מאירי על ביצה סה

וכן קדרה כששופת אותה לא יניח אבנים תחלה ויתן עליהם את הקדרה שנמצא מאהיל אלא אוחז את הקדרה בידו ומניח אבנים תחתיה וכן בשעה שצולה את הביצים אוחז ביצים בידו אחת באויר המדורה ומניח ביצים בידו אחרת על קרקע המדורה ואחר כך נותן את שבידו האחרת כך פירשוה גדולי הפוסקים ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שאם צולה אותן באלפס נותנן באלפס תחלה על גבי קרקע ואח"כ נותן את האלפס על האור וכן מטה של קרשים אינו נותן הכרעים תחלה ושיניח אח"כ הקרשים עליהם אלא מגביה את הקרשים באויר וחברו נותן כרעים תחתיהם וכן חבית שרוצה להטותה על גבי אבנים מטה אותה באויר ומניח אח"כ האבנים תחתיה שלא התירו שום בנין עראי אלא בבית הכסא ומכאן אנו למדין שאין מסדרין כרעים שתחת השולחן תחלה וליתן אח"כ השולחן עליהם בשבת ויו"ט אלא שיעמידו שנים את השולחן באויר ויבא השלישי ויכריע את הכרעים תחתיה ובתוספות התירו ופירשו שלא נאמר כן אלא במי שצריך לאויר שתחתיו ומטעם זה התירו לסדר ספרים אפילו אחד מכאן ואחד מכאן ושלישי על גביהן ושפיתת קדרה על גבי כירה מיהא מותר שלא אסרו אלא כשהוא עושה את הצדדין בידיו ונותן על גביהן שזהו כבונה אבל נתינת הקדרה על גבי כירה או על גבי ברזל של שלוש רגלים אינו כבונה וכן כתבו בתוספות וקצת חכמי הצרפתים מתירין בכל אלו מפני שהם פוסקים כר' שמעון אף ביו"ט ומאחר שהלכה כר' שמעון במוקצה וכר' יהודה במכשירין כל אלו מותרין וכבר ביארנו סתירת דבריהם בפרק ראשון:

עץ שראשו חד וראוי לעשות בו שפוד אם הוא יבש שהוא ראוי להסיקו בפני עצמו מותר להשתמש בו לצורך שפוד מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו ואם הוא לח שאינו ראוי להיסק אסור לטלטלו אף לשפוד ואע"פ שמ"מ אתה מותר לטלטלו להיסק כגון להיסק גדול אין זו הכנה להתיר טלטולו שלא לצורך היסק ואע"פ שבשמועת סופלי לחיואתא היכי שדינן פירשנו בפרק שני מפני שראויות להיסק גדול פירשו בתוספות מפני שיש כאן צורך גדול למאכל בהמתו וכן אפשר לומר שהסופלי והם גרעיני התמרה אדם עשוי להשליכן להיסק גדול שהן מתיבשות שם לשעתן ואין מרבות בעשן כל כך מה שאין כן בעצים וקצת חכמי הצרפתים מתירין כמו שביארנו בסמוך:

אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד והוא מקל ארוך לתקנו לגרוף בו את התנור שזהו תקון כלי ואוד שנתקן מערב יו"ט ונשבר ביו"ט אסור להסיקו שאין מסיקין בשברי כלים כמו שביארנו.

כבר כתבנו למעלה מה שהתבאר במסכת שבת שמסיקין בתמרים אבל לא בגרעיניהם מכיון שהיום נתגלו הרי הן נולד ואגוזים ושקדים שאכלן מערב יו"ט מסיקין בקליפיהם ביו"ט ואם אכלן ביו"ט אין מסיקין בקליפיהן ויש גורסין בה בהפך שאם מבערב אין מסיקין בהם שהרי הוקצו מן הדעת ואם אכלן ביום טוב מסיקין בהם שהרי מוכנין הם אגב האוכל:

השוחט את העוף ביום טוב מותר להשליך את המעים שבתוכו לכלבו או לחתול כל שדעתו עליה לאכילת עצמו נותן את דעתו להשליך את שאינו ראוי לכלבים או לשאר הבהמות ואין צריך לומר אם נשחט מערב יו"ט ושמא תאמר נשחטו ביום טוב וכן הדין אבל נשחטו מערב יו"ט היאך הוא מטלטל המעיים ביו"ט טעם הדבר מפני שמאתמל נתן דעתו עליהם להאכילם להם וא"ת א"כ אף גרעיני תמרה דעתו מבערב לאכלם היום ונתן דעתו על הגרעינים להסיקן ולמה אמרו שאין מסיקין בגרעיניהם פירשו בתוספות מפני שהגרעינים צריכין לתמרים עד שאם יטלם מבערב יתקלקלו התמרים אין הכנה מועלת בהם והרי הם נולד אבל זו בשנשחטה מערב יום טוב אין בני מעיין צריכין לגוף הבהמה והכנתם מועלת ושמא תאמר נשחטה ביום טוב יאסר כדין גרעינין אין זה כלום שמאכל בהמה סרך אכל נפש יש בו כמו שביארנו בסמוך על שמועת סופלי לחיותא:

המשנה השמינית ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם לחצות בו את שניו ומגבב מן החצר ומדליק שם כל מה שבחצר מוכן וחכ"א מגבב מלפניו ומדליק אמר הר"ם החכמים אינם מתירין שיטול אדם קיסם לחצות בו שניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא"כ היה רטוב שיהיה ראוי להאכילו לבהמה כי כל מה שהוא ראוי לאכילת בהמה מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים אף מגבב מלפניו ענינו כשמבשל בשדה שיקושש מסביבותיו ומדליק:

אמר המאירי המשנה השמינית והכונה לבאר בה מה שכיון לבאר בשלפניה והוסיף עוד לבאר בה שלא מכונת סדור הפרק שיש היתר בתשמיש עצים אף שלא להסקה והוא לחצות בו שניו ואמר על זה נוטל אדם קיסם והוא חתיכת עץ דקה משלפניו לחצות בו שניו ומ"מ דוקא משלפניו בבית אבל מה שבחצר אין דעתו עליו לחצות בו שניו אבל להדליק אף שבחצר מותר והוא שסמך לזה ומגבב מן החצר ומדליק ואפילו קסמין דקין שיש טורח לקששן שכל מה שבחצר מוכן הוא וגדולי הרבנים מפרשים דלתנא קמא לאו דוקא משלפניו אלא אף ממה שבחצר ולא נקט משלפניו אלא משום רבנן דלא שרו לחצות בו שניו כלל אף משלפניו וחכמים אומרים וכו' פירוש חכמים נחלקו עליו בשנים אחת שכל לחצות בו שניו אסור אא"כ הוכנו בפרט לכך מערב יו"ט שלא נתנו אלא להסקה ואף להסקה קיסמין הצריך לגבבן לא הותרו אלא משלפניו בבית אבל מה שבחצר לא הותרו אא"כ כנסן מבערב מפרשים פירשוה בחצרות גדולות כעין קרפף אבל בחצרות שתשמישן כעין בית אף לדעת חכמים מותר:

זהו ביאור המשנה ולא נתברר בו כל הצורך לענין פסק ובגמרא נתוספו בה דברים ונתברר הענין מתוכם ופסק הדברים הנזכרים במשנתנו עם פסק הדברים הנוספים שם כך הוא: