מאירי על ברכות נז

מנין ברכות אלו סמכו אותם רבותינו שמנה עשרה שבכל יום כנגד שמנה עשרה אזכרות שבק"ש עם לשונות אלקות שבה וכנגד י"ח חוליות שבשדרה וברכת המינים חזרו וסמכוה כנגד אחד שבשמע וכנגד חוליא קטנה שבשדרה, וז' של שבת כנגד ז' קולות שאמר דוד על המים, וט' של ראש השנה כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה בתפלתה וכ"ד של תענית צבור כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים וכלם נזכרו במקרא בין לשון רנה ובין לשון תחנה ובקשה, ממה שאמרו כאן הני ט' דראש השנה כנגד מי למדו חכמים שבגירונדאה שבכל תפלה של ר"ה אומרים ט', ומגדולי זקנינו משיבים עליהם שאף בשבת היה מן הדין לומר י"ח ביוצר, וכמו שאמרו בפרק מי שמתו גברא בר חיובא הוא ולא נאמרו ז' וט' אלא במוסף ומכל מקום משום כבוד שבת לא הטריחוהו ובר"ה מיהא דוקא במוסף, ומכל מקום בתלמוד המערב נראה שמתחלה היו אומרים ט' ותוקעין בשחרית והוא שאמרו כסבורים אויבים עלינו הם באים ותקנו שלא יתפללו ולא יהיו תוקעין אלא במוסף כיון דחמון דקרון באורייתא ומצלון והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עסקין:

מי שטעה ולא הזכיר גבורות גשמים ר"ל מוריד הגשם בברכת תחיית המתים אין לה עוד מקום בתפלה להזכירה וחוזר לראש בשעה שנזכר הן שסיים הן שלא סיים, בד"א בשלא הזכיר אבל אם הזכיר טל אפילו בימות הגשמים ולא הזכיר גשם אינו חוזר וכן היא בתלמוד המערב שבפרק אין עומדין כמו שיתבאר במסכת תענית, ויש בזה חולקים כמו שיתבאר שם ר"ל בראשון של תענית:

טעה ולא הזכיר שאלה ר"ל ותן טל ומטר בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה אינו חוזר אלא שואלה בשומע תפלה ואם כבר עבר שומע תפלה בשעה שנזכר אם סיים תפלתו ועקר את רגליו חוזר לראש ואם לא עקר את רגליו אע"פ שסיים כתבו גדולי המפרשים שהוא חוזר לברכת השנים מפני שאחר שטעה בשתיהם ר"ל שלא הזכירה במקומה ולא קודם עקירת רגליו חוזר למקום הראוי לה מתחלתה דוגמת מה שאמרו בהבדלה סומך על של כוס ואם טעה בשתיהן כגון התפלל ולא הבדיל אכל ושתה ולא הבדיל חוזר לשתיהן, וכך היא בתלמוד המערב ואף שם נראה שהדין כן בין בגבורות גשמים בין בשאלה, והוא שאמרו שם לא שאל בברכת הגשמים אומרה בשומע תפלה דכותה בגבורות גשמים אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה הזכרה שהיא מריוח לא כל שכן, היכן הוא חוזר ר"ל אם לא אמרן בשומע תפלה אם עקר רגליו חוזר לראש, ואם לאו חוזר לעבודה, ואף ראשוני הגאונים פסקו כן בשאלה אבל בגבורות גשמים מודים שחוזר לראש שאם לא כן היה לו לכללם יחד טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים וגבורות גשמים בתחיית המתים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה בשומע תפלה, ומכל מקום בתוספת גורסים אותה כן אבל אנו גורסים טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני וכו' ויש שאין גורסים גבורות גשמים כלל, ואין הדברים נראין: :

היה יחיד זה בצבור אינו חוזר כלל אלא מתכוין לתפלת שליח צבור ואע"פ שאין שליח צבור מוציא את הבקי כמו שהתבאר בסוף ר"ה מכל מקום אחר שהתפלל הקלו בו וכמו שתירצו תחלה הא ביחיד הא בצבור ואע"פ שנדחה תירוץ זה בסוגיא לא נדחה מפני העניין אלא מצד הלשוןף:

טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, ואפילו לא התחיל בברכה הסמוכה לה הואיל וגמר ברכה זו שהיה ראוי להזכירה אינו חוזר, וכן הדין בכל מקום שאמרנו שאם טעה אין מחזירין אותו אלא שיש אומרים שמאחר שלא התחיל באחרת מזכיר המאורע קודם שיתחיל בה כדרך שאמרו בפרק זימון בענין הזכרה בברכת המזון שלא אמרה בבונה ירושלים, ואין זה כלום שלא אמרוה שם אלא מפני שהיא סוף ברכות של תורה אבל תפלה שהוא ענין אחד כל שעבר על מקומו ולא הזכיר שוב אינו מזכיר, כלל ידוע בכל יום שיש בו קרבן מוסף שאם שכח ולא הזכיר כעין המאורע בכל תפלה שבו שהוא חוזר: