מאירי על בבא מציעא קנא

ממה שתפש במשנתנו לשון והטעו זה את זה ולא תפש לשון חזרו זה בזה היה בעל התלמוד סבור שהתנא לא דבר בבעל הבית עם הפועלים שאין טעות בבעל הבית עם פועלים אלא בענין חזרה שאין הדבר מצוי להיות מחלקת ביניהם בענין הסך ואין אדם מוציא ענין חזרה בלשון טעות והוציא ממשנתנו דין אחר בפועלים שהשוכרם בשליחות בעל הבית הטעה אותם בדעתו של בעל הבית כיצד הוא ופירשו בדין זה שהוא על הדרך שאנו מזכירים עכשו:

הרי שאמר לשלוחו צא ושכור לי פועלים בארבעה ארבעה הלך ושכרן בשלשה שלשה והודו לדבריו וירדו למלאכה על דעת כך אין להם אלא שלשה אפילו נתגלה להם דעתו של בעל הבית ואפילו היתה מלאכתם שוה ארבעה שהרי כך קבלו על עצמן ואפילו אמר להם שכרכם על בעל הבית ואף לשליח אין לו כלום על בעל הבית שכך דינו של שליח להשתדל בתועלת המשלח בכל מה שאפשר לו ומ"מ יש לפועלים אלו תרעומת על השליח על שפיחת בשכרם אחר שהמלאכה שוה כך ממה שנא' אל תמנע טוב מבעליו אמר לו בעל הבית בשלשה שלשה והלך הוא ושכרם בארבעה ארבעה אם אמר להם שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מביתו שהרי מאחר ששינה נעקר שליחותו והדבר דומה למה שאמרו השוכר את הפועל לעשות עמו בשלו והראהו בשל חברו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחברו מה שנהנה בו ושמא תאמר אף זה יטול מבעל הבית מה שנהנה בו ואם המלאכה שוה ארבעה יטול ארבעה מבעל הבית אינו כן שהרי אמר לו בשלשה שלשה והוא קבל שכר ארבעה על עצמו ויראה שאף בסתם הדין כן ולא נאמר שכרכם עלי אלא למעט כשאמר שכרכם על בעל הבית שכל שימכרם בסתם ודאי הרי הוא כאומר שכרכם עלי ויש אומרים שכל שבסתם הולכין למנהג המדינה וכן יראה מלשון גדולי הפוסקים:

אמר לו בשלשה שלשה והלך ושכר בארבעה ארבעה ואמר להם שכרכם על בעל הבית הרי נעקר השליחות ואין זה כשוכרן בשלו והראה בשל חברו אלא כשוכר בשל חברו על דעת חברו והרי בעל הבית נותן כמנהג המדינה אם ארבעה ואם שלשה היה מנהג המדינה חלוק מהם בארבעה ומהם בשלשה רואין את המלאכה אם היתה שוה ארבעה נותן להם ארבעה שאלו לא אמר להם השליח ארבעה לא טרחו כל כך במלאכה זו לא היתה המלאכה שוה ארבעה אינו נותן אלא שלשה ואף תרעומת אין כאן לא היה הדבר ניכר כגון שעשו חפירה סביב השדה ונתמלאת מים אינו נותן אלא שלשה ויש להם תרעומת על השליח ואם היו פועלים אלו בעלי קרקע ודרכם לעשות בשלהם אע"פ שאין המלאכה שוה אלא שלשה נוטלין שלשה ויש להם תרעומת שאף הם אומרים לא נטשנו את נחלתנו אלא על דעת שכר גדול ועל דבר זה נאמר בסוגיא זו בבעל הבית עסקינן ר"ל בפועל שיש לו קרקעות ואינו רגיל להשכיר עצמו בשל אחרים:

אמר בעל הבית בשלשה והלך זה ושכר בארבעה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית ודאי לא נתכונו לפחות מארבעה שהזכירם השליח אלא להוסיף ולא ירדו אלא על דעת ארבעה או יותר והילכך אם אמר זה שכרכם עלי אע"פ שלא היתה מלאכתם שוה אלא שלושה נוטלין ארבעה ואם אמר שכרכם על בעל הבית אם המלאכה שוה ארבעה נוטלים ארבעה מבעל הבית ואם אינו שוה או שאינו נכר אין נוטלין אלא שלשה:

אמר בעל הבית בארבעה והלך זה ושכר בשלשה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית והיתה מלאכתם שוה ארבעה הדבר ספק שמא כך אמרו לא על דעת קיצבא זו אנו יורדין אלא על דעת בעל הבית ומספק אין מוציאין מבעל הבית אלא שלשה ויראה שאם תפשו אין מוציאין מידן ומ"מ הרבה גאונים מחליטין לפסוק דאדבורא דשליח סמכי ולית להו אלא תלתא תלתא:

אע"פ שבעל התלמוד לא מצא טעות בין בעל הבית לפועלים אלא מדרך חזרה בתלמוד המערב פרשוהו אף מצד השכירות כיצד בעל הבית שהטעה לפועלים ואמר להם תבאו עמי כדרך שבאו חבריכם שואלין לו ובכמה באו אומר להם רובם בשלשה ונמצאו רובם בארבעה אינו נותן אלא שלשה אע"פ שאפשר שעל סמך אותם הדברים נשכרו לו בשלשה וכן אם הפועלים אמרו לו הרי אנו נוטלים כמה שנטלו חברינו והוא אומר בכמה נשכרו והם משיבים רובם בארבעה ונמצאו רובם בשלשה נותן להם ארבעה ובכלם אין להם זה על זה אלא תרעומת על ששקרו זה לזה ואפשר שדעת תלמוד בבלי שבזו חייב שהרי זה כמי שהתנה שיתן כדרך שנתן לחבריהם ואף דעת תלמוד המערב יש בו כדי לתמוה אלא שיראה לי בו שזה אינו אלא כדבר גזום כלומר אין הפועלים נשכרים אלא בכך או שהם נשכרים בכך וכך והוא כעין זרוזין וכן הדבר אצלי במי שמוליך סחורה למכור ואומר כך וכך רצו ליתן לי ונמצא שאינו כן שאין כאן כלום שכל כיוצא באלו אין דעת השומע סומכת עד שנאמר שעל דעת כן הוא יורד אלא גומר הוא בדעתו על כך ועושה אותן הדברים סעד ומבא ליכנס ומ"מ אם היו הדברים בתנאי גמור אין ספק שהולכין אחריו:

האשה שאמרה לאחד הבא לי גיטי והלך הוא אצל הבעל ואמר לו ששליח קבלה הוא ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה וקבל את הגט והביא לה אפילו משהגיע לידה אינה מגורשת שהרי עוקר השליחות ולא רצה להיות שליח הולכה מצד הטורח שהיה צריך להוליך ולהגיע לידה אמרה לו התקבל לי גיטי והלך ואמר שליח הבאה אני ואמר הבעל הילך כמו שאמרה וקבל את הגט והביא לה משהגיע לידה מיהא מגורשת שלא עקר השליחות ואדרבה שעבד עצמו לשליחות גדול ולטרח יתר להוליך הגט אצלה ולהגיעו לידה כמו שיתבאר במקומו בע"ה: