מאירי על ביצה סא

המשנה השלישית והכונה לבאר בה שיש דברים שאסור להשתמש בהן אף לצורך אוכל נפש מחמת איסור מוקצה ואמר על זה שמביאין ביו"ט מן השדה שבתוך התחום עצים תלושים שבו ובלבד מן המכונסין שכבר כנסם במקום אחד קודם יום טוב שמאחר שכנסם גלה בדעתו שלא הקצם מדעתו אבל לא מן המפוזרין שבשדה מפני שמוקצין הם מן הדעת וביאר אח"כ שמביאין מן הקרפף והוא רחבה גדולה המוקפת שלא לשום דירה עצים תלושים שבו אפילו מן המפוזרין מאחר שהקרפף מוקף הוא ומקום המשתמר הרי הן כמכונסין ואיזהו קרפף פירוש לא על עצמו של קרפף הוא שואל מה הוא שכבר נודע שהקרפף הוא רחבה המוקפת שלא לשם דירה אלא באיזה קרפף אתה מתיר מפוזרין שבו ופירש ר' יהודה כל שסמוך לעיר ולא פירש סמיכות זה כמה ושמא תאמר כל שהוא תוך התחום הרי חוץ לתחום אין מביאין ביום טוב דא"כ בתוך התחום אתה צריך לשער רחוק וקרוב ויראה לי שכל שהוא בין הגנות הסמוכות לעיר נקרא סמוך ויש שמפרשים בה שבעים אמה ושירים ולא יראה לי כן שזה מכלל העיר הוא ואינו נקרא סמוך ואמר ר' יוסי שאם יש לו פותחת ר"ל שיהיו נכנסין בו במפתח אפילו הוא באמה אחרונה של תחום מותר:

ומשנה זו אינה הלכה ופסקנו בגמרא שהשדה אף מכונס שבו אין מביאין והמפוזר אף מן הקרפף אין מביאין וא"כ אין מביאין אלא מן המכונסין שבקרפף ודבר זה אף בשבת כן שאף ר' שמעון מודה בו והראיה שהרי שמואל אמרה בכאן והוא הוא שסובר כר' שמעון באחרון של שבת אלא שאפשר שאינו סובר כר' שמעון אלא בשבת וזו דוקא ביום טוב וכר' יהודה ועלי קנים ועלי גפנים ואפילו כנסם ואפילו בקרפף אין מביאין הואיל והרוח מפזרן תמיד הרי הן כמפוזרין ואם הניח כלי עליהם או איזה דבר שלא יפזרם הרוח מביאין:

ולענין קרפף הלכה שהדבר תלוי בפותחת וסמיכות לא מעלה ולא מוריד אחר שהוא בתוך התחום והילכך אין מביאין אלא מן המכונסין שבקרפף שיש לו פותחת ויש פוסקין סמוך אע"פ שאין לו פותחת או פותחת אע"פ שאינו סמוך:

ומחלוקת זו תלויה בביאור הסוגיא והוא שגדולי הרבנים גורסים איבעיא להו היכי קאמר ת"ק כל שסמוך לעיר והוא דאית לה פותחת דתרויהו בעינן ואתא ר' יוסי למימר כל שיש לו פותחת אע"פ שאינו סמוך והוא הדין לסמוך אע"ג דלית ליה פותחת דבחדא מינייהו סגיא או דילמא ר' יהודה לא בעי פותחת והוא הדין דלא מהניא והכל תלוי בסמיכות ור' יוסי תולה הכל בפותחת וסמיכות לא מעלה ולא מוריד ואין גורסין לקולא קאמר או לחומרא קאמר דהא האי בתרא לאו חומרא היא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והשיבו תא שמע מדקתני כל שנכנסי' בפותחת ואפילו בסוף התחום ואילו היה המחלוקת שזה תולה בסמיכות וזה בפותחת מה הוצרך לומר ואפילו בסוף התחום היה לו לומר ר' יהודה אומר כל שסמוך ור' יוסי אומר כל שבפותחת אלא ודאי ר' יהודה בעי תרתי ולא הזכיר פותחת משום דסתמיהו כלהו אית להו פותחת ואתיא ר' יוסי למימר כל שיש לו פותחת אפילו בסוף התחום והוא הדין לסמוך אע"ג דליכא פותחת אלא דמסתמא כלהו פותחת אית להו והלכה כר' יוסי ואין גורסין בה ועוד מאי אפילו וכן אין גורסין בה לקולא קאמר או לחומרא קאמר כדכתיבנא אלא סוף הגירסא אלא לאו שמע מינה ר' יוסי לקולא קאמר כלומר דבחדא סגיא ומ"מ י"מ היכי קאמר ת"ק איזהו וכו' כלומר דר' יהודה בעי תרתי ור' יוסי לא בעי אלא חדא ומיהו דוקא פותחת וסמוך לא מעלה ולא מוריד או דילמא דר' יהודה סמוך בעי ופותחת לא בעי ואיהו בעי פותחת ולא בעי סמוך שהסמיכות הואיל ובתוך התחום הוא אינו נחשב לכלום ומוכח ליה דר' יהודה תרתי בעי ור' יוסי סגי ליה בחדא ומיהו דוקא בפותחת ומה שאמ' הלכה כר' יוסי לקולא אינו נופל יפה לדעתם דהא לתרויהו לישני פותחת בעי דוקא אלא שפירושו כר' יוסי לקולא כלומר דר' יהודה בעי תרתי והוא לא בעי אלא חדא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש בגמרא על משנה זו דבר שלא ביארנוהו בכלל פירושה:

המשנה הרביעית אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה ולא בקופיץ אמר הר"ם שיעור זו המשנה כן אין מבקעין מן צואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה מערב יו"ט וכשהן מבקעין לא מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגל וטעם אלו הדינין כלם כבר קדמו ונתבארו וקופיס הוא ברזל שמחתכין בו הבשר ואין ראוי לבקע עצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שנוי:

אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה לבאר בה מה שכיון בשלפניה ואמר על זה שאין מבקעין עצים מן הקורות ואנו סוברים עכשו שמצד טורח יתר הוא נאסר אלא שבגמ' שאלו על מה שאמרו בה אין מבקעין בקרדום והא אמרת רישא אין מבקעין כלל עד שהעלו בפירושה שלענין מוקצה נאמרה כלומר שאין מבקעין עצים מסואר הקורות והם קורות הסדורות לצורך בנין אע"פ שלא נתקעו בבנין עדין מאחר שהקצם לכך ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט שלא תאמר הטעם בראש המשנה מטעם מוקצה שיש בו חסרון כיס אלא אפילו קורה שנשברה ביו"ט אע"פ שלהיסק היא עומדת אסור הואיל ומערב יו"ט לא נשברה אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יו"ט ואין חוששין לטורח ואע"פ שאפשר לו לעשות מערב יום טוב הואיל ואין אדם יודע מערב יו"ט כמה עצים צריכין לו ועוד שאף המבוקעות צריכות להתבקע לפעמים ביותר ובתלמוד המערב אמרו בשאין עליהם תאר כלי אבל יש עליהם תאר כלי אסור ומ"מ כשהם מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגרה ולא במגל שכל אלו כלי אומן ודרך חול אלא בקפיץ והוא כלי שיש בו שני ראשים אחד רחב כעין קרדום ואחד קצר שאין דרכו בכך בחול ואף הקרדום יש בו שני ראשים אחד רחב ואחד צר אלא שהצד הרחב שבקפיץ קצר כצד הצר שבקרדום ומתוך כך נאמרו בגמרא שני לשונות הראשון הוא שאמרו על זו שבאיסור קרדום לא שנו אלא בנקבות שלו ר"ל צד הרחב אבל בזכרות ר"ל הצד הקצר מותר וקפיץ מותר בכל צדדיו שאף הרחב שבו הוא כצד הצר שבקרדום והקשה פשיטא דהא בקפיץ תנן דשרי וודאי אפילו בצד רחב שרי דאלמא קרדום נמי דהוה ליה זכרות דידיה כנקבות דקפיץ מותר מיהא בזכרותו ותירץ מהו דתימא הואיל וצד אחד שבו אסור נגזור הא אסור הא קמ"ל וללשון זה צד הצר שבקרדום מותר וקפיץ משני צדדיו מותר ובלשון אחרון שנו שמועה זו על היתר שבקפיץ כלומר לא שאנו דבקפיץ מותר אלא בזכרותו אבל בנקבותו אסור והקשה פשיטא דהא בקרדום תנן דאסור כלומר אף בצד הצר שבו וצד הצר שבו הוה ליה כרחב שבקפיץ ותירץ מהו דתימא הני מילי בקרדום שכלו נקבות אבל קפיץ הואיל ויש בו צד היתר הא מוכחא מילתא דאיכא שנוי ולישתרי בתרויהו קמ"ל ומה שאמרו אבל קפיץ וקרדום פירושו כלי שיש בו צד היתר וצד איסור ולדעת זה כל צד שבקרדום אסור ואף הקפיץ בצד רחב שבו וכן פסקוה גדולי הפוסקים ומשום דהלכה כלישנא בתרא ומ"מ נראה לי לפסוק כלישנא קמא וממה שאמרו בתלמוד המערב דבר ר' ינאי אמרין מבקעין בקרדום משום ר' אליעזר בן שמוע אמרו בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין ובתוספות כתבו שהקרדומות שלנו הם כעין קפיץ ומותר לבקע בהם עצים ועצים דקים יש אוסרין בבקוען הואיל ואפשר להדליקם בלא בקוע ובתוספתא התירו על ידי שנוי והוא שאמרו לא יתן אדם אבן על גבי בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה באור לשברה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו במשנה ומשנה זו כבר ביארנו בראש המסכתא שהיא שנויה לדעת ר' יהודה וגדולי הדור מתמיהין היאך לא אמרו שר' שמעון מודה בה שהרי זו ודאי אין אדם יושב ומצפה אימתי תשבר קורתו אלא באפשר בקורה רעועה או חדשה ולא נתקנה לבנין ושמא להסקה עומדת וכן כל כיוצא בזה: