגיגה שבו והוא הדין לשלמי חגיגה שבשאר הרגלים אלא שתפס בכאן י"ט הראשון של פסח להשמיענו שלא נאמר כן אלא בחגיגת ט"ו הא של י"ד אף מן המעשר היא באה לדברי הכל שלא היתה באה מצד עצמה אלא מפני מיעוט הפסחים שלא היו באים אלא שה זכר תמים והיו מרבין בחגיגת י"ד לאכול בה רוב אכילתם שיהא פסח נאכל על השבע ואמר על שלמי החגיגה שבית שמאי אומרין מן החולין ובית הלל אומרין מן המעשר ופי' בגמ' לדעת בית הלל דוקא בשיערב בקנייתו דמי חולין עם דמי מעשר שני שלו ושיהיו דמי חולין שבה מספיקין לאכילה ראשונה שתאכל ממנה ר"ל לסעודה ראשונה שביום ראשון והוא שאמרו בטופל ופירש בה ר' יוחנן דוקא בטופל מעות למעות כגון שהיו לו דמי חולין בכדי שה קטן ויטפל עמהם דמי מעשר בכדי שיקנה מכלם פר גדול אבל בהמה בבהמה לא כגון שיקנה שה אחד בדמי חולין ויקנה בהמות אחרות בכדי מעשר לבשל את כלם ביחד כדי להספיק לו ולאכלו שהרי מכל מקום יש כאן בהמה אחת כלה מן [המעשר וחזקיה פירש דוקא בהמה לבהמה כדי שתהא בהמה אחת כלה מן] החולין והלכה כר' יוחנן ויש פוסקין שטופל באיזו שירצה ר"ל בין מעות למעות בין בהמה לבהמה וכמו שאמרו למטה אף טופלין בהמה לבהמה נמצא עולה ראייה מן החולין הגמורים ושלמי החגיגה ממעות של חולין אלא שרשאי לערב בה מעות של מעשרות ושלמי שמחה והוא הדין בי"ט של פסח בחגיגת י"ד רשאי להביאם כלם ממעות של מעשר או לפטור עצמו בבהמת מעשר והדומים לה והוא שאמר ישראל יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות שהבשר נאכל לכהנים ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ומנחות שאין שמחה אלא בבשר בהמה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנאמרו עליה בגמרא אלו הן:

חגיגות אלו כלן הן של חגיגה ושל שמחה שבכל הרגלים הן של י"ד ביו"ט של פסח כלן בדין שלמים ליאכל לשני ימים ולילה אחד אם כן מהו שאמרו בפרשת תודה בפרשת צו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שנאכלין ליום ולילה פירושה במה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן שדינה כפסח שלא לטעות מזו לזו וכמו שכתבנוה בפסח שני בשם תלמוד המערב ובשם הבריתא אבל אם הצניע ממנה ולא העלה את כלה עם הפסח בשלחן כל מה שהצניע ממנה נאכל לשני ימים ולילה אחד והוא שדרשו בפרשת ראה אנכי אשר תזבח בערב בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שהיא נאכלת לשני ימים ולילה אחד וכבר ביארנו בפסחים שחגיגת י"ד שהצניע ממנה יוצא בה ידי חובת שלמי שמחה שביום ראשון ואין דעתי נוחה בדברים אלו שהרי בשר חגיגת י"ד העולה עם הפסח בשלחן לא דנוה לזמן הפסח אלא או מחשש חלוף או תערובת וכי הזהירה תורה על החששות הבאות מצד הגזרה ומטעם משמרת למשמרת ואפשר שמדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ומ"מ יש שאין גורסים בדרש של מקרא זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו חגיגת י"ד אלא שלמים הבאים מחמת הפסח ור"ל פסח שאבד ונמצא לאחר זמנו שקרב שלמים או תמורת הפסח ואעפ"כ אינו נאכל אלא ליום ולילה כתחלת הקדשו וכדאיתא בתורת כהנים פרשת ויקרא והוא שאמרו שם ואם כבש לרבות פסח שעבר זמנו ושלמים הבאים מחמת הפסח ר"ל תמורתו לכל מצות שלמים לסמיכה ולנסכים ולתנופת חזה ושוק אבל אינן נאכלים אלא ליום ולילה כתחלת הקדשן וכן מצאתי הגירסא בפרשת צו בתורת כהנים על פסוק זה ר"ל ובשר זבח תודת שלמיו ולשונם בזה מנין לרבות את הוולדות ואת התמורות ת"ל ובשר מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח ת"ל שלמיו: