מאירי על ביצה מז

צידה האמורה לענין חיוב שבת שהצידה קרויה בו אב מלאכה אינה אלא כשהוא מוציא אותו דבר הניצוד ממקום המחוסר צידה למקום שאין מחוסר צידה כגון שרדף אחר צבי עד שהכניסו מכח רדיפתו לבית ואח"כ נעל עליו וכן ששלה דג מן הים ונתנו לתוך ספל של מים וכן שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל של עץ שהוא ניצוד ועומד בתוכו אבל אם הבריח צפור לבית ונעל עליו או שהעתיק דג מן הים שלא כאחיזת ידו לבריכה או לנהר או שהכניס צבי לטרקלין רחב פטור שאין זו צידה גמורה שהרי אם בא ליטלו עדין הוא צריך לרדוף אחריו או לומר הבא מצודה ונצודנו או שצריך להשתדלות ולחוזק רדיפה ומ"מ כל שהוא אוחזו בידו אע"פ שהתירו כבר צדהו בשעה שאוחזו ולא נאמרו הדברים אלא בשמכניסו מכח רדיפתו ממקום למקום:

מה שאין דרך מינו לצודו כגון אווזין ותרנגולים ויונים הגדלים בבתים והם הקרויים יוני הרדסיאות אפילו צדן במצודה פטור ושלא במצודה מותר ליטלן ביום טוב לכתחלה אפילו בבית גדול ויש מתירין כן אף בשבת אבל יוני שובך ויוני עליה והם יונים מדבריים הבאים לעליית השובך וצפרים שקננו בטפיחים והם דלועין יבשים שמנקבין אותן ומגדלים לתוכן עופות קטנים ומעמידין אותן על החומות ובבירות כל אלו הצד אותן חייב אע"פ שבאין לכלובן לערב שמכל מקום נשמטין הם מידו וכמו שאמרו עליהם בעו רבויי אבל אווזין ותרנגולין מאחר שהם בכלובן אינם נשמטין:

המשנה השניה מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יו"ט לא יטול מהם ביום טוב אא"כ ידוע שנצודו מבעוד יום מעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל ממנו אמר הר"ם פי' רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי גוי שהביא ביום טוב דגים או פירות אע"פ שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא גוי פירות ונתאמת אצלנו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב וכן דגים שנתאמת אצלנו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהם מותרין לאכלן ביום טוב ואפי' לאותו שבאו בשבילו והדבר הניצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר בשני אלא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת:

אמר המאירי המשנה השניה והכונה להשלים בה מה שהתחיל לבאר בשלפניה ואמר שמצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יו"ט ר"ל שפרסן מערב יו"ט כדי לצוד בתוכן ומצא בהם ביו"ט לא יטול אא"כ יודע שנצודו מערב יו"ט קודם בין השמשות כגון שראה שנצוד מבערב או שבא מבערב ומצא המכמורת מקולקל ונפרק מצד אחד אע"פ שלא נסתכל בצדו האחר אם יש בו חיה או עוף אם לאו שודאי לא נתפרק אלא מחמת נענוע העוף שבתוכו ומשנתפרק שוב אין עוף מלבר בתוכו עד שיקיימוהו א"כ בודאי מבערב היה שם ולמדת שכל שנודע לו שנלקט מאמש אפילו הוא דומה שנלקט היום מותר ואין גוזרין משום מראיתם ופי' בגמ' על משנה זו לדברי תנא קמא שאם היה ספק לא יטול ורבן גמליאל מתיר מספק ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ביום טוב ולא ידעו אם נצודו מאתמל אם מהיום ואמר מותרין אלא שאיני רוצה לקבל הימנו ר"ל אם מפני שהיה שונאו או מפני שרצה להחמיר על עצמו ובגמרא נחלקו אם דעתו לומר מותרין לקבל ר"ל בטלטול ולא שיתירם באכילה או שמא אף באכילה אלא שלענין פסק אין לנו אבל לענין ביאור נראה מן הסוגיא דדוקא לקבל התירו ולא באכילה אלא שהלכה בכל ספק מוכן שאסור ולא סוף דבר שאכילתו אסורה אלא אף טלטולו אסור אע"פ שהוא ספק סופרים הואיל ויש באכילתו ספק תורה שמא מתוך טלטולו יבא לאכול ואף לדעת האומ' מוקצה דרבנן אף באכילתו פעמים שהולכין בכיוצא באלו להחמיר לפי מה שהדבר קרוב לבא לידי איסור ולמדת שאין הלכה כרבן גמליאל אלא כתנא קמא וכן בכל ספק מוכן והוא שאמרו בגמרא שוחטין מן הנגרין ופירושו שוחטין חיות מן הביברין ומן הקרפיפות שלהם שניצודים ועומדים הם ובביבר קטן על הדרך שביארנו והוא קורא אותם נגרין מצד בריכות של מים הקרויות נגרין וחריצין לשתות בהן החיות אבל אין שוחטין מן הרשתות ומן המכמורות ר"ל שהיו פרוסות מערב יו"ט ומצא בהן חיות ועופות ביום טוב ואין ידוע אם נצודו היום אם מאתמל וא"כ מה שאמרו בגמרא דגים המפולמים ר"ל הלחים וי"מ הנקובים מצד שהם נאחזים בחכה ופירות בני יומן ופירשוה בכבישי בירקא ר"ל שטמונים בירק להעמיד לחותם אע"פ שהן ספק אם ניצודו או נלקטו היום מותרין אין הלכה כן אלא אסורים אא"כ צורתם מוכחת שמאתמל נלקטו או ניצודו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: