מאירי על בבא מציעא קיד

גזבר של הקדש אסור לו להלוות מעות של הקדש ברבית האסור מן התורה כגון קצוצה ואם הלוה מאה במאה ועשרה מ"מ מעל שהרי הוציא מעות של הקדש לחולין ולא הכניס תחתיהן כיום להקדש והרי הוא שוגג שהיה סבור שמותר לעשות כן להרויח את ההקדש אבל אם נתן מעות לאחד לספק לו סלתות למנחות של צבור כל השנה והיו באותה שעה ארבעה סאין בסלע ונתיקרו ועמדו על שלש מותר ואין כאן צד מעילה שהרי הכניס תחתיהן משכון וכמו שאמרו בשקלים ואינו מקבל את המעות עד שיהא המזבח מתרצה ופירשו בו מתרצה במשכון וכשהוא בדרך זה מותר אע"פ שלא יצא השער מה שאין כן בהדיוט עד שיצא השער כמו שיתבאר:

הלוה אבני בנין מאה במאה ועשרים אסור מ"מ כמו שביארנו אלא שאין כאן מעילה שאבני בנין לא היו מקדישין אותן עד שיושקעו בבנין שכל שהיו בונין במקדש הן עצים הן אבנים הן שאר דברים לא היו לוקחין אותם ממעות הקדש ולא היו בונין על דעת הקדש שמא יהנה בישיבה על אבן או קורה או בעמידה בצל הבנין אלא הכל לחולין ואחר שישלם הבנין היו מחללין מעות של הקדש על הבנין כמו שיתבאר במקומו:

ויש מתירין רבית בהקדש בכל צד שלא יצאו המעות לחולין כפשוטה של שמועה זו ולמדו ממנה להתיר הלואת מעות של הקדש בזמן הזה ברבית ואין הדברים כלום שאף לדבריהם לא נאמר אלא בהקדש בדק הבית אבל הקדש עניים הרי הם בכלל אחים ואסור להלוות מעות שלהם אלא בקרוב לשכר ורחוק להפסד כדין יתומים על הצד שיתבאר בפרק נשך אלא שאף לעיקר הענין נראה לי לפסוק שאף בהקדש כל רבית של תורה אסור שאע"פ שרב פפא שהוא מן האחרונים פירשה להתר יראה שלא על דעת עצמו אמרה אלא לפרש הברייתא ר"ל שמועת רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש ולענין פסק נוח לנו לפרשה בספוק סלתות שהוא רבית דרבנן על הדרך שתירצוה בגמרא תחלה:

ומ"מ זה שנהגו בקצת מקומות שהצבור לווים מן היחידים שבהם לרבית יראה שהוא אסור ויש מתירין בדרך מחילת חלקו מן המס הואיל ואין הרבית בא לידו והצבור יכולין למחול לו חלקו וכן אפשר להתירו במקום מצוה ממה שאמרו בתלמוד המערב בשני של מועד קטן לווין לחבורת מצוה ולקדוש החדש ואע"פ שיש לפרשה ברבית דגוי אין נראה כן שאף לדבר הרשות אין נראה לאסור אלא אף מישראל ואע"פ שאין יד גוי באמצע מותר ללוות ממנו למצוה שהיא צורך רבים כגון קדוש החדש וחבורת מצוה שבה וכיוצא בה אמרו שם בדברים האסורים שהיו סומכין עליהם להיתר אמר ר' אבא אלו היו חברי נמנין עמי הייתי מתיר בשר בכור לימכר בליטרא וכן הייתי מתיר מלאכה במועד וכן אמרו שם קובלין לרשות ליפטר מבולו כלומר שאם ראשי הצבור מעותים עליו את הדין להטיל עליו מס ביתר ממה שאין ראוי לו יש לו רשות להיות קובל לשלטון גוי כדי ליפטר מחלקו המוטל עליו ומלת מבולו מלשון בלו והלך ויש לפרשו לשון עשיר מלשון פרס בולי ובוטי כלומר קובל עליו להצילו מיד העשיר שידו תקפה עליו: