מאירי על בבא מציעא ה

בפרק שלישי יתבאר ששנים שהפקידו אצל אחד שלש מאות דינרין בכרך אחד והודיעוהו שמנה של זה ומאתים של אחר וכשבאו לתבוע פקדונם אמר כל אחד מהם מאתים שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהא מונה עד שיבא אליהו ושמא תאמר במשנתנו והלא אחיזת הטלית שביד כל אחד ואחד הוא כמנה המוחזר לכל אחד מאלו השנים ושאר הטלית כשאר המעות וכשם שאנו אומרים בשאר המעות שיהו מונחים עד שיבא אליהו כך היה לנו לומר בשאר הטלית פרשו גדולי הרבנים שבזו אפשר שאין כאן רמאי שאפשר ששניהם זכו בה הא כל שיש ודאי רמאי כגון שאר המעות והוא מנה השלישי וכן בכאן כל שנחלקו שזה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה או כל כיוצא בזה שיש כאן רמאי בודאי יהא שאר הטלית מונח עד שיבא אליהו ואין נראה כן שהרי בארנו למעלה שאף בזמן שאי אפשר שלא לבא אחד מהם לידי שבועת שוא חולקין בשבועה ומ"מ אף הם חולקים בה ולדעתם כל שיש רמאי בודאי ואין אחד מוחזק יהא מונח עד שיבא אליהו ואע"פ שבחנוני על פנקסו ודאי איכא רמאי ואין אומרין להוציא הממון מבעל הבית ולהניחו ביד בית דין עד שיבא אליהו או שיתברר הדבר חנוני הוא שאמרנו בו כן וכמו שהוזכר הטעם כאן אנא שליחותא דידך קא עבידנא וכו' ר"ל שאין לחנוני טענה עם הפועל ולא לפועל עם החנוני אלא כל אחד מהם עם בעל הבית ובכל אחד מהם אנו אומרים שמא זה עם בעל הבית אינו רמאי אבל בשאר מקומות אין אומרים כן:

ומ"מ כל הגאונים מסכימים שלא נאמר דין יהא מונח עד שיבא אליהו אלא בממון שכבר הוא ביד שליש שמאחר שהוא ביד שליש יהא מונח לשם עד שיתברר הדבר ואע"פ שבלקח מאחד מחמשה אמרו שמניח גזלה ביניהם ומסתלק פירושו מניח ביד בית דין הא כל שאין מונח ביד שליש אע"פ שיש רמאי בודאי חולקין על הדרכים שיתבאר וכן נראה מסוגיא האמורה בשנים אדוקים בשטר ומ"מ כל שאפשר שאין אחד מהם רמאי אפילו הוא ביד שליש פירשו חכמי הדורות שלפנינו שחולקים ומ"מ בלא שבועה שהרי אין שבועה אלא במוחזקים ומתקנה שהזכרנו שלא יהא כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חברו:

הרבה דינין חלוקין יש בעניני ממון המוטל בספק ומה שיראה לכלול בדין זה הוא שכל שהוא מוחזק ביד אחד או שהוא מוחזק שהוא שלו אע"פ שאינו ברשותו כגון פרה באגם על הדרך האמור בפרק השואל המוציא מחבירו עליו הראיה ואם שניהם מוחזקים לגמרי כגון טלית שזה תפש חציה מכאן וזה תפש חציה מכאן חולקים בלא שבועה וכן הדין בשהיה ברשות שניהם כך דעתי נוטה וכן יראה ממה שכתבנו במשנה אבל כל ששניהם כעין מוחזקים כגון שתפש זה בציציות מכאן וזה בציציות מכאן חולקים בשבועה ומ"מ הראשונים פרשו שכל ששניהם מוחזקים או כעין מוחזקים חולקים בשבועה כדין שנים אוחזים וכן הדין לדעתם אם הדבר ברשות שניהם:

ואם הדבר ביד שליש ויש בה ודאי רמאי יהא מונח עד שיבא אליהו ואם הוא ביד שליש ואין ודאי רמאי חולקין בלא שבועה לדעת קצת ובכלל זה כל שאנו מסופקים בזכות זה למי מצד שההוראה נעלמת לחכמים כגון בהמה שנמסרה לשומר ונגנבה ויש צדדין שנסתפקו בה חכמים הכפל למי אם לשומר אם לבעלים כמו שיתבאר בפרק המפקיד ואם הדבר ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם ואין חזקה לאחד יותר מחברו ויש לברר טענתם ר"ל שאין הדבר מסופק מעקרו כגון זה אומר של אבותי וכו' ואפשר לענין להתברר על פי עדים כל דאלים גבר שהאחד נעשה מוציא מחברו ואם אין לברר הדבר כגון שהדבר מסופק מעיקרו ואין דררא דממונא לשניהם כגון שני שטרות היוצאים ביום אחד או נכסי לטוביה שודא דדייני ואם אין לברר את הדבר ויש דררא דממונא לשניהם כגון מחליף פרה וכו' אף הוא בדין חלוקה שלא בשבועה וגאוני ספרד חולקים בקצת דברים שבכלל זה במסכת בבא בתרא פרק שלישי ואין מחלקין במה שביד שליש בין שיש רמאי לשאין רמאי ואין לנו להכריע:

כבר ידעת שמודה מקצת חייב שבועה על השאר שלא הודה בו הא אם כפר בכל פטור כמו שיתבאר כפר בכל ובאו עדים והעידו על מקצתו משלם מה שהעידו ונשבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים ואע"פ שהטעם הנזכר בשבועת מודה מקצת אין לו מקום אלא למודה מפי עצמו כמו שיתבאר מדברי רבה שאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע כמו שבארנוה בפרק הגוזל מ"מ אחר שנאמר הדין בהודאת עצמו נחייבהו כן בהעדת עדים מקל וחומר: