מאירי על בבא מציעא יא

אחד מארבעה שומרין שהיה פוטר עצמו בשבועתו ורצו בית דין להשביעו וליפטר ורצה לשלם ולא לישבע משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ומשלם שמא עיניו נתן בה לא רצה לשלם כולל בשבועתו שלשה דברים א' ששמר כדרך השומרים ר"ל שלא פשע בה אלא שאירעה כך וכך ב' שאינה ברשותו ג' שלא שלח בה יד משבאה לידו שאם שלח בה יד נתחייב באונסיה כמו שיתבאר:

מקצת המפרשים כתבו של שתקף בטליתו של חברו או תפש ממנו איזה דבר באונס ואין לחברו עדים בכך וקבל עליו לבית דין ובא זה והודה שתקף אלא שהוא אומר שמלוה ישנה היתה לו עליו והוא כפר לו בה שאינו נאמן ומחזיר את הדבר שתפש ואח"כ ידין על מה שהוא תובעו שאם לא כן כשאמרו בכאן שמא מלוה ישנה יש לו עליו יש להקשות והיאך חוששין לזו והלא אם הדבר כן יש לו לטעון כן אלא כל שהוא ברשות חברו בשעה שתקפו אינו נאמן עוד בכך ואע"פ שיש שם טענת מגו שהרי אם רצה היה אומר שלא תקפה ואפילו לא היה אותו דבר ידוע לזה שתקפה הוא ממנו ונתפשטו מתוך זה לומר כן בפקדון ר"ל כל שהפקיד ראובן אצל שמעון מנה ותבעו בו ואמר לו הן אבל אני מעכבו מצד מלוה ישנה שיש לי עליך אינו נאמן שהפקדון ברשות בעלים הוא ואפילו לא היו שם עדי פקדון שהוא יכול לומר לא היו דברים מעולם או לקוחים הם בידי ומה שאמרו בתוספתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי או שיש לך בידי אלא שיש לי בידך במנה כסות או כלים פטור דוקא שהמנה בידו בתורת מלוה הא בתורת פקדון לא ויש מפרשים בה שזה כפר בכל גמור הוא שאין הענין אלא כמו שאומר אין לך בידי כלום שכבר באנו לחשבון ונשאר לך במנה כלים עד שלא נשאר לנו זה אצל זה כלום ומה שאמרו בעיזי דאכלן חושלא בנהרדעא ואתא מרי חושלא תפשינהו ודנו בו שהוא נאמן עד כדי דמיהן טעם הדבר מפני שלא תפשן מרשות חברו אלא ברשות הניזק במקום שאכלו בו וכן מה שאמרו בההוא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה ואמרו עליו יכול לטעון עד כדי דמיהם ולא אמרו להחזירו טעם הדבר מפני שחברו היה מודה מקצת ומתוך שיכול לתפשו באותו מקצת יכול לטעון עד כדי דמיו:

וגדולי המפרשים חולקין בזו אלא שאף הם אומרים שבודאי אינו יכול לתקוף ולאנוס את של חברו על דעת כן וכל שידוע לחברו ותקפו ואע"פ שאין שם עדי תקיפה ואמר תקפתיו מצד מלוה ישנה אינו נאמן אבל כל ששנים אוחזים בטלית שאינו ידוע לאחד מהם וכן בכל דבר שאינו ידוע לאחד מהם ואמר הלה הן שלך הוא וחטפתיו אבל אתה חייב לי כך וכך מתוך שנאמן לחלוק בשבועה אף במלוה ישנה נאמן וכל שכן בפקדון כל שיכול לומר לא היו דברים מעולם או אם היו שם עדי פקדון אם לא היו שם עדים שראוהו עתה בידו שיהא יכול לומר החזרתי ומ"מ בטענת ספק מלוה אין לו לעכב כלל הא בכל צד שהוא חייב לו בודאי נאמן לעכבו וראיה לדבר ההיא דתפשה מלוגא דשטרי ואמרה מחיים תפישנא ומה שאמרה תפישנא בודאי משכון הוא שהרי אם לגופה לכתיבה ומסירה הוא צריך והיא לא אמרה שהוא מסר לה אלא שהיא תפשה ואיני מבין לשיטתם אף כשהיה ידוע לחברו ותקפו הואיל ואין שם עדי תקיפה מפני מה אינו נאמן והרי יש כאן מתוך שיכול לומר לקוח הוא בידי או לא היו דברים מעולם שבעדי תקיפה אין כאן מגו שכל שידוע שגזל אינו נאמן בחזרתי ולקחתי או בהחזרתי ואע"פ שיש חולקין לומר כן אינו כלום שאין לגזלן בעדים תקנה אפילו בלא ראה בשום טענה לא בהחזרתי ולא בחזרתי ולקחתי כמו שיתבאר משמועת נסכא דר' אבא האמורה בשבועות ובבתרא ובשמועת תקפה אחד בפנינו האמורה למטה ועוד שאין הגזלה פחות מן הכפירה והרי אמרו הוחזק כפרן לאותו ממון ופירוש הדברים שאינו נאמן בפרעתי עד שיפרענו בעדים אבל כל שאין שם עידי תקיפה ודאי נראה שנאמן שהרי יש כאן מגו וכל שיש שם מגו נאמן ומה שהקשו בסוגיא זו א"כ היה לו לטעון כן בפירוש איפשר שאינו סבור כך וכבר אמרו לאו כולהו דינא גמירי והוא הענין שבמשכון אדם נאמן עד כדי דמיו והוא שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת שבועות חד בר נש קם עם חבריה בשוקא אמר ליה תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוה תרין דינרין אמר ליה חד דינר אנא בעינא למיתב לך ומשכוני שוה תרין דינרין אוחרינא יהיב עלוי סהדין כלומר שיודה בפניהם שמשכונו שוה תרין דינרין ולא שמע דמר ר' יוחנן נאמן עד כדי שווי משכונו כלומר ואין הודאתו בעדים מזקת לו וכגון שלא משכנו בעדים אלא שיש מקשים על שטה זו מסוף הירושלמי שאמר חד בר נש קם עם חבריה בשוקא ארים סכינתיה דחבריה ואמר לית הדין סכינא נפיק מן ידי עד דתתן לי מאי דאית לי בידך אתא לקמיה דשמואל אמר הב סכינתיה איזול דון עמיה והיאך לא האמינו אחר שלא היה שם עדי תקיפה ואם תפרשה בעדים יגיד עליו רעו שהיא בלא עדים ומ"מ אינה קושיא שהרי בסוף הירושלמי אמרו מה שמואל בדיני דנהרדעא כלומר היאך דיין כמותם יצא דין זה מתחת ידו ולא האמינו בכדי דמיו ותירץ תמן הוחזק המשכון בידו ודא לא הוחזק המשכון בידו כלומר שצריך הוא להחזירו על כל פנים מפני שהוא מדברים שעושין בהם אוכל נפש והרי היא כמי שלא היה בידו משכון ויש מפרשים הב סכינתיה כלומר החזירהו מפני שהיא מדברים שעושין בהם אוכל נפש וזיל דון עמיה ר"ל שיתן לך בכדי דמיו:

ומ"מ יש לשטתנו מקום עיון ממה שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת קדושין חד בר נש קם עם חבריה בשוקא אמר ליה הב לי קיתונא דאית לי גבך אמר ליה הב לי דינרא דאית לי גבך אמר ליה הב לי קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קומי ר' מונא אמר את אודית ליה בדינרא והוא לא אודי לך בקיתונא זיל והב ליה דינרא אמר ר' פלוני מודי ר' מונא דאי אמר בסהדין לא כן אלא בשביל דלא יכפור בקיתונא ר"ל שלא הודיתי לו בדינר אלא כדי שיודה הוא בקיתון לא חייב ולשיטתנו היאך אמר לו את אודית ליה בדינרא והלא מ"מ יכול היה לעכבו על תביעת הקיתון ונראה לי שהאחר היה טוען שהקיתון נאנס וכל שהפקדון נאנס ביד הנפקד אין לו לעכב בשבילו שהרי הנפקד פטור ממנו וזהו שאמר את אודית ליה בדינרא וטענת שאין אתה מעכבו אלא מפני הקיתון והרי הוא אינו מודה בחיוב הקיתון שהרי פוטר הוא עצמו ממנו:

טלית זו שהוזכרה במשנה שהיו שנים אוחזין בה זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה ובא אחד מהם לפנינו ותקפה מיד האחר בחזקה עד שהיא עכשו תחת ידו ובאו לבית דין כשהיא תחת ידו של זה התוקף אם בשעה שתקפה צווח האחר אין תקיפתו של זה כלום ודנין אותם כמי שהיתה ברשות שניהם ואם שתק לו הרי הוא כמודה לו שהיא שלו וכשהוא חוזר ותובעו נעשה מוציא מחברו שתק ולבסוף צווח הרי זה ספק ואין מוציאין מידו של זה הא אם חזר הראשון ותקפה אע"פ שצווח זה מתחלה ועד סוף חזרה לחזקתה וחולקין ומ"מ אחד שהיה מוחזק ובא אחר ותקפה בפנינו אין כאן שאלה ואפילו בשתק מתחלה ועד סוף אין כאן חזקה כלל ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם כלל:

שנים אוחזין בטלית ונשבעו וגמרנו להם את הדין שיחלקוה יצאו להם וחזרו כשהיא תחת ידו של אחד מהם וקובל הלה על אותו שהיא תחת ידו זה טוען כשיצאנו מבית דין הודה לי שהיא שלי והניחה ועכשיו הוא מתחרט בהודאתו וזה טוען השכרתיה לו המוציא מחברו עליו הראיה וכן הדין אם טען נתגבר עלי וחטפה ממני ויש חולקין בזו לומר שנאמן ואין נראה כן ואף לדעתם אין אומרין שיהא נאמן בהשכרתיה מתוך שיכול לומר חטפה שאין מתוך במקום חזקה והרי יש כאן חזקה שלא השכירה לו שהרי עד עכשו היה אומר עליו שהוא גזלן היאך ישכיר לו את שלו ועוד שאין מתוך נאמר להוציא ממון כמו שיתבאר ויש שואלים לדעת זה שאנו אומרים בתקפה שכל שחברו משיב אודויי אודי לי שהמוציא מחברו עליו הראיה אלו אמר חברו אין חטפתי וכדין חטפתי שמא יהא נאמן מתוך שיכול לומר הוא הודה שהיא שלי או שמא משנגמר את הדין זכה זה בחלקו זכות יתרה שאין לחברו עוד בה חזקה מטעם מתוך וכן כל שתבע לחברו ובא לבית דין ופטרוהו ואח"כ משכנו בלא עדים ואמר הן חטפתי וכדין חטפתי שמא יהא נאמן בתורת מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם או שמא מאחר שפטרוהו בבית דין אין כאן עוד דין מתוך ויראה לי בכלם שהוא נאמן כל שטענתו במתוך אין מקום להפקיע טענתו בשום פנים:

היה האחד אוחז את כל הטלית והאחר מתאבק עמו ומסתרך עם הטלית הרי זו בחזקת האוחז את כלה וסירוכו של זה אינו כלום:

טלית זה כל שאמרנו עליו שאם תקפה חברו מוציאין אותה מידו אם הקדישה אינה מוקדשת וכל שאמרנו עליו אין מוציאין אותה מידו אם הקדישה אחר שתקפה הדבר פשוט שהוא הקדש שהרי שלו היא אבל אם הקדישה קודם שתקפה אין אומרים יהא ההקדש במקום תקיפה אלא אינו הקדש כלל ואף לאחר שתקפה אינו הקדש למפרע שכל ממון שאינו ברשותו אינו יכול להקדישו אפילו היה שלו שנא' ואיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו בד"א במטלטלין אבל בקרקע הואיל ואינה נגזלת כל שהוא יכול להוציאה בדיינין אע"פ שאחרים מוחזקים בה הקדשו הקדש אף במטלטלין לא נאמר כן אלא בגזל וכיוצא בו שמסרב בו בחזקה שלא ליתן והוא הדין במלוה ופקדון שהוא כופרם אבל מלוה ופקדון שהוא מודה בהם ואינו מסרב לעכבם משום סבה רשאי להקדישה וגדולי הפוסקים חולקים בה במלוה אחר שלהוצאה נתנה הא בפקדון מיהא כל שאין בה כפירה ולא סרוב ברשות בעלים היא ויש חולקין אף בזו ולא נראו לי דבריהם וכבר כתבנוה בפרק מרבה:

טלית זו שאמרו עליו שאם הקדישה אינה כלום דוקא באותו חלק של חברו הא בחלק שלו הואיל והוא בעין ואין אחר מוחזק בה אע"פ שהוא צריך שבועה עליו אין ספק שהוא קדוש ויש מפרשים אותה אף בחלק שלו הואיל ועדין צריך לישבע עליה ולא יראה לי כן ומ"מ אם לא היו אוחזין בה אלא שהיה הדבר ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם ואין לזה ראיה על זה ומ"מ אין הדבר מספק מעיקרו שהוא בדין כל דאלים גבר כמו שהתבאר אם הקדישה אחד מהם אינו כלום אפילו בקרקע וכל שהוא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והוא שאמרו כאן במסותא מקרקע עסקינן כגון קומקום המחובר לקרקע ויש מפרשים אותה בדות: