מאירי על ברכות נא

היה ספר תורה לשם עושה מחיצה בינו לבינה שאין הנחתה בכלי מצויה ומכל מקום אם יש לו חדר אחד בתוך ביתו שיניחה לשם עושה, ותפלין אם עושה מחיצה עשרה אין צריך להוציאם אע"פ שיש לו בית אחר, ספרים שלנו צריכים כסוי בשני כלים וספרים שמכוסים בעורות התפורין בהם, אותו כסוי עולה לו לאחד ואם נתן בגד עליהם דיו, ועל זה אמרו גלימא עלוי קומטרא שפיר דמי, לא היו מכוסין בעורות צריך ליתן עליהם בגד על בגד שהדבר צריך לכלי בתוך כלי, ויש שאין מחמירים כל כך בספרים שלנו הואיל ואין עשויין כתקון ספר תורה, ובתלמוד המערב פירשו שאם היה ספר תורה כרוך במפה מותר, ונראה שאין הלכה כן שהרי כליין הוא, אלא כמי שאמר שם עושה לו וילון וכן פירשו שם שלא ישב אדם על גבי ספספל וספר תורה מונח עליו ואם היה נתון על גבי דבר אחר גבוה טפח מותר, ויש אומרים אפילו כל שהוא שכל שהוא במקום אחד מותר, וספרים שלנו יש שמקילים בהם ויש שמחמירים, ובשעת בית המדרש אין מדקדקים כל כך אלא שנותנן במקום שלבו חפץ יותר אבל שלא בשעת בית המדרש ראוי לדקדק ולהחמיר, וכן פירשו בתלמוד המערב שתיבה מלאה ספרים נותנה מראשות מטה אפילו תחת המטה, והוא שתהא המטה גבוהה י' ושלא יהיו חבלי המטה נוגעים בה ומכל מקום לא יתננה במרגלות המטה תחת המטה:

כבבר ביארנו שבית הכסא אע"פ שאין בו צואה אסור לקרות כנגדו ומכל מקום הוזמן המקום לבית הכסא ולא נעשה עדיין בית הכסא מתפללים כנגדו אבל להתפלל בתוכו לא הוברר הדבר ביד מפרשים שמא בזו אחר שרוצה בקיומו הזמנה מילתא היא ולכתחלה לא יקרא ולא יתפלל:

בתי כסאות הסתומין ושפי קתדרא שלהם סתומה מותר להתפלל כנגדם:

במסכת שבת [י' ע"א] התבאר שמרחץ חדש שעדיין לא רחץ בו אדם מותר להתפלל בתוכו אבל מרחץ ישן אע"פ שאין בו אדם עכשיו אסור, ומקום שבני אדם עומדים בו לבושים קורא בו ומתפלל ומניח התפלין, ומקום שמקצת בני אדם עומדים בו ערומים ומקתם לבושים אינו קורא ולא מתפלל ולא מניח בו תפלין מתחלה אבל אם הניחן כבר אין צריך לחלצן לשם ויש שם שאלת שלום, מקום שכולם עומדים ערומים שם חולץ תפליו ושאלת שלום אסורה בו מפני ששמו של הקב"ה שלום שנא' ויקרא לו ה' שלום, אבל שלא בהזכרת מלת שלום מותר, דברים הללו לא נאמרו אלא במרחץ של מים חמים שהזוהמא מצויה בו, אבל מקואות ומעינות ושאר מקומות שאדם טובל בהם במים צוננים מותר לברך בהן כל זמן שאין שם ערוה, וכן כתבו הגאונים וכן כתבו שכל שאסרנו בערוה ובצואה לענין ק"ש ותפלה הוא הדין לכל הברכות שהרי יש בכלן הזכרת השם הורי בשמועה אסרו אף במלת שלום כמו שכתבנו ואם ברך שם יש אומרים שלא יצא וחוזר ומברך במקום אחר, ואע"פ שבתפלה הזכירו תפלתו תועבה ולא הזכירו כן בק"ש הוא הדין וכל שכן הוא שהרי ק"ש מן התורה הן קריאתה הן מטבע שלה, ואע"פ שבדברי תורה אמרו הני תני והני גרסי משום בטול בית המדרש הקלו בה, אבל ק"ש ותפלה וברכות שוות הן לענין זה, אלא שקצת רבנים עושים עצמם כמסופקים בה אף לק"ש, וכשכור מיהא שאמרו תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל יש אומרים שלא החמירו אלא בתפלה מפני שאנו צריכים בה לכונה יתרה, ויש חולקים בפרק ראשון של שמע או בפסוק ראשון, ולדעתי אם שכור חוזר בכלן שמאחר שאין לו שום כונה אין דבריו כלום, אבל השתוי אע"פ שלענין תפלה אמרו לא יתפלל לכתחלה בשאר ברכות ובק"ש קורא ומברך לכתחלה, ושתוי הוא ששתה רביעית ושכור הוא שאינו יכול לדבר בפני המלך, ויש אומר שאף שזה אינו מברך לכתחלה אלא ברכת המזון הואיל ועל עסקי אכילה ושתיה היא באה, ועיקר הדברים נראה לי כדעת ראשון וכן כתבנוה בעירובין פרק הדר.

ויש לפקפק במה שכתבנו בשכור ממה שאמרו בתלמוד המערב בראשון של תרומה חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה האלם והשכור והערום והסומא ובעל קרי, ואמרו עליה בגמ' אלם וערום ובעל קרי מפני ברכה, סומא ושכור שאינן יכולים לתרום מן המובחר ואף שם פירשו בשכור שאינו יכול לדבר בפני המלך ואפילו הכל משום ברכה לא, אלמא יכולים לברך אלא שאחר כן שאלו שם שכור מהו לברך והשיבו ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם לא צריכא דלא, מהו לקרות ק"ש חד חסיד שאל לאליהו ואמר ליה ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור כלומר ואינו קורא, תני חזקיה בין לקרות בין לברך כלומר שאף אינו מברך, אלמא שאחרמ שאמר בתפלה שלא מפני הברכה היה חזר וחקר היאך הוא ראוי לברך עד שהעלה שאינו ראוי לא לקרות ולא לברך הואיל ואין יכול לדבר בפני המלך, ומה שאמרו תחלה שלא מפני ברכה נאמרה שמא לא על שכור גמור נאמרה, ומה שאמרו אפילו מדומדם לא צריכא דלא נראה לי אפילו נתאדמו פניו מחמת היין שכל שהוא כן יצא מכלל שתוי ונכנס לכלל שכור, ויש גורסים בשאלת חסיד לאליהו ערום מהו לקרות ושבוש הוא חדא דאשיכור קא בעי לה ומה תשובה ערום לשכור, ועוד היאך נסתפק בזו בערום אלא על שכור נשאלה והוא השיבו ערות דבר ערות דבור והן הן הדברים, ויש מפרשים מדומדם מלשון שתיקה ולשטתנו אנו מפרשים שאף זה אנו מפרשים שעומד לו משותק מרוב היין אע"פ שם יטריח עצמו לדבר אפשר שיהיה מדבר כתקנו במקצת:

המשנה השביעית והכונה בה לבאר מה שלפניה זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת וראתה נדה צריכים טבילה ור' יהודה פוטר, פירוש כבר ביארנו שעזרא תקן טבילה לבעלי קריין ולא תקנה לשאר טמאים ובא להודיענו שאף אם זה שאירע לו קרי כבר הוא טמא בשעת קרויו בטומאה אחרת כגון זב שראה קרי או נדה שפלטה שכבת זרע בתוך ג' לשמושה שדבר זה נדון כקרי כגון ששמשה היום והיא טהורה וטבלה לקרויה שמחמת תשמיש כדי לעסוק בתפלה ובברכת המזון שהיא חייבת בהם וראתה למחר ופלטה למחרתו או למחר אחר ראייתה, ולא רצה להמשיך את הלשון ולומר זבה שפלטה שאין פליטה בתוך ג' נמצאת בזבה אלא אם כן בביאה של איסור שאין זיבה של איסור אלא לאחר נדות, וכן המשמשת וראתה נדה קודם שתטבול לקרויה שעכשיו קדמה טומאת קרי, כל אלו צריכים טבילה לקרויין לדעת חכמים ואע"פ שיש להם טומאה שאינה עולה בטבילה זו ור' יהודה פוטר בכל אלו ואפילו במשמשת וראתה נדה שקדמה טומאת קרי ובשעת הקרי נתחייבה מכל מקום בטבילה טומאה שבאה אחר כן מפקיעתה מידי טבילה זו וכן הדין לבעל קרי שראה זיבה, זהו ביאור המשנה , ויש מפרשים לדעת חכמים שלא נאמר כן אלא בזב שראה קרי וחבריו הנזכרים במשנה שהטומאה האחרת יוצאה גם כן מגופה אבל טמאי מת ודומיהם שראו קרי אין חייבים טבילה לקרויין אף לדעת חכמים, ויש חולקים בדבר ורואים אנו דברי החולקים, ומכל מקום לענין פסק אין לנו במשנה זו דין ודברים שהרי בטלה תקנה זו כמו שביארנו:

תפלת השחר וכו' זה הפרק יסוד הענין בו לבאר עניני התפלה ורובו יסוב על ג' ענינים, הראשון לבאר זמן התפלות עד היכן הוא נמשך בכל אחת מהם, השני לבאר בו נסח התפלות שבכל יום ואיך הוא רשאי לקצר בהם לסבות שהוא מזכיר הנה, השלישי לבאר תכונת עמידתו בעת התפלה למי שהוא בעיר או בדרך או בספינה או במדבר או רוכב. זהו כלל כונת הפרק אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול בענין סוגיית התלמוד על הדרך הקודם וכמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר זמן התפלות עד היכן הוא מגיע. ואמר על זה, תפלת השחר עד חצות וכו' רצה לבאר הנה זמן התפלות עד היכן הוא נמשך והתחלת זמני התפלות לא הוזכרו בכאן ואע"פ שלא הוזכרו הדין נותן להזכירם בסדר הלמוד והדבר ידוע שאין תפלת השחר קודם היום ולא תפלת המנחה עד שיתחיל השמש לנטות לצד המערב, ולא ערבית קודם חשכה, ואם כן אנו צריכים להודיע שזמן תפלת השחר מתחיל עם הנץ החמה לכל אדם שהוא יום גמור ולמשכים משיעלה עמוד השחר, ותפלת המנחה זמן התחלתה מו' שעות ומחצה ולמעלה שמכיון שנטה השמש חצי שעה כבר ניכרת‏ נטייתו שחצי שעה ראשונה עדיין צל כל דבר עומד תחתיו אבל מחצי שעה ולמעלה נטייתו ניכרת וזו היא מנחה גדולה, ומנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה כמו שנבאר בסמוך, וערבית משחשכה, ומוספים משיתפלל תפלת השחר, אבל מכל מקום לא דברו במשנה זו אלא להמשך זמן התפלות עד היכן הוא נמשך בכל אחת מהן בעונתה, ועיקר המחלוקת מפני שהתפלות אבות תקנום אברהם תקן תפלת שחרית ואע"פ שבמס' יומא (דף כח:) אמרו צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, ר"ל מכי ינטו צללי ערב -- מכל מקום לא פרשוה לאחרים אלא של שחרית, יצחק תקן תפלת המנחה, יעקב תקן תפלת ערבית ובאו אנשי כנסת הגדולה וסמכום על קרבנות התמידים, תפלת השחר כנגד תמיד של שחר ותפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים ותפלת ערבית לא מצאו קרבן כנגדה אלא איברי עולה ופדרים שלא נתאכלו מבעוד יום שהולכים וקרבים כל הלילה. ואחר שכן קבעו גם כן תפלת מוסף ביום שיש בו קרבן מוסף, ומי שאומר תפלת השחר עד חצות הוא מפני שסובר שתמיד של שחר קרב עד חצות, שעד כאן נקרא בוקר, וכמו שאמרו בתלמוד המערב "שנים ליום - חלוק את היום", כלומר חציו לבקר חציו לערב, עד חצות לשחר ועד הערב למנחה. ואע"פ שלהתחלת‏ זמן המנחה -- אין מתחילים בה מתחלת ששית בזו מפני שלהיכר נטיית חמה אנו צריכים:

ור' יהודה אומר עד ד' שעות, שלדעתו אף תמיד של שחר אינו קרב אלא עד ד' שעות. דבקר כתיב ועד כאן נקרא בקר, טפי לא. והלכה כר' יהודה כמו שיתבאר בגמ' אלא שמודה הוא שאם לא התפלל מתפלל עד חצות אלא שאין לו שכר תפלה בעונתה, מחצות ואילך אינה אלא תפלת תשלומין. וכן תפלת המנחה לרבנן עד הערב, כלומר עד שתשקע החמה שהם סוברים על תמיד של ערב שאע"פ שזמנו מתחיל בשש ומחצה אם לא קרבו - מקריב והולך עד חשיכה, וזמן התחלתה כשאתה מעבירו לענין התמידין משש ומחצה ולמעלה למנחה גדולה מפני שבערבי פסחים שחל בערב שבת היו שוחטים אותו בשש ומחצה שהוא התחלת זמן ראשון למנחה. שהתמיד היו לו ג' זמנים, והוא שבכל יום היו מאחרים אותו לשחוט בשמנה ומחצה ולהקריבו בט' ומחצה לסבה הנזכרת בסמוך, ובערבי פסחים -- כל שלא חל ערב הפסח בערב שבת, הן שחל בשאר ימות החול הן שחל בשבת, היו מקדימים אותו שעה א' לשחוט בז' ומחצה ולהקריב בח' ומחצה כדי שיהא להם שהות יותר לעשיית הפסחים הבאים אחר התמיד, אבל כשחל ערב הפסח בע"ש והיו צריכים לצלות הפסחים מבעוד יום, כמו שידעת שאין צלייתו דוחה שבת, היו צריכים לשהות גדולה לשחוט בו' ומחצה, והוא זמן מנחה גדולה, ולהקריב בז' ומחצה. ולמדת מכל מקום שבכל יום לא היו שוחטים אותו עד ח' ומחצה ומקריבים בט' ומחצה, וזהו זמן התחלתה לדין מנחה קטנה. ואע"פ שמן הדין מצותו מתחלת מו' שעות ומחצה ולמעלה -- שנטיית החמה לצד המערב נכרת, סבת איחורם בכל יום מפני נדרים ונדבות שהיו מקריבים קודם תמיד של שחר. ולא מתאחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קרבנות הפסחים בלבד. והיו סומכים לזמן ט' שעות ומחצה מפני שאותן ו' שעות אחרונות היו מניחין חצי שעה ראשונה של שביעית להיכר נטייה ומאחרים עוד ב' שעות לנדרים ונדבות, והרי ח' ומחצה, והיו שוחטים אותו ומניחים שעה אחת לנתוחו והולכת אבריו לכבש - והרי ט' ומחצה, והיו מקריבים אותו. וכל שנתאחרו לאיזו סבה -- מקריבים והולכים עד שחשיכה, ואע"פ שלהתחלת מנחה קטנה אנו מונים מט' שעות ומחצה ולמעלה שהוא זמן הקרבתו והיה לנו לדון להתחלת מנחה גדולה משעת הקרבה גם כן והוא ז' ומחצה הדין נותן לומר כן כלומר שהמתחיל להקדים בזמנה אינו מקדים יתר על שחיטה שבערב הפסח והמאחר לא ישער התחלת זמן יותר משעת הקרבה שבכל יום:

ור' יהודה אומר עד פלג המנחה והוא עד י"א פחות רביע מפני שהוא סובר בין הערבים - תרי זמני, חלוק את הערב שני פעמים להרחיב זמנה עד תחום שבין החלוקות השניות, הא כיצד? חצי היום -- ו' שעות גמורות, נשארו ו' שעות לערב. הוצא שעה אחת מאמצעותן לנתוחו ולהולכת איבריו לכבש -- נשארו ה' שעות, ומחצה מכאן לזמן שחיטתו ומחצה מכאן לזמן הקרבתו, ושעה שבנתים לנתוחו והולכת איבריו לכבש. נמצאת שעת שחיטתו בב' ומחצה אחר חצות, ושהו שיעור ח' ומחצה וקרב בט' שעות ומחצה וזו היא שעת מנחה קטנה, ר"ל לסוף ט' ומחצה שנשארו ב' ומחצה ליום. ואף חכמים מודים בכך אלא שר' יהודה חולק לחלוק אלו הב' שעות ומחצה פעם אחרת. נמצא שעה ורביע לכאן, ושעה ורביע לכאן. הטל שעה ורביע הראשון והוא הנקרא פלג המנחה על ט' ומחצה -- נמצאו י"א שעות פחות רביע. נמצא זמן המנחה עד י"א פחות רביע. ולשון פלג המנחה מפני שהב' ומחצה הנשארות הוא המנחה השניה ושעה ורביע הנחלק ממנה הוא פלג המנחה. ואם לא התפלל לזמן זה אין כאן עוד תפלה בעונתה אלא שמתפלל עד שתשקע החמה, הא משם ואילך אינה אלא תשלומין:

של מוספין כל היום פי' אחר תפלת השחר ומשום דכתיב וביום. ור' יהודה אומר עד ז' שעות שאף קרבן מוסף אינו קרב כמצותו אלא עד ז' שעות שמא תדחק הקרבת התמיד. ומכל מקום אף הוא מודה שבדיעבד כל היום אחר תפלת השחר. ואע"פ שאמרו "עליה השלם" -- אפשר שאם שכח או נאנס מקריבו אף לאחר התמיד, וכמו שביארנו במס' יום טוב בענין נתקלקלו הלוים בשיר ר"ל שקרבו תמיד הערב בשיר של חול ולא דברו מקרבן המוסף שנדחה מפני שיכולים היו להקריבו אחר התמיד:

תפלת הערב אין לה קבע, פרשו בגמ' כלומר אין לה זמן קבוע אלא כל הלילה, והטעם שהרי כנגד איברים ופדרים הותקנה ואיברים ופדרים קרבים כל הלילה ותפלש(?) לשון אין לה קבע פירשו בגמ' להודיע שאין לה קבע כלומר שאינה חובה. וטעם הדבר גם כן שלא הותקנה אלא כנגד איברים ופדרים שאין מעכבים את הקרבן דהואיל ונזרק דמן אם נטמאו או אבדו כשר הקרבן.:

ומכל מקום אע"פ שאינה חובה ושאף רב פסקה כן בגמ', כתבו הגאונים שאם התפלל ערבית פעם אחת קבעו עליו חובה, וכן כתבו קצתם דהאידנא קבעוה כולי עלמא אנפשייהו חובה. וקצתם כתבו בלשון אחר שאע"פ שהוא רשות אינו רשות גמור אלא מצוה מיהא איכא אלא שאינה חובה שהרי מכל מקום יעקב תקנה ושנסמכה על איברים ופדרים. ואחר שכן, יפה אמרו טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אינו חוזר, לפי שאין מקדשים את החדש בלילה, הא לאו האי טעמא חזר ואי לאו הני טעמי חזרה ותשלומין למה. וכן שאמרו במס' שבת (דף ט:) הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון דשרא המיינא לא מטרחינן ליה, אלמא הא לא שרא המיינא מטרחינן ליה.:

ומכל מקום הקשו בתוספות מזו שאמרו באחרון של יומא אמר רב נעילה פוטרת של ערבית והקשו והא רב גופיה הוא דאמר תפלת ערבית רשות כלומר ומאי אצטריך לפטורא דנעילה. ותירצו לדברי האומר חובה קאמר, ואם איתא לישני ליה אף לדברי האומר רשות בדצלייה חדא זימנא דקבעה אנפשיה חובה. אי נמי דלא צלי דהא מ"מ מצוה מיהא איכא ונעילה פוטרתו מאותה חובה או מאותה מצוה, דהא טפי עדיף למימר דליפטר בנעילה אם הוא רשות משיהא חובה, וכמו שאמרו בתלמוד המערב שבפרק זה תפלת הערב ר"ג אומר חובה ר' יהושע אומר רשות אתייאן כאינון פלוגתא מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב, מאן דאמר רשות נעילה פוטרת, ואם כן טפי הוה ניחא ליה לתרוצי דקבעה איהו חובה אי נמי משום מצוה. ומכל מקום הם תירצו דאין הכי נמי דהכי הוה עדיף לתרוצי אלא שרצה לתרצה לדעת המקשה שהיה סובר רשות גמור בלא שום קביעות חובה ובלא שום מצוה, ותירץ לו שאין מקום להצטרך לפטור מצד הנעילה אלא לדעת האומר חובה ושלא כדעת תלמוד המערב.:

זהו ביאור המשנה, ופסק שלה יתבאר בגמ'. ודינים ופסקים הבאים עליה בגמ' לענין זמנים שבתפלה אלו הן:

נחלקו בגמ' על קצת זמנים שבמשנה הלכה כמי, וכן נסתפקו בעד ד' שעת שאמר ר' יהודה אם עד בכלל אם לאו, וכלל הדברים בענינים אלו הוא שתפלת השחר מצותה לזריזים ולותיקים עם הנץ החמה, ובמשכים משיעלה עמוד השחר. והמשך זמנה עד ד' שעות ועד בכלל, כלומר זמנה עד סוף שעה רביעית, מכאן ואילך אין כאן תפלה בעונתה אלא שמכל מקום עד חצות אע"פ ששהה במזיד חייב הוא עליה, וכן אף מחצות ואילך חצי שעה, הא משש שעות ומחצה ואילך היא נקראת זמן תשלומי תפלה ואינו מתפלל אלא על דרך תשלומין, ובטעה או שכח על הדרך שיתבאר.:

תפלת המוסף תחלת זמנה אחר שיתפלל של שחרית מיד, והמשך זמנה כל ז' שעות. והמתפלל אחר ז' שעות, אע"פ שפשע -- יצא ידי תפלה בעונתה שזמנה כל היום. וכן אם התפלל תפלת המוסף קודם תפלת השחר יצא מדקאמר כל היום. וראיה ממה שאמרו בברייתא של מסכתא זו פרק ג' המתפלל תפלת מוסף עד שלא קרבו תמיד של שחר יצא, ומאחר שתפלות כנגד תמידים תקנום הוא הדין אם התפלל אותה קודם תפלת השחר. ומכאן נראה לי על ידי מעשה במי שהתפלל שחרית ושכח של יום טוב והתפלל מוסף כתקנו ונזכר שטעה בשל שחרית ולא הצרכתיו לחזור את המוסף כלל:

תפלת המנחה זמנה למנחה גדולה מו' שעות ומחצה ולמעלה, ולקטנה מט' ומחצה ולמעלה. והמשך זמנה עד שישלמו י"א שעות פחות רביע כר' יהודה. ואם לא התפלל לשעה זו יצא ידי תפלה בעונתה עד שתשקע החמה כרבנן. ויש אומרים כן אף לכתחלה וממה שאמרו עליה במסכ' תענית (תענית כו, ב) כיון דסמוך לשקיעת החמה פרסי לנעילה דמיא, וכן ממה שאמרו מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ופירושה בשחר בשעת זריחה ובערב בשעת שקיעה, וליכא למימר דדוקא אתמר בשחרית שהרי אמרו עליה במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דילמא מטרפא ליה שעתא וטעם זה אינו אלא בערב כרבנן:

תפלת ערבית זמנה משתשקע החמה עד שיעלה עמוד השחר.:

תפלת נעילה אע"פ שאין זה מקומה זמנה שיתחיל אותה על צד שיהא משלים בה תיכף לשקיעת החמה. ויש מפרשים שיתחיל בה סמוך לשקיעת החמה ושאפשר לו לשהות בה עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר כתבנוה באחרון של יומא.:

וכל שהתפלל אחת מן התפלות קודם זמן -- חוזר ומתפלל. חוץ מתפלת ערבית, שאם התפלל לה מי"א פחות רביע ולמעלה אינו חוזר. וכן אם התפלל של מוסף קודם שחרית לדעתנו. אבל אם לא התפלל תפלה בזמנה כגון ששכח, ונזכר לאחר זמן התפלה -- מתפלל כל זמן שלא הגיע זמן התפלה הסמוכה לה. הא כל שהגיע זמן התפלה הסמוכה לה אינו מתפלל זו ששכח אלא מתורת תשלומין.:

תשלומין אלו שאמרנו על דרך זה הם: מי ששכח ולא התפלל תפלת ערבית עד שהגיע זמן תפלת השחר מתפלל בשחרית תפלה של שחרית וחוזר ומתפלל י"ח לתשלומי תפלת ערבית ששכח, הא אם נזכר קודם שהגיע זמנה של שחרית מתפלל אותה ששכח. וכן בכלן. ויש אומרים שאין מתפלל תשלומין הואיל ועבר זמנה עד שיגיע זמן תפלה אחרת ויהא עסוק בתפלה:

טעה ולא התפלל שחרית מתפלל בשעת המנחה שתים; ראשונה לשם מנחה ושניה לתשלומים. וכן אם טעה ולא התפלל מנחה, אע"פ שנשלם היום ונעתק לו ליום אחר, מתפלל בערב תפלה של ערבית וחוזר ומתפלל י"ח לתשלומים תפלת המנחה ששכח. ואין אומרים עבר יומו בטל קרבנו שהרי אף איברים ופדרים שמתעכלים כל הלילה מקרבן היום שעבר הם. במה דברים אמורים בשטעה ושכח, אבל בטל במזיד, הואיל והגיע זמן תפלה אחרת אין לו תקנה לתפלת מצוה, אלא שכתבו גאוני הראשונים שמתפלל בבקשת רחמים דרך רשות:

היה טרוד בעסקיו ובטל את התפלה מצד טרדתו אע"פ שהיה זכור בה, יש אומרים שאף זה יש לו תשלומים הואיל ולא בטל בזדון אלא מצד טרדתו וכן כתבוה גדולי המחברים, וכן כתבו שאין תשלומים אלא לתפלה אחת על הדרך שביארנו ואם שכח ערבית ושחרית רצופים אין אומרים יתפלל מנחה ג' שאין תשלומים אלא לאותה תפלה הסמוכה למנחה זו וכן בכלם, וגדולי המפרשים חולקים לומר אף לג' אף לד', אלא שהוא צריך להתפלל אותה בתורת נדבה בא להשמיענו שאין צריך לחדש דבר בהם שהטעות פוטרו מן החדוש:

מוסף הואיל וזמנה כל היום יש אומר שאף לדעת האומר שאין תשלומין אלא לאחת אם שכח מוסף ומנחה יתפלל ערבית ג' הואיל וזמן המוסף והמנחה חיובם באחד שהרי זמן המוסף כל היום, ויש מפקפק לומר שמא אין יכול לשלם דבר במוסף הואיל ואינו בא נדבה אינו בא לתשלומין, וכן יש מי שמספק אם יש לצבור תשלומים אם לאו ומכל מקום בראשונה מצאתי לקצת גאונים שאם עבר היום אין לה תשלומין שהמוסף עיקרו להזכרת קרבן ואין קרבן בלילה, וכן כתבו בכל תפלה הנוספת מחמת מאורע שביום שאם עבר היום אין לה תשלומין שאין תשלומין אלא לתפלות הראויות לכל יום, ומכל מקום קשה לי לדבריהם של שבת במוצאי שבת, אף תפלה אחת ששכחה יש אומר שאין לה תשלומין אלא בזמן תפלה הסמוכה לה כלומר שאם שכח שחרית ולא נזכר בטעותו עד שעבר זמן המנחה שוב אין טעותו משתלמת אע"פ שנזכר בזמן תפלת ערבית, ויש אומרים שאף לאחר כמה יש לו תשלומים וממה שאמרו כאן כל אימת דבעי מצלי, ואין הדברים נראים שלא אמרו כל אימת דבעי מצלי אלא לנדון שלפניהם ר"ל של מנחה בערבית, אבל לאחר שתים לא וכן אם שכח שתים רצופות אין תשלומים אלא לסמוכה לה וכן דעת גדולי המחברים:

כבר רמזנו למעלה שמי שיש לו עליו תפלה אחת מתורת תשלומים ואחרת שבזמנה, מקדים אותה שבזמנה ואחר כך מתפלל של תשלומים, לא עשה כן אלא שהקדים של תשלומים ואחר כך התפלל אותה שבזמנה לא יצא ידי אותה של תשלומים וצריך בה לחזור אחר אותה שבזמנה כדי להקדים של זמנה לשל תשלומין: