מאירי על בבא מציעא רו

זה שביארנו שמקום שנהגו לחרוש אחריו יחרוש אפילו נכש בעשבים רעים שבה בעוד שהיתה התבואה מחוברת חייב לחרוש ואינו יכול לנצל עצמו מן החרישה מפני הנכוש אלא אם כן פירש לו כן בשעת הנכוש ונתרצה לו:

המקבל או השוכר את הקרקע אין האילנות בכלל ואע"פ שלענין מקח קנה כמו שיתבאר בקבלנות ושכירות אינו כן מפני שאין צריכין עבודה ואינו טורח בהם ואפילו שכרו ביותר מן הראוי אין יכול לומר שמצד הפירות רבה במחיר ומ"מ מקום שנהגו לכלול שכירות אילנות על גב קרקע הושכרו ואפילו נכה לו בשכירות אינו יכול לומר לו שלא נכה לו אלא בשביל שלא יטול חלק בפירות:

זה שאמרנו במשנה שהאריס חולק בתבן לא נאמר אלא בסתם ובמקום שאין שם מנהג ידוע אבל מקום שנהגו בו שלא ליתן תבן לאריס אינו נותן וכל שלא נהגו בו רוב העיר אע"פ שיש יחידים נוהגים בכך מתוך עין יפה שלהם אין לו ללמוד מהם וכן הדין בשאר הדברים:

המקבל או השוכר את הקרקע בעל הקרקע חייב לעשות הדברים שהם עיקר שמירת הקרקע כגון החריץ שעושין סביבות השדה והוא הנקרא בוכרא ונתינת עפר החריץ על שפת השדה להגביהו והוא הנקרא טופייתא והבאת עפר ממקום אחר להרכיבה על זאת עד שיספיק בהגבהתה והוא הנקרא ארכבתא וכן הקנים שדרכן לנעוץ לשם כדי שיהו כל הסביבות נעולים ומ"מ מה שהוא עשוי לשמירה יתרה כגון הקוצים שאדם אורג בין הקנים אין חיובן על בעל הקרקע שלא עשאן המקבל אלא להקל עליו שלא יצטרך לטרוח בשמירתה:

המעדר שחופרין בו את הקרקע והרחת שמרים בה את העפר ממקום למקום והדלי והנאד הצריכין להשקאת השדה כל אלו בעל הקרקע חייב בהן אבל המקבל חייב בתפירת הגומא שמכנסין המים בתוכה:

דברים אלו שכתבנו אע"פ שלא כתבנום אלא במקבל יש דברים שאף השוכר והחוכר שוים בהם עם המקבל ויש דברים שלא נאמרו אלא במקבל כמו שתאמר במשנתנו שמנהג העקירה והקצירה והחרישה אף בחוכר ושוכר נאמר וענין חלוקת הזמורות והתבן לא נאמרו בחוכר שהרי הכל שלו ונותן דבר ידוע וכן יש חלוק ביניהם בהרבה דברים ואע"פ שאי אפשר להזכיר את כלן הדברים פשוטים למי שמאזניו מעוינות ואעפ"כ נבאר בכל אחת ואחת מה שיאמר בכלן ומה שלא יאמר אלא באחת מהן:

המשנה השניה וענינה במקבל או חוכר שאירע אונס הגורם פסידא בעניני הקרקע כיצד הוא הדין ואמר על זה המקבל שדה מחברו והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין או נקצץ האילן אינו מנכה לו מן החכירות אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן החכירות אמר הר"ם צריך אתה לידע אלו השלשה שמות על איזה ענין הם נופלים והם שוכר וחוכר ומקבל וזה כי השוכר הוא שוכר הקרקע שיחרוש אותו בדמים קצובים בכך וכך דינר ומקבל הוא ששוכר אותו קרקע בחלק ידוע מן הפירות שיעשה כגון שיפסוק עמו בחצי הפירות שיוציא השדה או בשליש וחוכר הוא ששוכר את הקרקע בשיעור ידוע מחטים או משאר זרעים הנזרעים והוא שיפסוק עם בעל השדה שיתן לו כך וכך מדה ממין פלוני מן הזרעים בין שתעשה הארץ הרבה או מעט ועוד כי מקבל נופל דרך כלל על השוכר ועל החוכר שכן הוא אומר במשנה מקבל ור"ל חוכר או שוכר וכאלו אומר המקבל שדה בחכירות או בשכירות ומה שאמר בזו המשנה וההלכה שלפניה מקבל זה הדין בעצמו בשוכר גם כן לטעם שפירש ואמרו השכיר לו בית השלחין או הודיענו שכונתו שיהיה כמו שהוא עכשו כל זמן שהוא ברשותו ולפיכך יפחות לו משכירותו ופי' מנכה יפחות:

אמר המאירי המקבל שדה מחברו והוא בית השלחין ואין מי הגשמים מספיקין לה ויש בה מעין שמשקין אותה ממנו ויבש המעין ופרשו בגמ' שמ"מ לא פסק הנהר שבעיר והיה אפשר לו לטרוח ולהביא על ידי כליו אינו מנכה לו מן השכירות וכן אם היו בקרקע זה אילנות ובמקום שמשכירין אילנות על גב קרקע ונקצצו אע"פ שאין ספק שהקרקע חביב בעיני האריס מצד האילנות אינו מנכה לו ומ"מ פירשו בגמרא במעין שאם יבש הנהר שבעיר הואיל ומכת מדינה הוא מנכה לו כפי מה שישומו הבית דין ואם אמר לו בית השלחין זה או בית האילן זה סתם הדברים שלא הקפיד על זה אלא מפני המעין והאילן ומנכה לו על כל פנים ואין הפרש בין עומד בתוכה לאין עומד בתוכה ומה שאמרו בגמרא דקאי בגוה לאו דוקא אלא כל שהוא מראה באצבע ואין חלוק בכל אלו בין שאמר בעל הקרקע כן למקבל בין שאמר המקבל לבעל הקרקע ואם אמר בית השלחין שיש לי במקום פלני יראה מסוגית הגמרא שאין מנכה לו שהרי פירשוה דוקא שעומד בתוכה או שמראה באצבע ומאחר שלא היה צריך להזכיר זה והזכירו ודאי לא נתכון אלא להעמידה כמות שהיא:

זהו ביאור המשנה ועניני אף בשכירות וחכירות ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן: