מאירי על בבא מציעא מב

אבדה שיש בה סימן כבר בארנו שאע"פ שנתיאש בה לאחר זמן הואיל ובשעה שהגיעה ליד המוצא לא נתיאש מן הסתם לא קנאה לעולם ואפילו שמענו בפירוש אחר זמן שנתיאש ומ"מ אם נמצאת לאחר שנודע בהדיא שנתיאש כגון ששמעוהו שהיה אומר אוי לו לחסרונו ואח"כ נמצאת זכה בה וכן אם מצאה מתוך זוטו של ים ומשולליתו של נהר זכה בה אע"פ שיש בה סימן כמו שיתבאר למטה וכן המוצא אבדה בעיר שרבה גוים זכה בה אפילו היתה של ישראל שהרי נתיאש הימנה וחשב שגוי מצאה ומ"מ אם נמצאת באחד ממקומות העיר שישראל מצויין שם יותר כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות מכריז אבל סרטיא ופלטיא ובתי כנסיות ובתי מדרשות שהגוים מצויים שם וכן כל מקום שהרבים מצויים שם הרי היא שלו כמו שיתבאר למטה:

נמצא שאבדה נקנית בשלשה דרכים למוצא אין בה סימן וכן יש בה סימן ונתיאשו הבעלים בודאי בשעת מציאה וכן לא נתיאשו בודאי אלא מן הסתם כגון זוטו של ים ושולליתו של נהר ומקומות שהרבים מצויים שם:

מתנות עניים שבקרקע כגון לקט שכחה ופאה של תבואה ופרט ועוללות של כרם וכיוצא באלו יש שם זמן שמאותו זמן ואילך נתיאשו העניים מהם ומותר כל אחד בהם ואפילו עשירים ומאימתי הוא זמן זה בלקט שכחה ופאה של תבואה משילכו הנמושות והם עניים זקנים הולכים על משענתם ומתוך שהם שחויי קומה והולכים בנחת ואינם הומים לקבוץ משדה לשדה מרבים בעיון ומתיאשים העניים מהם ויתבאר במקומו שבפרט ועוללות משילכו עניים ויחזורו ובזיתים משתרד רביעה שניה ואע"פ שיש עניים בעיר אחרת שלא ידעו ונמצא יאוש שלא מדעת אותם שבעיר אחרת מתיאשים הם מעיקרם על יד אלו שבעיר זו:

מדרכן של ראשונים בתאנים המיוחדות ליבש שהיה בהם מיני תאנים שקוצצים אותם מעט בראשם באיזמל כדי שיהא טוב הלחות זב מהן ושוטחין אותן בשדה ליבש והיו קורין למין זה קציצות ואם מצא מהן בדרך ואפילו בצד השדה שציבור הקציצות בתוכו שהדברים נראין שמשם יצאו הרי אלו שלו וכן אילן תאנה שנוטה לדרך ומצא תחתיה תאנים שהדבר מוכיח שמאותו אילן הם הרי אלו שלו ואין בהם תורת גזל ופטורות מן המעשר כדין הפקר שכל אלו אדם יודע שתאנים נושרות וקציצות מתפזרות ולא סוף דבר שהוא יאוש מדעת אלא שאף מן הסתם הפקר גמור הם מתוך שהתאנים וכיוצא בהן נמאסות עם נפילתם הרי הוא מפקירן אבל זיתים וחרובין וכיוצא בהן אסורין וחייבות במעשר אם שאין דרכן של אלו ליפול ואינו מעלה נפילתם על לבו ונמצא יאוש שלא מדעת אם שאף שהוא מעלה נפילתם על לבו הואיל וגבולן מוכיח של מי הם שאין נופלות ומתגלגלות אלא שנשארות תחת האילן עצמו ושאינן נמאסות בנפילתן אינו מתיאש ולא מפקיר והוא שאמרו בגמרא חזיתייהו מוכיח עליהו ר"ל גבולם מלשון בית אבנים יחזה ועם שאול עשינו חוזה ר"ל גבול שלא יעבור משם והלאה ואע"פ שתירוצין אלו באו בגמרא לדעת רבא שאין הלכה כמותו בזו כמו שיתבאר למטה הכל היא הלכה תדע שהרבה תירוצין עלו בשמועות שבסוגיא זו לדעת רבא שהם כהלכה אע"פ שבעיקר השמועה אין הלכה כמותו כמו שיתבאר בפרטי השמועות:

מה שאמרנו בקציצות אלו שפטורות מן המעשר מתורת הפקר יש שהקשו והלא אין רשאי להפקיר להפקיע למעשר אלא כשלא נגמרה מלאכתו והילכך אלו כבר נגמרה מלאכתן והיאך סתם הפקר מפקיע חיוב מעשר שבו עד שתירצו רבים שהפקר ממש הוא שאמרו שלא יועיל מפני שאפשר שהוא מתכוין להערים אבל הפקר הבא מסתמא ומאליו ואין בו חשש הערמה הרי הוא הפקר ופטור מן המעשר ואין זה כלום שהרי אמרו במסכת מעשרות מצא פירות ממורחין בשדה מכנסים אסורים משום גזל מפוזרים מותרים משום גזל ובין כך ובין כך חייבין במעשר ופטורין מן התרומה ופרשו בתלמוד המערב שפטורין מן התרומה מפני שאי אפשר לגרן שתעקר אלא אם כן נתרמה ממנו תרומה גדולה ואחר שכן כבר נתרמה קודם מריחתן אבל מעשר אינו מפריש אלא בבית ומתוך כך חייבין במעשר ואין סתם הפקר מפקיען אלא עיקר הדברים שהקציצות כיון שעומדין ליבש ולא יבשו הרי הוא כדבר שלא נגמרה מלאכתו ושמא תאמר והלא אמרו בכאן פטורות ממעשר ולא חלק בין נתיבשו ולא נתיבשו אפשר שסתמן לא נתיבשו ורבותי פרשוה מתוך כך שמאחר שעשויין להביא לבית אינן נקבעות עד שיביא וכן היא שנויה במשנת גרן המעשרות:

הגנב שנטל מזה ונתן לזה אם עד שלא נודעה לו גנבתו אין אומרין מה שנתן נתן שאע"פ שכשידע סתמו מתיאש מ"מ עכשו הוא יאוש שלא מדעת הא משנודעה גנבתו סתם גנבה יאוש בעלים הוא וקנאה ביאוש ושנוי רשות:

גזלן שנטל מזה ונתן לזה אע"פ שידע בגזלתו אין אומרין מה שנתן נתן אא"כ נודע שנתיאש שסתם גזלה אינו יאוש אפילו בליסטיס כמו שבארנו בבבא קמא ויתבאר במקום אחר שבליסטיס ישראל סתמו יאוש וחכמי הדורות פוסקין אותה בליסטיס מזויין: