מאירי על בבא מציעא רטו

כל שבני העיר צריכים לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא השונאים בעיר נפרעין להוצאה זו מכל בני העיר ואפילו מיתומים ומ"מ תלמידי חכמים אין גובין מהם לענין זה תורתם משמרתם וחכמתם להם חומה מימינם ומשמאלם אבל כל שהם גובים לכריית בורות או תקון מעיינות לשתות גובין בזה אף מתלמידי חכמים שאף הם צריכים לדבר זה כשאר בני אדם ומ"מ אם נעשה מעשה זה שלא בגובינת דמים לשכור פועלים אלא שבעלי בתים עצמם יוצאין לחפור חבורות חבורות אין מטריחין תלמידי חכמים בכך אין כבוד תורה בעבודת קרקע:

נהר שנתגלגלו אבנים באיזה מקום שבו או העלה שירטון עד שמרוצתו מתעכבת וצריכים לחפור ולתקן עד שישובו המים לאיתנם ותהא השקאתם מצויה לכל התחתונים משועבדים לסייע לעליונים ר"ל שכשהם מתקנים את שכנגדן למעלה התחתונים מסייעין אותם אבל כשהתחתונים מתקנים את שכנגדם אין העליונים משועבדים לסייעם שהרי אין מועיל להם כלום אדרבה מזיק להם שהמים נגרים והמים מתמעטים מלמעלה ואין השקאתם מרווחת להם כל כך:

הפך הדברים במי הגשמים היורדים בעיר ומקלקלים את הדרכים ברפש ובטיט ובני העיר צריכים לעשות חריץ להיות המים נגרים בו עד חוץ לעיר ואם נתקלקל החריץ והוצרכו לתקנו העליונים מסייעים לתחתונים בכריית שכנגדם אבל התחתונים אין מסייעים לעליונים שהרי כל שהמים מתעכבין ואין יורדים אצלם נוח להם בכך מעתה חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כלן מתקנות עם העליונה נמצאת תחתונה מתוקנת עם כלן ומתקנת לעצמה בלא סיוע אבל חמש חצרות ששופכות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כלן מתקנות עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם כלן ומתקנת לעצמה:

כל שאדם לוקח שדות סמוך לנהר דרך בני אדם להניח מקום סמוך לנהר לפירוק משא של ספינות או לטעינתן ואותן המקומות אינן בכלל המכר וכמעט שהן הפקר אלא שכל בעלי השדות משתמשין כל אחד בשכנגדו ובלבד שלא בקלקול המקום ומעתה מי שבא והחזיק באותן המקומות להשתמש בהן על הדרך שאדם משתמש בשלו עזות מצח הוא כנגד בעלי שדות אלא שמ"מ אין מסלקין אותם מהם אחר שאין מקלקלין אבל מ"מ מעכבין אותם שלא לקלקל שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ולא אסור לבד אלא שמעכבין אותו מן הדין כמו שיתבאר בבבא בתרא וגדולי הצרפתים פירשוה אף בקלקול ויראה לדעתם שלא אמרו אסור לקלקלו אלא לכתחלה אבל עכוב ומן הדין לא ואם נהגו המוכרים במכירותיהם לקנות בעלי שדות עד המים אע"פ שנהגו להניח מקום לבעלי סחורות שבספינה מסלקין את המחזיק:

שנים או שלשה שהיה להם שדה אחד בשתפות מצד אחוה או שתפות אחרת ובא אחד מהם ומכר חלקו לאחד מן השוק הרי שאר אחים או השתפים מסלקין את הלוקח ואפילו היה מצרן ונותנין לו דמים שנתן והולך לו כדי שלא יכנס זר ביניהם וכן אפילו היו להם הרבה שדות בשתפות הואיל ולא חלקו אין מצרן זוכה בה כלל הא אם נתברר חלקם של כל אחד ואחד אין אומרין עוד שיסלקו האח או השותף את האחרים הלוקחים הואיל ואינן מצרנים וכלם נעשו מאחר שחלקו רחוקים לענין זה וזכה בה בן המצר מעתה הלוקח קרקע מאחר ואינו מצרן שלו יכול המצרן לסלק את הלוקח בדמים שנתן דבר זה תקנוהו חכמים ועותו בזה מדת הדין ללוקח משום ועשית הישר והטוב ר"ל שיהא לוקח זה הולך במדת חסידות להניחו לזה שהוא מצרן כדי שיהו קרקעותיו סמוכים זה לזה והוא מוצא ליקח במקום אחר ומ"מ גדולי המחברים כתבו בשם הגאונים שאם היה המצרן במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן בא ממקום שהלך או הבריא או הגדיל אין יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעו שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי:

בא הלוקח אצל המצרן ואמר לו פלוני רוצה למכור שדהו שאתה מצרן בו אם אתה רוצה ליקח בא וקח הימנו ואם לאו הריני הולך ולוקח ואמר לו המצרן לך וקח והלך ולקח על פיו לא הפקיע את זכותו בכך והרי זה יכול לסלקו אלא אם כן קנו מידו שהרי זה אומר משטה הייתי בך או מפני שהוא יודע חביבותה עלי היה מוכרה לי בדמים יקרים ועכשו אני נותן מה שנתת בה והולד וזוכה בה ומעתה נותן כמה שנתן זה בו הן הוקרה הן הוזלה וכתבו גדולי המחברים שלא הוצרך דבר זה לקנין אלא כשמחל קודם שיקח הא אם מחל לאחר שלקח מחול ואין צריך קנין ונראה שזהו שאמרו בגמרא זיל זבון כלומר שעדין לא לקח הא אם מחל לאחר שלקח הרי היא כמחילה דעלמא שאינה צריכה קנין ואע"פ שהפשרה צריכה קנין טעם הדבר מפני שאינו יודע מה יאמרו הפשרנים שהרי קודם הודעה קונין ממנו לדעת רוב מפרשים כמו שביארנו בראשון של סנהדרין הא שאר מחילות שיודע מה שתבעו חייב לו ומוחל אין צריך קנין ואף זה שלקח והודיעו ומחל אין צריך קנין וכן הדין אפילו סייע עמו או שכר ממנו או ראהו בונה וסותר או משתמש ולא מיחה בו הרי זה מחל ושוב אין יכול לסלקו ואין צריך לומר אם נעשה הוא סרסור או שליח במכירתה:

מכר זה המוכר שוה מאתים במנה ובא זה המצרן ורוצה לסלקו במנה שלקה וזה טוען שזה המוכר היה קרובו או אוהבו והוזיל לו מצד הקורבה או האהבה רואין אם הכרנו בו שאף לשאר בני אדם היה מוזיל כן מסלקו במנה ואם הכרנו שלא היה מוכר בערך זה לשאר בני אדם נותן לו מאתים לקח שוה מנה במאתים אין יכול לסלקו עד שיתן מאתים ואע"פ שנעשה זה הלוקח כשלוחו של מצרן ולצרכו לקח והיה לו לומר לתקוני שדרתיך מ"מ אין אונאה לקרקעות ואין כאן עוות ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאם טען המצרן שזה אינו אלא קנוניא ולא נתן אלא מנה נשבע הלוקח בנקיטת חפץ שמאתים נתן כדין כל השלוחים ואם היו שם עדים שמאתים נתן והמצרן טוען שדרך אמנה נתנם נותן מ"מ כמה שהעידו עדים ומשביעו היסת שמאתים לקח ושמא תאמר והלא הלכה רווחת שלא נאמר דין שתות באונאת מטלטלין ולא אין אונאה לקרקעות אלא במוכר את שלו או שקנה לעצמו אבל שליח שטעה או שנתאונה אף בכל שהו חוזר בין במטלטלין בין בקרקעות והטעם מפני שיכול לומר לתקוני שדרתיך וכו' נראין הדברים דוקא בשעשאו הוא שליח אבל זה אע"פ שאנו קורין אותו שלוחו אין הדבר אלא מפני שלקח לצרכו כאלו היה שלוחו אבל מ"מ שליחות הבא מאליו הוא ויכול לומר או קחנו בכך או יעמוד ברשותי וגדולי המפרשים כתבו שאף בשליח גמור לא נאמר בו כן מצד אונאה אלא מצד טעות שהוא אמר למכור שוה מנה במאה והוא מכר שוה מאה ודינר במנה או שצוהו לקנות שוה מנה במנה ולא לקח אלא שוה מנה פחות דינר במנה ונמצא ששגה אבל אם צוהו ליקח שדה פלוני אפילו טעה בדמים בין יוקר בין זול אין זה אלא אונאה ודנין בו כלוקח אחר והוא הוא ענין בר מצרן שוה בשוה:

הרי שהיתה לו שדה בת מאה אמה ולו מצרנים מכאן ומכאן ואינו רוצה למכור להם והולך לו אצל אחד ומוכר לו באמצע שדהו קרקע בשיעור אמה רוחב על פני כל ארכו או כשיעור אמתים או כמה שירצה והרי שלוקח זה נעשה עכשו מצרן שלו ומכר לו אח"כ חצי שדהו שברוח זה או חציו שברוח זה או שניהם ובא המצרן הראשון וטען שלא מכר לו באמצע שדהו אלא דרך הערמה כדי לעשותו מצרן ולהפקיע זכותו רואין אם אותו מעט שלקח הימנו באמצע יש לו שם בפני עצמו כגון שאינו שוה לשאר הקרקע אלא שהוא עדית או זבורית אצל השאר זכה הלוקח ואין המצרן יכול לסלקו שהרי נעשה אף הוא מצרן ונוסף גם הוא על שאר המצרנים ואחד מן המצרנים שקדם ולקח זכה ואם אין חלוק בין קרקע זה שקנה לשאר הקרקע אין זה אלא כמערים והרי המצרן מסלקו וכתבו גדולי המחברים שאין מסלקו אלא מזה שלקח באחרונה הא מ"מ אינו מסלקו ממה שלקח באמצע ויש לשאול לדבריהם אם מכר לו רוב שדה באמצע והשאיר תלם על פני כלו סמוך למצרנים הראשונים אם מסלקין אותו ויראה מ"מ שכל שהוא דרך תחבולה כעין זו שהזכרנו או על איזה צד שהיא נכרת לבית דין מסלקין אותו ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות: