מאירי על בבא מציעא קלד

זה שאמרו בכאן באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכיתא ולמדת שבנכיתה מיהא מותר לכתחלה זו היא שיטת גדולי המפרשים ועל הדרך שפירשנו ומכל מקום גדולי הצרפתים גורסין באתרא דמסלקי וכמו שביארנו שטתם למעלה ואין הדברים נראין:

משכונה כל שנהגו להסתלק בכל זמן שירצה הלוה דינה כמלוה גמורה ואין בעל חוב גובה בה מן היתומים ואין הבכור נוטל בה פי שנים שהמלוה ראויה היא כמו שיתבאר במקומו ושביעית משמטתה וכל שנהגו שלא לסלק כגון שהיתה לזמן או שנהגו בה מן הסתם לזמן או משכנתא דסורא בעל חוב גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעית משמטתה ומשכונה זו ר"ל באתרא דמסלקי לדעת גדולי המפרשים אף בנכיתה אסורה ואי אתה יכול לפרשה לשיטתם אלא בשעבר ועשה או שהיה מנהג בטעות ומכל מקום הואיל ואבק רבית היא לענין הדין מיהא הולכין אחר המנהג ויראה בשמועה אחרונה ר"ל באתרא דלא מסלקי שאף לאחר שהגיע הזמן דנין בה כן אע"פ שמכאן ואילך יכול לסלקו:

זה שביארנו באתרא דמסלקי שאין בעל חוב גובה הימנה יש אומרים שאם נודע מכל מקום שאינו רוצה עוד לפדותו גובה ואין זה פחות מגבו קרקע בחוב אביהם שבעל חוב גובה הימנו ויש אומרים כן אף בבכור ואע"פ שאף בגבו קרקע אין לו כמו שיתבאר במקומו מכל מקום זהו כקרקע של אביהם לגמרי ואין זה כלום שהרי מכל מקום ראוי היה ויש שואלין לענין בכור קרקע שבאה לאביהם מחמת חוב ובשומת בית דין שאמרו הדרא לעולם וכי אין לבכור בה פי שנים ומשיבין שאינו דומה שבשומא מן הדין מכר היה ולא אמרו שתחזור אלא משום ועשית הישר והטוב כמו שהתבאר:

אף לענין שביעית יש שואלין והרי כל משכון נגוש ועומד הוא ומשיבין שלא נאמר כן אלא במשכון של מטלטלין שבעל חוב קונה משכון אבל משכון של קרקע ובמקום שמסלקין אינו כלום ומכל מקום ברביעי של גיטין פסקנו שאפילו סיים לו שדה אינו משמט ר"ל שייחדו לו לפרעון אע"פ שאינו אפותיקי ואפילו שעבד לו שאר נכסים עד שראיתי קצת חכמי הדורות שהחזירו מזו שבכאן וגדולי המחברים פסקו את שתיהן זו שבכאן בהלכות הלואה פרק שביעי ואותה שבגיטין בהלכות שמטה פרק תשיעי ואף גדולי המגיהים לא הרגישו בה ומכל מקום עיקר הפירוש בזה שבכאן באתרא דמסלקי מארעא לארעא ומכיון שיכול לסלקו מקרקע לקרקע אינו קרוי יחוד אבל כל שאין יכול לסלקו אלא בפרעון אע"פ שיכול לסלקו במעות אינו משמט ואף סיים לו שדה אף הוא אינו משמט והרי נמצא שנתקיימו שתיהן:

ומכל מקום לענין בכור פירשו גדולי המפרשים שבגוף המלוה נוטל פי שנים הואיל וכאפותיקי הוא ולא נאמרה בכאן אלא לענין הפירות ונדונת בשבח נכסים והדברים נראין אף לענין גוף מלוה ובפרק יש נוחלין יתבאר מענינים אלו יותר:

כל שנהגו לסלק מן המשכון כל זמן שירצה כשבא לסלק מסלקו אף מן הפירות שהם בעין ואפילו תלשם והם בארץ או אפילו בכליו של לוקח שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה ומכל מקום אם הגביהם קנאם והרי הם כפירות הנאכלים אם שהם אבק רבית ואין יוצאין בדיינין אם שהם מותרים על הצדדין שביארנו ובמקום שאין מסלקין אפילו הגיע זמן הסלוק משנתבשלו ונפלו לארץ זכה בהם מקום שנהגו לסלק בכל זמן או שנהגו שלא לסלק עד זמן ידוע אין צריכין לפרש וסתמן כפירושן וכל שאין שם מנהג ומשכן סתם אין יכול יסלקו עד שנים עשר חדש ואם התנו הכל לפי מה שהתנה היה המנהג לסלק והתנה זה שלא לסלקו ונתן מעות על סמך אותו התנאי אין צריך קנין וכשקנה הקרקע בכסף קנאו עם כל התנאים שהתנה אבל מקום שנהגו שלא לסלק והתנה זה שיסתלק אינו כלום אלא אם כן קנו מידו ודבר זה בשעת משכונה שאם לאחר מתן מעות אף בנהגו לסלק והתנה שלא להסתלק צריך קנין שהרי אין הטעם אלא שכשקנאו בכסף קנאו עם התנאים כמו שבארנו ויש מפרשים בה דרכים אחרים ולא נראו דבריהם:

כל שנהגו לסלק או שלא לסלק והגיע זמן הסילוק כל שאמר הלוה הריני מביא לך מעות או אפילו אמר הריני מחזר אחר המעות והריני מביאם לך היום נסתלק מן הפירות ומכל מקום אם לא נתנם והוא כמשחק בו תמיד אין זה כלום וחוזר ואוכל עד שיפרע אם באבק רבית ושלא להוציא בדיינין אם בהיתר על הצדדין שביארנו:

שדה אחזה שהקדישו בעליו אינו נפדה בשוויו כשדה מקנה אלא זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף כמו שהתבאר בתורה ואם עברו קצת שנות היובל נותן לפי חשבון סלע ופונדיון לשנה כמו שיתבאר במקומו: