מאירי על בבא מציעא קצח

מי שגזל לחברו עגול של תמרים מעוכים ומדובקים יחד וכשאדם מוכר העגול כלו ביחד אדם מוכרו בערך חמשין חסר חד ר"ל שכל שאם אדם מוכר על יד על יד מוכר כל אחד ואחד בפרוטה כשמוכרו כלו ביחד מוכרו בתשע וארבעים פרוטות כשהוא בא לשלם אינו משלם אלא תשע וארבעים פרוטות וכן הדין במזיק ואין הלה אומר לו אני הייתי מוכרם אחת אחת לענין נזקי בהמה אמרו כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה בכלל כל השדה ר"ל שאין שמין ערוגה בפני עצמה כמה היא שוה אלא שמין אותה בכלל השדה ופרשו שם שאם אכלה ערוגה שמין קרקע של ששים ערוגות כמה נפחת לחסרון פירות שבערוגה זו כמו שביארנו בבבא קמא למדת מ"מ שאין מדקדקין כל כך בתשלומין ובהקדש אינו כן אלא משלם חמשים וחומשם שהוא עשרה אם נהנה בהם אבל מצד הגזלה או ההזק אם לא נהנה אינו מוסיף חומש איש כי יאכל פרט למזיק:

גזבר שנטל אבן או קורה של הקדש על דעת לעכבה לעצמו הואיל ואין כאן שנוי רשות ולא נהנה עדין לא מעל נתנה לחברו הואיל ויש כאן שנוי רשות הוא מעל שהוציאה לחולין כשקנאה חברו מידו והוא משלם להקדש וחברו לא מעל ודבר זה פרשוהו כשהיתה כבר משוקעת בבנין ונפלה שאם לא כן אלא שלקחוה לצרך הלשכה הרי כבר ביארנו שבונין בחול ואח"כ מקדישין בנאה הגזבר בתוך ביתו הואיל ועכשו נשתנית שהרי הוצרך לשפותה כדי לקבעה מעל ואם נתנה על פי ארבה ולא חברה הואיל ואין כאן שנוי לא מעל ולא יצאה לחולין עד שיהנה בדירה תחתיה בכדי שוה פרוטה ואע"פ שבהדיוט אמרו הדר בחצר חברו שלא מדעת אין צריך להעלות לו שכר על הצדדין שכבר ביארנו כגון שאינה עומדת לשכירות והיה לנו לומר שזה שנטלה שלא מדעת הקדש ודר בה אין כאן הנאה הואיל ובכיוצא בה אין כאן חיוב שכר מ"מ חומר הוא שהחמירו בהקדש:

הכתפים שהיו מוליכין חבית של יין לחנוני ושברוה על צד שהם חייבים לשלם וחבית זו ערכה ביום השוק חמשה ובשאר הימים ארבעה אם החזירוה לו ביום השוק מחזירין חבית של יין או חמשה כערך של עכשו ודוקא שלא היה לו עכשו יין למכור אבל אם יש לו יין למכור משלמין לו כאלו החזירוה בשאר הימים שהרי אף הוא מניחו למהר או לשאר הימים וכל שמחזירו בשאר הימים אין מחזיר אלא ארבעה כערך של עכשו ובכל זמן מנכה מתשלומיו טרח המכירה ושכר האמן הנוקב את החבית להניח שם ברזא ודמי הברזא ודבר זה אין בו חלוק בין ששברה ליום השוק לששברה ביום אחר זו היא שטת גדולי הפוסקים והמחברים אבל גדולי המפרשים פרשו שביום השוק שברוה והיא שוה חמשה ודי להם שיחזירו חבית של יין אף ביום אחר השוק והוא יטרח וימכור שהרי ימכרנה בחמשה כשעת הנזק ודוקא בשאין לו יין למכור שאם יש לו יין למכור אף הוא אומר לו אלו היתה אצלי ביום ששברתם אותה הייתי מוכרה עכשו יש לי יין הרבה ואין בידי למכרה ומתוך כך משלמין חמשה וכל שכן אם מחזירים בשאר הימים שהרי אף אם ימכרנה יפסיד בה דינר והילכך כל ששברה ביום השוק והחזירה ביום השוק אם אין לו יין משלמין חבית ודיים ואם יש לו יין משלמין חמשה ואם מחזירין בשאר הימים בין יש לו יין בין אין לו מחזירין חמשה אלא שמנכה להם טרח המכירה ושכר אמנות הנקב והברזא אבל אם שברה בשאר ימי השבוע בין שהחזיר ביום השוק בין שהחזיר בשאר ימים אין משלם אלא ארבעה כשעת הנזק וזהו המיושר שבשמועה זו ואל תחוש להפך הגירסא עד שתישבנה לדעת זו והוא שתסיר מתוכה מה שתמצא בספרים איבעי ליה לזבוני: