מאירי על בבא מציעא סה

אין הפרש בבהמה זו בין שרבצה במקרה בין שדרכה בכך תמיד אלא כל שרבוצה תחת משאה מצוה בפרוקה על הדרך שביארנו:

מאימתי אדם חייב בפריקה וטעינה לא משיראהו מרחוק אלא ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל והם מאתים וששים ושש אמות ושני שלישי אמה והוא שיעור ריס האמור בתלמוד:

פרק וחזר וטען צריך לילך אחריו עד פרסה אא"כ אמר לו בעל המשאוי שאינו צריך לו ואם הניחו לילך הרי זה נוטל שכרו נמצא שהפורק אינו רשאי להניחו אחר פרוקה ולילך אלא ממתין לו עד שיטעון ועוזרו בטעינה ואם רצה בעל המשאוי הולך אחריו אלא שהטעינה וההליכה נוטל עליהם שכר:

במקום אחר התבאר שהחמרים שרגליו של אחד רעועות אין חבריו רשאין להניחו אלא הולכין לאטו כדי שלא יניחוהו יחיד אחד טעון ואחד רוכב ודחקן הדרך מעבירין זה הרוכב מפני הטעון טעון וריקן או אף רוכב וריקן מעבירין את הריקן שניהם על צד אחד עושין פשרה ביניהם:

המשנה השש עשרה והכוונה לבאר בה ענין החלק הששי במי שמצא שתי אבדות על איזה מיטפל תחלה ואמר על זה אבדתו ואבדת אביו שלו קודמת אבדת אביו ואבדת רבו אבדת רבו קודמת לשל אביו שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו תורה הביאו לחיי העולם הבא אם היה אביו שקול כרבו אבדת אביו קודמת לשל רבו היו אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו היו אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו אמר הר"ם דע כי אפילו לא פירש לו זולתי דבר אחד מהמשנה נקרא רבו אבל אינו חייב להקדימו ולכבדו יותר מאביו במה שנזכר באבדה ובשביה ולפרוק אלא אם כן היה רבו מובהק והוא שתהיה רוב חכמתו ממנו והרמז מן התורה שיש לאדם להקדים עצמו על זולתו הוא דאמ' רחמנא אפס כי לא יהיה בך אביון כאלו אמר אין אתה חייב להסיר רעה מאחר אלא בשלא יבא לך כעין אותה רעה שהסירות ממנו כי אם תהיה בענין שאם תתן לאביון די מחסורו תשוב אתה כמהו אינך חייב לתת לו וזהו שאמרו לו שלך קודם לשל אדם:

אמר המאירי אבדתו ואבדת אביו או רבו אבדתו קודמת וכל שכן באבדת שאר בני אדם ומ"מ אם היה יכול להחזיר את שתיהן חייב להחזיר אבל כשאין יכול להחזיר את שתיהן שלו קודמת ואם קדם והציל את של חברו ואבד את שלו אין לו אלא שכרו כמו שביארנו בבבא קמא:

אבדת אביו ואבדת רבו אבדת רבו קודמת שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו תורה הביאו לחיי העולם הבא ודוקא רבו שלמדו בחנם ואם היה אביו רבו של אביו קודמת שאי אפשר לאביו חכם שלא למדו ונמצא אביו ורבו וכן הדין באביו ורבו שהיו שניהם נושאים משאוי שפורק את של רבו ואחר כך של אביו ואם אביו שקול כנגד רבו פורק את של אביו תחלה אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו תחלה ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו תחלה ורבו שאמרו דוקא רבו מובהק שרוב תורתו ממנו:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו על כלים הטמאים שמאחר שנשברו טהרו ומ"מ יש כלים חשובים כשנים ואע"פ שנטל האחד מקבל טומאה מצד האחר והוא שאמרו זומא ליסטרון שניטל כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני הכפה ופירוש הדברים זומא ליסטרון הוא כלי שצדו האחד כף שמגיסין בו את התבשיל ומסירין הזוהמא לצד אחד והוא ענין זומא ליסטרון כלומר שמניח זוהמת התבשיל לצד אחד וצדו האחר הוא מזלג למשוך בו הבשר ואמר שאע"פ שנטל האחד לא נפקע שם כלי ממנו ומיטמא מצד חברו:

תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה ומקרעין זה על זה ולענין אבדה במקום אביו אין מחזירין עד שיהא רבו מובהק אבל לענין קריעה אפילו אינו מובהק אחד מגדולי החכמים קרע על אחד מחבריו שלמדו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון והוא נאמר במסכת תמיד על הנכנסין שחרית לפתוח דלתות ההיכל על שני פשפשין ר"ל שני פתחים קטנים שהיו לו לשער הגדול אחד מימינו ואחד משמאלו והיו לאחד מהם שני מפתחות אחד פותח מיד ר"ל שהיה המנעול באמצע הדלת ולא היה צריך בו להשפיל ידו ואחד שהיה המנעול בתחתית הדלת עד שהיה מכניס ידו עד שחיו ופותח כמו שביארנו במסכת תמיד:

תלמיד שהיה רבו צריך לו כגון שהיו בידו שמועות מפי אחרים לא נפקע דין תלמיד ממנו בכך והרי זה מקדימו לפני אביו בחזרת אבדה על הדרך שביארנו:

העוסק במקרא מדה שאינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ולא אמרו הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד אלא בימי רבי שחבר המשניות ורצו לכבדו: