מאירי על ביצה כד

המשנה האחת עשרה בש"א אין מוליכי' חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום ובית הלל מתירים ואמרו בית שמאי גזירה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך לא יוליכו את המתנות אמרו להם בית הלל לא אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה תאמרו במתנות שהוא זכאי בהרמתן אמר הר"ם פי' מתנות הם הזרוע והלחיים והקיבה ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורים ביום טוב אין מגביהין תרומה ומעשרות ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקים בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הם מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקים בתרומה ובית הלל אומרי' חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין התרומה וב"ש אומ' להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתם תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה זה לשון מחלקתם:

אמר המאירי אין מוליכין חלה וכו' כונת המשנה לבאר שאע"פ שהותרה הוצאה שלא לצורך אכילה יש דברים שנאסרה בהם אף לצורך אכילה ואמרו בית שמאי על זה שאין מוליכין חלה ומתנות לכהן פי' חלת עסה ומתנות בהמה שהם זרוע לחיים וקיבה אע"פ שחיובם של אלו אפשר שיבא ביו"ט עצמו כגון שגלגל עיסה ביו"ט ושחט את הבהמה ביו"ט שהותרה הפרשתן שהרי אי אפשר לו לאכול עד שיפריש אעפ"כ לא הותרה הולכתן ולא סוף דבר שהורמו מאמש שהיתה הולכתן איפשר לו מבערב אלא אף אותן שהורמו ביו"ט עצמו ושחיוב הרמתן בא להם ביו"ט עצמו אסור מפני שהרואה אומר מאתמל הורמו ואע"פ שבמשניות שלמטה מזו התירו בית שמאי לשלוח לישראל חתיכות בשר הראויות להתבשל מיד כמו שיתבאר הדין נותן כן שאע"פ שהיה אפשר מבערב שמא לא היה בלבו ושלוח מנות אדם נמלך עליהן תמיד לשלחם או שלא לשלחם אבל בזו הואיל ושחט או גלגל מבערב כבר ידע בחובו ואם גלגל ושחט היום הרי מגזרת הרואה נגעו בה והוא שאמרו בגמרא קא סלקא דעתין הורמו מאמש ונשחטו מאמש וזו ודאי לא הוצרכה שההרמה אחר שחיטה היא ואם הורמו מאמש אין ספק שכבר נשחטו אלא דמשום סופא נקט לה הורמו מהיום ונשחטו מהיום כלומר שאף חיובן לא בא עד היום ואפי' הכי אסרי בית שמאי ובית הלל מתירין אפי' נשחטו מאמש והורמו מאמש שאין להוצאה לצורך אכילה שום איסור ואין לגזור שמא יכוין הולכתם ביו"ט שאין הדבר מצוי לשחוט ולגלגל מערב יו"ט ודבר שאינו מצוי אין בו גזרה אמרו להם בית שמאי גזירה שוה כלומר מדין גזרה שוה יש לכם לאסור ולא גזרה שוה דוקא אלא מדבר הדומה לגזרה שוה שהרי תרומה שאף היא מתנה לכהן אתם מודים בה שאי אפשר להוליכה ובית הלל משיבין שהתרומה דין הוא שתאסר בהולכה שאי אפשר לחיוב תרומה שיחול ביו"ט שאם נתמרח מבערב הרי חל חיובו מבערב ואם לא נתמרח מבערב הרי מירוח אסור ביו"ט ומאחר שכן ראוי לאסור אבל מתנות וכו':

זהו ביאור המשנה אין הלכה כמשנה זו אלא כבריתא הבאה עליה ולדעת ר' יוסי שאמר שלא נחלקו בית שמאי ובית הלל על חלה ומתנות שמוליכין ובמה נחלקו על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין והלכה כבית הלל הילכך בין נשחטו או הורמו מאמש בין נשחטו או הורמו היום בין חלה בין מתנות וכן תרומה אע"פ שעל כל פנים מאמש הורמה מוליכין אותן לכהן ביו"ט אפי' בפני עצמן וכל שכן בחלה ומתנות בטפילה ר"ל על ידי צירוף אותם שהורמו היום וכן אין צריך לומר שמותר באפייתם ובבישולם שהרי ראויות להאכילם לכהן במקום שהם ושאר דברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

דברים אלו שהזכרנו ר"ל תרומה וחלה ומתנות חלוקים הם בענינם שהתרומה אי אפשר להגביהה ביו"ט שהרי אי אפשר לחיובה שיחול בו ביום כמו שביארנו ואין מקום להולכתה אלא כשהוגבהה מאמש והחלה יש צדדין שהוא רשאי להרימה היום כגון גלגלה מערב יו"ט על הצדדין שביארנו למעלה אבל המתנות אפי' נשחטו מבערב יכול להרימן היום ולשלחן והוא שאמרו בסוגייא זו מי קתני שהורמו היום ונשחטו היום שהורמו מהיום קתני ולעולם שחיטתן מאמש ושמא תאמר מה ראית להקל במתנות ולהחמיר בחלה חלה טובלת ומתנות אינן טובלות שאין הלכה כר' יוחנן שאמר חולין קל"ב ב' אסור לאכול מן הבהמה עד שיורמו מתנותיה ועוד שהרי נכרות הן במקומן ואין הפרשתן מחדשת כלום ועוד שהרי אף בשהופרשו מותרות לזרים והרי עקר איסורי חלה בעיסת חוצה לארץ נאמר למעלה מצד שאם מ"מ קרא לה שם אסורה לזרים:

יש בסוגיא זו דברים שאתה למד מהם שהתרומה נוהגת בחוצה לארץ וכמו שאמרו רב טובי בר מתנה הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה וכן אמרו תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב ובהרבה מקומות מצינו שאינה נוהגת כמו שאמרו במסכת חולין על ר' מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתירו כל בית שאן על ידו ובמסכת ע"ז בריש לקיש דאיקלע לבצרה וחזא דאכלי פירי בלא מעשר ואסר להו ואמר ליה ר' יוחנן אדמקטורך עלך זיל הדר בצר לאו היינו בצרה ותירוץ הדברים שבבבל הואיל ורוב ישראל היו יושבין בה נתחייבו בה מיסוד נביאים וחכמים הוסיפו בהם מצרים ועמון ומואב ושאר מקומות הקרובים לארץ אבל שאר המקומות הרחוקים פטורים לגמרי:

מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט ולשונות אלו ר"ל מלילה ופירוך המלילה נאמר על דבר שאינו מתיבש כל כך כגון חטים והפירוך נאמר על קטניות הדקים שהם מתיבשים לשעתם והתירו שניהם ביו"ט ובלבד על ידי שנוי כגון שימלול בגודלו על שאר אצבעותיו ולא סוף דבר בגודל על אחד או על שנים משאר אצבעותיו אלא אף בגודלו על כל שאר האצבעות ואחר שימלול מנפח מעט מעט ואוכל ואפי' בקנון ובתמחוי אבל לא בנפה וכברה ולא בטבלא שבאלו יהא נראה כמתקן לצורך חול מה שאין כן בקנון ותמחוי וקנון הוא כלי העשוי כמין מרזב ראשו אחד רחב וראשו אחד צר ויש לו בראשו הרחב בית קבול מעט על פני רוחב הכלי ונותן הזרעים הנמללים באותו שטח ומנענע והזרעים מתוך עגולן מתגלגלין לראשו השני ויוצאים ונופלים לתוך כלי אחר או לתוך חיקו והפסולת נשאר בכלי ותמחוי הוא קערה גדולה שבית קבול שלה שפל אבל בשבת אין מוללין כלל ואם מלל מערב שבת למחר מנפח בידו אחת ובכל כחו אפי' בתוך הכף ואם רצה לשנות מיד ליד ולנפח בידו האחרת רשאי אבל לא שינפח בשעת הרקתו מיד ליד:

במסכת שבת התבאר שיש מיני קטניות פחותים שעקרן למאכל בהמה אלא שלפעמים אוכלין מהם בני אדם ונאמר עליהם שמולל בראשי אצבעותיו ואוכל וכן באמיתא והוא עשב הנקרא במקום אחר אוניא והוא שאמרו שם חבילי סאה אזוב וקורנית והם עצים שיש בשרביטיהם מיני קטנית פחותים כמו שביארנו הכניסן לעצים אינו מסתפק מהם בשבת הכניסן למאכל בהמה מסתפק מהם וקוטם ואוכל אבל לא יקטום בכלי ומולל בראשי אצבעותיו ומ"מ מיני קטניות המיוחדים למאכל אדם וכל שכן מיני התבואות מלילתן אסורה בשבת כמו שביארנו ואם על כל פנים אתה רוצה לדמות מינין אלו למיני התבואות אפשר שלא אמרוה במסכת שבת על מלילה גמורה לפרק אוכל מתוך קשין שלו אלא מלילה לרכך בעלמא ולמדת לפי שטה זו על מה שאמרו כאן כיצד מולל וכיצד מנפח לצדדין נאמר כלומר כיצד מולל ביו"ט וכיצד מנפח בשבת אם מלל מערב שבת זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי הרבנים אבל גדולי הפוסקים והמחברים פירשו שמלילת סאה ואזוב וקורנית כמלילת מיני התבואות וכן פרשוה במלילה גמורה ופסקו כאותה של מסכת שבת ולפי שטתם מלילה מותרת בשבת על ידי שנוי וכיצד מולל וכיצד מנפח הכל מפורש לדעתם בשבת אבל ביו"ט מותרת כל מלילה לדעתם אף בלא שנוי וכמו שהעלה רבא בסוגייא זו שמה שאסור למלול בשבת מותר ביו"ט ומאחר שבשבת מותר בשנוי ביו"ט מותר אף בלא שנוי אלא שימלול מידו לידו אלא שבנפוחו אינו רשאי בטבלא בנפה וכברה הא על יד על יד מותר ועקר הדברים כדעת ראשון:

החרדל הרי הוא בכלל שאר מיני קטניות להיתר מלילה אם ביו"ט אם בשבת כל אחד לפי שטתו וכמו שאמרו בסוגייא זו אושפיזכניה דרבא הוו ליה איסורייתא דחרדלא ואמר ליה מהו ליפרוכינהו למיכל מיניה ביומא טבא והשיבו ממה שאמרו מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט ולמדת מ"מ שכתישת החרדל מותרת שהרי החרדל אינו אוכלו בעין ומה הועיל בפירוכו אם אינו יכול לכתשו אלא ודאי מותר ובתלמוד המערב אמרו השום והשיחלים והחרדל נידוכין כדרכן אלמא שמפיג טעמו הוא אם נעשה מבערב ומ"מ גדולי הרבנים כתבו במסכת שבת פרק מילה במה שאמרו שם ממתקין אותו בגחלת של מתכת אבל לא בשל עץ ושאלו שם מאי שנא מבישרא אגומרי ותירצו התם אפשר הכא לא אפשר ופי' שם שהחרדל אפשר לשחקו מבערב אלא שאנו מפרשים שם אפשר למתקו בשל מתכת והפרכה מיהא אע"פ שאפשר לה מבערב הואיל ודשה כלאחר יד היא לא גזרו בה ומ"מ הואיל והיה אפשר לעשותה הצריכו בה שנוי ולדעת המתירים בלא שנוי הם סוברים שפירוכן ביומן חשובה יותר: