מאירי על ברכות קה

נר שהודלק בשבת אלא שהודלק להיתר כגון לחיה ולחולה או שנעשה בה מלאכה אא שהיתה מלאכת היתר כגון שהכינו לאורו מאכל לחולה ולחיה כל אלו אע"פ שלא שבת ממלאכה מ"מ כבר שבת מעבירה ומברכים עליו אבל אם הודלק בשבת באיסור או שנעשה בו או לאורו מלאכת איסור בשבת אין מברכים עליו כמו שביארנו במשנה:

עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כלו הואיל ולא נעשה בה או לאורה מלאכת איסור מברך עליה אע"פ שלא נבראת ביומה ואינה כעין אור הנר שבירך עליו אדם הראשון, וגדולי הרבנים סוברים שאפילו נעשה בה מלאכת איסור הואיל ולא הודלקה באיסור מברכים עליה, ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן:

עכו"ם שהדליק נרו במוצאי שבת מנרו של ישראל מברכים אף על של עכו"ם שהרי במוצאי שבת הודלק ומנר שלא הודלק בשבת באיסור ושלא נעשה בו או לאורו מלאכת איסור, ואם הדליק ישראל מעכו"ם במוצאי שבת מברך על של ישראל ואע"פ שנרו של עכו"ם לא שבת מעברה מ"מ נר המודלק ממנו אין בו עברה ואע"פ ששלהבת של ראשונה בשניה מ"מ אחר הדלקתה מתוספת זו השניה בעצמה ועל התוספת הוא מברך, ולא על עמוד ראשון, אבל עכו"ם מעכו"ם אין מברכין אף על של עכו"ם שני שהודלק בחול גזרה שמא יברך על של ראשון, שמא תאמר אף על של ראשון יברך מיהא על התוספת גזרה משום עמוד ראשון כגון שהדליק סמוך לבין השמשות וזה ברך לו בעמוד ראשון ר"ל קודם שנעשה ראש הפתילה חשוך:

היה מהלך חוץ למדינה וראה אור ואינו יודע אם של ישראל אם של עכו"ם, אם רוב עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך וכן במחצה על מחצה מברך, וכתבו גדולי המפרשים הטעם משום דתרתי ספקי נינהו שמא ישראל הוא ואם עכו"ם שמא שבת מעברה, ואף כשתאמר כלך לדרך זה שמא עכו"ם הוא ואם ישראל שמא לכבוד הודלקה מ"מ ספקא דרבנן לקולא וכ"ש שהדלקת כבוד לא שכיחא, וכן אם אה תינוק סמוך לשקיעת החמה מאחר שקיעתה שהוא בין השמשות בודק אחריו אם תינוק עכו"ם הוא לא יברך ואם תינוק ישראל שאינו נזהר בבין השמשות יברך עליו ואם אינו יכול לידע נראה לי שאין מברך עליו שהדלקה בין השמשות אף בתינוק לא שכיחא:

אור של כבשן ששורפין בו אבנים לסיד בהתחלת הדלקתו אין מברכים עליו שאינו נעשה להאיר אלא לשריפת האבנים אלא לאחר שריפתם מדליקין עצים בפי כבשן להאיר למלאכתם ומכיון שנעשה להאיר מברך עליו זהו שאמרו כאן לכתחלה כאן לבסוף, וי"מ שבתחלת הדלקתה אין בו אורה מפני שהוא מלא עשן ובסופו כשכלה העשן יש בו אורה ומברך עליו, וכן י"מ בהפך ר"ל שבתחלה מברכים עליו ופירושה אם מכיר שזו היא התחלת הדלקתה מברך שהרי במוצאי שבת הודלק ואם בסוף אף הוא הודלק בשבת ואין מברך עליו, ומה שאמרו בראשונה היה מהלך חוץ למדינה וראה אור עבה כפי כבשן מברכים עליו פירושו שהוא של עכו"ם אלא שמכיר שהוא לכבשן שמברכין עליו על הצדדים שביארנו:

אור של בית המדרש כל זמן שיש שם צד שאנו יכולים לדון שלהאיר הודלקה מברכים עליו כגון אם יש שם אדם חשוב שיש לומר להאיר לו הודלקה אע"פ שהיתה שם אורה מצד הירח או מצד אחר או שלא היתה שם אורה מצד אחר שיש לומר לאור כלם הודלקה אע"פ שאין לומדין עכשיו או אם יש שם שמש שעושה דירתו לשם שיש לומר שלאורו הודלקה ועל דרכים אלו אתה דן בנר של בית הכנסת ולא עוד אלא שיש גורסים בה אור של בית הכנסת הא כל שאין שם אחת מאלו לא הודלקה אלא לכבוד ואין מברכין עליה:

היו יושבים בבית המדרש והביאו לפניהם אחר מברך לכלם וכלם מתכוונין לשמוע ועונין אמן ואין כלם מברכיך לעצמם מפני בטול בית המדרש על הדרך שאמרו של בית ר"ג לא היו אומרים מרפא בבית המדרש מפני בטול בית המדרש, ומ"מ אין אנו נוהגים לברך אלא כלן ביחד על הכוס וכמו שאמרו בפסחים סודרן על הכוס ומ"מ מי שאין לו יין להבדיל כשרואה את האור מברך עליו מיד:

גחלים לוחשות והוא כל שאילו מכניס קיסם ביניהם דולק מאליו מברך עליהם, שמא תאמר הרי לא לאורה הודלקו אלא לחמם או לבשל, אף אנו מפרשים שהודלקו עצים לאורה ונעשו גחלים או שמא גם עכשיו לאורה מועטת הן עומדות להכיר בין מטבע למטבע, אבל גחלים עוממות אין מברכין עליהן, וי"מ שאף גחלים העשויות לחמם או לבשל הואיל ואינן עשויות לכבוד בעלמא אלא להנאת בני אדם מברכים עליהם ולא נתמעט מלברך אלא אותה הנעשית לכבוד ואף גדולי המפרשים סוברים כן, ואין הדברים נראים:

נר שהדליקו למת במוצאי שבת ואין אתה יודע אם להאיר הודלקה ולברך אם לכבוד בעלמא ושלא לברך, אם מת זה מפורסם עד שאפילו אם מת ביום היו מדליקים לפניו נרות אף בלילה אתה דם אותם שלא להאיר הודלקו ואם לא היו מדליקין לפניו ביום אתה דן אותם עכשיו שלהאיר הודלקו ומברך, ויש גורסים כל שמוציאין לפניו אין מברכין וכל שאין מוציאין לפניו מברכים ופירושה לענין בשמים כלומר כל שמוציאים לפני המת ר"ל סמוך לו ודאי לכבוד המת הן עשויות או להעברת הריח וכל שאין מוצירין בסמוך לו אלא רחוק ממנו במקום שאין הריח שולט בו לכבוד חיים הן עשויות ומברכים, והוא שאמר בתלמוד המערב הדה דתימר בנותנים למעלה ממטתו של מת אבל למטה אני אומר לכבוד חיים הן עשויות:

בשמים של בית הכסא שאדם אסטניס מביא לשם להעביר הריח הואיל ואין עיקר הכונה להנאת הריח אין מברכין עליהן וכן שמן העשוי לסוך ממנו ידים המזוהמות להעביר הזוהמא אע"פ שמ"מ מגיע לו ריח אין מברכין עליו, ויש מי שאומר שלא אמרו אין מברכין עליו אלא עצי בשמים אבל בורא שמן ערב מברכין עליו אם הוא של אפרסמון כמו שביארנו בפרק ו', ומשחא כבישא שאמרו שם שמברכים עליו בורא עצי בשמים פירשוה גדולי הרבנים בבא להריח ולא בבא בתוך הסעודה:

הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כלו והריח ריח אחר ריח אין מברך אלא פעם אחת, נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם, ואע"פ שהבשם לסחורה הוא מוציאם מ"מ ממשמש הוא בהם בשעת הוצאתם ומכוין להגיע ריחם לבני אדם כדי שירבו עליהם קופצים ונמצא שלהריח הם יוצאות אע"פ שעיקר הכוונה לסחורה, ויש למדין משמועה זו במי שהניח טליתו לכשהוא חוזר ונטלו שיחזור ויברך כדין נכנס ויוצא, ואינה ראיה שהטלית דעתו עליו לחזור וליטלו ואינו קרוי סלוק אבל לענין הנאה כל שנסתלק ממנה סלוק גמור הוא ואע"פ שבסוכה כל שנכנס בה מברך מ"מ אין דעתו עליה אלא בשעת אכילה ובשעת שינה:

מי שהיה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עכו"ם אין מברכין עליו, אם רוב ישראל מברכים עליו מחצה על מחצה אינו מברך, וי"א מברך וכן נראה על הדרך שביארנוה למעלה באור:

היה מהלך בשוק של טבריא בערבי שבתות והריח ריח אינו מברך שחזקתן לגמר את הכלים ולא לריח עצמן של בשמים שרגילים הם בכך כל ערבי שבתות, ובצפורי אף כל השנה כן שבכל הימים הם רגילים בכך, ומהם אנו למדים לכל הדומה להם וכל שאמרנו אינו מברך אם ברך עובר על לא תשא, ואם היה מהלך בשוק של ע"ז והריח ריח של ע"ז ונתרצה בו ר"ל שהכין עצמו אגב הלכו לקלטו הרי זה חוטא כנהנה באסור ע"ז אע"פ שאין בריח ממש מ"מ אסור הנאה יש בו: