מאירי על בבא מציעא צח

מי שבא להפקיד אצל חברו ולא קבל את הפקדון אלא שאמר הרי רשותי לפניך לא חל עליו חיוב שמירה כלל להיותו אפילו שומר חנם:

מה שביארנו בנותן מעות על הפירות ששניהם יכולין לחזור אם היתה עלייה שהפירות בתוכה של לוקח אע"פ שמושכרת ביד מוכר והלוקח עומד תחתיה אין הלוקח יכול לחזור והוא הדין למוכר שהרי כל עצמה של משיכה זו לא הותקנה אלא שמא יאמר לו נשרפו חטיך להצלת ביתו ואם נפלה דלקה הרי אף הוא טורח ומציל ונמצא שהזר בעלייה ובזו הלוקח יודע בכך וכן שיש לו רשות וטענה ליכנס בשלו הענין לדין תורה שלא להיות אחד מהם חוזר ואע"פ שדברים אלו לר' שמעון נאמרו מדר' שמעון נשמע לרבנן:

כבר ביארנו למעלה שכל שחזר מחמת אונס אין בו מי שפרע והוא הענין שלא הוזכר מי שפרע במעשה של פרזק רופילא כמו שכתבנו למעלה ויראה שאף חסרון דברים אין בו ומ"מ יראה שלא נאמר כן אלא באונס הנכר:

היתומים וכן נכסי הקדש יש בהם צדדין שקונים בכסף ויש בהם צדדים שאין קונים אלא במשיכה והכל לתועלתם וכבר הוזכר ענין זה במסכת גיטין פרק הניזקין ושם יתבאר בארכה בע"ה:

המשנה השניה והכונה בה להתחיל בה בביאור עניני האונאה ובפרט בענין שעורה הן שיעור הכמות הן שיעור הזמן והוא שאמר האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח עד מתי מותר להחזיר בכדי שיראה לתגר או לקרובו הורה ר' טרפון בלוד האונאה שמנה כסף מעשרים וארבעה לסלע שליש למקח שמחו תגרי לוד אמר להם כל היום מותר לחזור אמרו יניח לנו ר' טרפון במקומנו וחזרו לדברי חכמים אמר הר"ם כשיקח מה ששוה ששה בחמשה או מה ששוה ששה בשבעה או מה ששוה שבעה בששה כל אלה שתות הוא נקרא ואונאה היא אין הפרש בין שתות הדמים או שתות הסחורה והלוקח והמוכר יחזור כל אחד משניהם באונאה אלא שהלוקח חוזר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו והמוכר יחזור באונאה ואפילו אחר ימים רבים וזהו מה שאמרו מוכר חוזר לעולם כי לפי שאין הסחורה אצלו אינו יודע דמיה עד שיזדמן לו שיראה כמותה לידע דמיה ואין הלכה כר' טרפון:

אמר המאירי האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע פי' צריך שתדע ששלשה שיעורין יש באונאה האחד הוא שעד כאן הוא חייב להחזיר ומ"מ המקח קיים ואין המאונה יכול לומר למתאונה או התרצה במקמך או החזיר לי את שלי ואחזיר לך את שלך אלא שזה אומר לו יהא המקח קיים והחזר אונאתי וכן אם רצה המתאונה לבטל את המקח אין הרשות בידו אלא מחזיר לו אונאתו ודיו והאחר שהוא נמחל ואין למתאונה על המאונה שום תביעה והאחר הוא שהמקח בטל וביד המתאונה לחזור מכל וכל ואפילו היה המאונה מחזיר אונאתו אינו מקבלה אם אינו רוצה אלא שחוזר מכל וכל וכן שאם המתאונה היה אומר רוצה אני בקיומו של מקח אלא שתחזיר אונאתי המאונה יכול לומר לו או קבל בדרך זה או יתבטל המקח ונמצאו שלש מדרגות בדין אונאה שהאחד קרוי מחילה והאחד קרוי בטול מקח והשלישי ביניהם להיות המקח קיים אלא שהאונאה חוזרת והוא הדין הנקרא במשנה זו אונאה ולא הוצרך לדבר במשנה זו על האחרות שכל זמן שנדע מה היא אונאה הדבר ידוע בעצמו שהפחות ממנו מחילה והיתר עליו בטול מקח ומתוך כך הוא מתחיל באונאה ואומר עליה ששיעורה ארבעה כסף ר"ל ארבעה מעין לסחורה הנמכרת בסלע ובמעין שידוע בהם שיש מהם עשרים וארבעה לסלע והוא מעין סתם שכבר התבאר במסכת קדושין שש מעה כסף דינר והסלע ארבעה דינרין ונמצאו ארבעה מעין שתות לסלע וזו היא אונאה שהמקח קיים ואונאה חוזרת ופחות מיכן הוא בדין מחילה ויתר מכן הוא בדין בטול מקח:

ועד מתי מותר לחזור בו כלומר עד מתי דינו לחזור ומה שתפש לשון מותר הוא לומר שעד שיעור זה אין בחזרתו שום חסרון אמנה עד כדי שיראה לתגר או לקרובו וימלך עמהם במה שקנה הא אם שהה כשיעור זה ולא בא אינו חייב אח"כ להחזיר לו האונאה מן הסתם ידע ומחל ולא נתברר עכשו במשנה זו במחילה ובטול מקח אם שיעורם בכדי שיראה הנזכר בכאן או אם המחילה לאלתר ובטול המקח לכל היום או לעולם ומ"מ כדי לישב את המשנה עכשו בלא טרח אנו מפרשים עכשו ששיעור שלשתם בכדי שיראה שאם נפרש שהמחילה לאלתר נצטרך לטרוח למה חזרו לדברי חכמים הואיל ואף ר' טרפון היה מודה גם כן במחילה שהיא לאלתר כמו שיתבאר בסוגית הגמרא אלא שעכשו אנו מפרשים שלשתם בכדי שיראה ומה שיש לדעת זה בין פחות משתות לשתות יתבאר לך בסוגית הגמרא:

ואמר אח"כ הורה ר' טרפון בלוד שהאונאה שמנה כסף ר"ל שמנה מעין מעשרים וארבעה לסלע והוא שליש המקח ושמחו תגרי לוד שהיו בקיאים במקח וממכר ולא היו חוששים בעצמם שיתאונו במכירתם ובמקחם ומתוך בקיאותם היה הנושא ונותן עמהם מתאונה ברוב משאם ומתנם וכששמעו הוראתו של ר' טרפון להיות כל אונאה שבפחות משליש נמחלת והיו סבורים בו ששיעורו בכל פחות משליש כפחות משתות לרבנן לבכדי שיראה שמחו ואע"פ שאנו סבורים עכשו שכלם שיעורם בכדי שיראה ואם כן הרי אחר שיעור זה אף לדעת חכמים הכל מחול ובתוך שיעור זה אף לר' טרפון הכל חוזר ומ"מ שמחו שכל שמשתוה עד שליש לר' טרפון מחילה ואף בתוך שיעור זה אין כאן ביטול מקח אלא חזרת אונאה ולרבנן היה ביטול מקח והתגרים שמחים בכל שהמקח מתקיים אף בחזרת אונאה יותר משיתבטל המקח וכשאמר להם ששיעור חזרתם כל היום והבינו מדבריו שאף לדין מחילה והוא פחות משליש יש חזרה לכל היום כשליש האמור דנו בעצמם שאי אפשר למתאונה שלא ירגיש בכל היום וחזרו לדברי חכמים שתהא אונאה בשתות ומחילה בפחות משתות ושלא יהא שיעור המתאונה אלא בכדי שיראה לתגר או לקרובו: