מאירי על בבא מציעא עח

שבוי שנשבה על אחד מן הדרכים שמורידין קרוב לנכסיו וקרוב זה שנשאר בכאן הוא קטן עדין אין מורידין אותו לנכסי שבוי בשום פנים שהרי אינו בן דעת בדברים אלו ונמצאו נכסים אובדים מאליהם ואפי' חריף ומפלפל במשא ובמתן אלא מורידין אחר בתורת אריסות עד שתתברר מיתתו וכן אם היה השבוי עצמו קטן אין מורידין קרוב לנכסיו בשום פנים שמא יטעון לאחר זמן שמחמת חלקו בא לידו וקטן נטל מצד אחר וקטן אין יודע בעניני מחאה עד שישתדל על כך ולא סוף דבר קרוב הראוי לירש אלא אף אותו שאינו ראוי לירש כגון בן אחיו וכיוצא בו ולא אחוה שמצד האם אע"פ שאינו ראוי לירש ולא קרוב מחמת קרוב הרחקה יתרה עשו בדבר זה ולא סוף דבר בשדות שאין הדבר מפורסם והטעות קרוב בהם אלא אף בבתים ואפילו היה זה הרוצה לירד כותב שטר שמחמת אריסות הוא יורד או שהיה שם שטר חלוקה שמא לאורך הזמן שטרות אובדין וקטן זה מפסיד אלא בית דין מעמידין אפטרופוס לנכסי הקטן השבוי ומתעסק בהן בכל דיני אפטרופסות ואם היו השבויים שנים אחד גדול ואחד קטן והירושה אחת אע"פ שביארנו שאין מטריחין אפטרופוס בנכסי גדול מתוך שמעמידין אפטרופוס לקטן מעמידין לגדול מעשה היה בזקנה אחת שהיו לה שלש בנות ונשבית היא ואחת מבנותיה והשתים שנשתיירו כאן מתה אחת מהן ונשאר ממנה בן קטן והרי שלא היו יכולין להוריד הבת שנשארה שמא מתה הזקנה ויש לקטן זה חלק בנכסים ואין מורידין קרוב לנכסי קטן ואע"פ שזו לא היתה ראויה לירשו מ"מ הואיל וראויה לירש עמו באותם הנכסים עצמן אין מורידין אותה ולא היו יכולין להוריד את הקטן בנכסים שמא לא מתה הזקנה ואין מורידין קטן לנכסי שבוי ואמרו חכמים מעמידין אפטרופוס בשביל קטן ומכיון שהוזקקנו להעמידו מעמידין אותו על כל נכסי הזקנה לסוף מתה הזקנה והורידו הבת לשליש הנכסים בחלק ירושתה וכן הורידו הקטן בשליש הנכסים בחלק ירושת אמו שמתה והשליש הנשאר לבת השבויה העמידו ביד אפטרופוס על הדרך שהזכרנו וכן אתה למד לכל כיוצא בזה:

קטן אין חזקה בנכסיו ר"ל שכל היורד לנכסיו והחזיק בהם שלש שנים אין זה טענה שהקטן אינו בר מחאה וכן אם אכלה שתי שנים בחיי האב ושנים רבות בקטנותו של זה וטוען שאביו מכרה לו אין כאן טענה וכן כל שהתחיל להחזיק בקטנותו של זה בתחלת שנה ראשונה אפילו אכלה סוף שנה ראשונה וכל שתי השנים הנשארות משהגדיל וטען שאביו מכרה לו אינה טענה וזהו שאמרו אפילו הגדיל ר"ל אפי' השלימן משהגדיל ואין לפרשו בשטען שהוא מכרה לו שהרי אין מכירת הקטן כלום כמו שיתבאר במקומו ונמצא שאין טענה עד שיחזיק שלש שנים בחיי האב או שלש שנים אחר שיגדיל הקטן וכן הדין בשבוי ובורח מחמת נפשות שאין מחזיקין בנכסיהם וגדולי המפרשים כתבו שאף אם אכלה שלש שנים משהגדיל הואיל וירד בקטנותו אין כאן טענה ולא יראה כן וגדולי המחברים כתבו כדעת ראשון:

מי שהיה מחזיק בנכסי אביו ובא לו אח קטן ממדינת הים והביא ראיה שהוא אחיו חולק לו בירושה ובשבח שהשביח שכל שהניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע אא"כ אמרו בפירוש שהם עושין לעצמן על הצדדין שיתבאר במקומו ואע"פ שאין זה מתפרנס עמו ולא ידע בו והיה לנו לומר שזה כמי שהתנה שלעצמו הוא עושה אינו כן אלא הואיל ואלו ידע היה יורד שלא ברשות שאין מורידין קרוב לנכסי קטן חולק עמו בשבח ר"ל באותן שהשביחו הנכסים מחמת נכסים כגון שמן הפירות שיצאו מכר ונטע אילנות וגפנים וכיוצא בזה ועמלו וטרח עבודתו מחול אצל הקטן ואם היה זה הבא גדול הואיל ולא נודע שהיה לו אח וברשות ירד שהרי אפילו ידע מורידין קרוב לנכסי שבוי שמין לו בחלק שבחו של זה כאריס: