מאירי על בבא מציעא קי

המשנה הששית ואף גם זאת שלא מכונת הפרק אלא שבא על ידי גלגול מה שהזכיר שחמש פרוטות הן הזכיר בזו שחמשה חומשין הן חמשה חומשין הם האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים מוסיף חומש הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש הפודה את הקדשו מוסיף חומש הנהנה שוה פרוטה מן של הקדש מוסיף חומש הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע והודה מוסיף חומש אמר הר"ם כל זה מבואר תוספת חומש זה בכל מה שזכר מהם הוא מן התורה ויש מהם מה שלמדו עליהם וכבר זכרנום במסכת ערלה ומסכת ביכורים מסדר זרעים ודיני מעילה נתבארו במסכת מעילה:

אמר המאירי חמשה חומשין הם האוכל בשוגג תרומה ר"ל תרומה גדולה וכן האוכל תרומת מעשר שהיה הלוי מפריש ממעשר שלו ליתנו לכהן וכן תרומת מעשר הניטלת מן הדמאי ר"ל תבואה הנלקחת מעמי הארץ שגזרו על כל חבר הלוקח מהם שיפריש מעשרותיו והצריכו חומש בתרומת מעשר שלו אע"פ שבמעשר שני של דמאי אמרו שאין מוסיף בו חומש כדי שלא יבאו לזלזל בו ומ"מ לא מנו בזו תרומה גדולה שהרי לא חייבו בה כלל מצד שכבר מצאום שהיו מוזהרים בה וכן האוכל חלה בשוגג שהרי אף היא נקראת תרומה כדכתוב חלה תרימו תרומה וכן האוכל בכורים שהרי אף הם נקראים תרומה כדכתוב ותרומת ידיך אלו בכורים בכל אלו אם אכלן בשוגג משלם ומוסיף חומש וכל אלו נכללים בחומש אחד שכל שם תרומה אחת היא:

הפודה נטע רבעי או מעשר שני שדינן שוה ליאכל בירושלם או לפדותם ולהביא את הכסף לשם צריך להוסיף חומש בפדיונם ואף שני אלו נכללים בחומש אחד מפני ששניהם שוים לדין אחד ועוד שהרי לא נאמר חומש בנטע רבעי אלא שלמדנוהו ממעשר שני בגזרה שוה דקדש קדש ודוקא במעשר שני שלו כמו שהתבאר הפודה את ההקדשות ר"ל שהקדיש הוא בעצמו מוסיף חומש שנאמר ואם המקדיש יגאל ויסף חמישיתו וגו':

הנהנה בשוגג מן ההקדש בשוה פרוטה מעל ומוסיף חומש כמו שביארנו הגוזל וכפר ונשבע והודה משלם ומוסיף חומש כמו שהתבאר:

ונמצאו עשרה חומשין ונכללו בחמשה ולמדת ממשנה זו שתרומת מעשר של דמאי משתלמת לכהנים ויש שואלין בה לענין הדין יאמר לו הבא ראיה שלא נתרמה וטול ואם מפני האיסור והלא כבר נתרמה ונאכלה בשוגג ואפילו היתה בעין ימכרנה לכהנים בזול ואין זו שאלה שהרי באותה תרומה בעצמה היתה התקנה שהרי לא הצריכו במעשר ראשון הואיל ומותר לזרים אלא שיאמר לו הבא ראיה וטול אבל תרומת מעשר שיש בה עון מיתה עליו היתה התקנה והרי היא מכח התקנה כאלו באה מן הטבל וזכו בה הכהנים:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:

בהרבה מקומות עשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה ואף במקומות יותר משל תורה וברוב מקומות לא עשו דבריהם חזקים כשל תורה ואין להשיב מאלו על אלו מדת חכמים כך היא הם אמרו והם אמרו ומ"מ יראה שכל שעשו דבריהם חזקים כשל תורה דוקא במקום שהיתה פרצת הגדר מצויה בו מצד קולת הענין והיה צריך חזוק אם מצד דברים שההזק מצוי בהם וחששו שאלו היה אצלם נדון כשאר דברי סופרים לא היו חוששין בדבר והיה הגדר צריך בו כעין מטמא ומדמע ומנסך שאמרו בו שאף לדעת האומר קנסו שוגג אטו מזיד דוקא בדרבנן:

במסכת גיטין אמרו שהמביא גט ממדינת הים הואיל ואין עדים מצויין לקיימו צריך שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ויתננו בפני עדים והרי היא מגורשת ואם יבא הבעל ויערער שלא בראייה אין שומעין לו ואם לא היה השליח שם בשעת כתיבה וחתימה לא יתננו עד שיתקיים בחותמיו ואם נתנו הרי זה תלוי ועומד עד שיתקיים היה שם בשעת כתיבה וחתימה ונתנו לה בפני שנים ולא אמר לה בפני נכתב וכו' ונשאת על פי אותו הגט חוזר ונוטלו אע"פ שנשאת ונותנו לה בפני שנים ואומר לה בפני נכתב ובפני נחתם ואם לא עשה כן הגט תלוי ועומד עד שיתקיים בחותמיו ואם בא הבעל וערער ולא קיימתו שומעין לו להוציא והולד תלוי ועומד עד שיתקיים הגט בחותמיו:

מעשר שני אפי' של דמאי אין מחללין אותו שלא לשום צורך בעולם ומה שאמרו במעשר שני של דמאי שמחללין אותו כסף על כסף ונחשת על נחשת פירשוה גדולי המפרשים בשני מטבעות ומחליפין לאיזה עלוי שביניהם אם לחריפות של זו על זו אם ואיזו סבה או במטבע אחד ורעות ביפות וכיוצא באלו אבל במטבע אחד ובלא שום סבה סלע על סלע איסר על איסר פרוטה בפרוטה אין לו לחלל שהרי זה שלא לצורך כלל הא כל שהוא לאיזו סבה במעשר שני של דמאי מחללין כסף על כסף נחשת על נחשת כסף על נחשת ואין צריך לומר נחשת על כסף וכן נחשת על הפירות ומ"מ אם היה צריך לאותן הפירות עד שלא הגיע לירושלם לא יחזור ויחללם שפירות הלקוחים בכסף מעשר אין נפדין ברחוק מקום אא"כ נטמאו באב הטומאה ואף בדמאי לא הקלו בזו אלא יעלו אותם הפירות בעצמן ויאכלו בירושלם וזה שאמר ר' מאיר בשמועה זו ויחזור ויפדה את הפירות לא שהיה מזקיק לעשות כן אע"פ שגדולי הצרפתים פרשוה כן אלא שאפשר לו בכך אע"פ שנלקחו בכסף מעשר מפני שבדמאי הקלו ואין הלכה כמותו אלא כחכמים בכסף כיצד סלע של מעשר וסלע של חולין שנתערבו ואין ידוע איזהו של מעשר ואיזה של חולין מביא פרוטות של נחשת בשוה סלע ואומר סלע של מעשר שני איזה שיהיה מחולל על פרוטות הללו ואם רצה להחזיר סלע למעשר בורר אח"כ את היפה שבשניהם ומחלל מעות של נחשת עליו וחזר הכסף למעשר אבל כסף על כסף אפילו מדחק לא התירו שאם כן לא היה צריך לפרוטות אלא שיבור את היפה ויאמר אם זו של מעשר מוטב ואם זה של חולין יהא קדושת חברו מחוללת עליו ומ"מ בכלם אם עבר וחלל הרי זו מחולל:

הסכימו חכמי הגאונים שדברים אלו לא נאמרו אלא חוץ לירושלם אבל בירושלם הואיל ולצורך אכילה הוא עושה ככל מה שרואה שהוא צריך לו לצורך הוצאתו בכל ענין ואין כאן בית מיחוש וכמו שאמרו למעלה שאני ירושלם דרחמנא אמר בכל אשר תאוה נפשך וכו' וכן יראה לי שאף חוץ לירושלם דוקא נאסר כל שנעשה שלא לצורך הוצאה שבירושלם אלא דרך משא ומתן או לאיזו סבה אחרת ואנו מדקדקין בחלול מטבע על הפירות ופירות על המטבע ופרי על פרי ומטבע על מטבע על הדרך האמור למעלה הא כל מה שנעשה לצורך אכילת ירושלם או דרך הקל המשא להביאו לירושלם עושה בכל מקום ואין כאן בית מיחוש: