מאירי על בבא קמא מא

מי ששכר בית מראובן ונמצא שהוא של שמעון אם היה חצר שאינו עומד להשכיר פטור שהרי ראובן אין לו בה כלום ושמעון לא השכירו לו וכל הדר בחצר חברו שלא מדעתו אם אין חצרו עשויה להשכיר פטור ומ"מ אם היתה עשויה להשכיר מעלה השכר לשמעון ואם פרעו לראובן שמעון מוציא מידו ויחזור הוא ויתבע לראובן וכן הדין בשכרו מבני העיר במחשבת שאין לו בעלים ונמצאו לו בעלים:

מי שירד לחורבה של חברו שלא ברשות ובנה שם בית ודר בה אם מצד הבנין הם נזקקים לדין אם רוצה לפרוע שמין לו ויד הבונה על התחתונה אם לשבח אם להוצאה ואם לא נתפייס עמו וגדר בה בעל הקרקע שנמצא שגלה דעתו שכבר הוא רוצה במה שבנה הלה שמין לו ויד הבונה על העליונה ומ"מ יכול הבונה לומר עצי ואבני אני נוטל וכן האחר יכול לומר לו טול עציך ואבניך ודבר זה יתבאר במסכת בבא מציעא אבל לענין העלאת שכר הואיל ולא היה בנוי לא היה עומד להשכיר ומ"מ אם היה משכירה קודם בנינו בדמים קלים לדלת עם הארץ ולגרים המתגוררים בכאן אנו אומרים לבונה שיתפשר עמו מאותו שכירות ואם אינו רוצה נזקקים לו ואם לא היה משכירה כלל פטור מכל וכל:

מי שכנס לתוך שלו ובנה והקצה מקום מרשותו לרשות הרבים כדי להשתמש בו להרבה דברים והרי מן הסתם הופקר לרשות הרבים להלך בו אלא שהוא מונעם מלעשות שם שום קבע והוא מיחד שם כל מה שהוא רוצה דרך קבע ואין בני רשות הרבים יכולים לעכב עליו ומתוך כך הרי זה חצר הניזק ובהמה שאכלה פירותיו לשם חייבת בנזק שלם ואע"פ שהיה לנו לומר שזה כמפקיר רשותו ולא הפקיר בורו שהוא חייב בנזקי הבור הואיל והפקיר רשותו כמו שהתבאר שהם אומרים הואיל והורשנו בהליכה עליך לשמור את בורך והיה לנו לומר בכאן בדרך זה הואיל ויש לנו רשות להלך שמירת פירותיך עליך אין הנדון דומה לראיה שהבור אין הבהמה מרגשת בו ונופלת אבל בזו הרי מדעתה היא אוכלת והואיל ואותו רשות מיוחד לו לפירות לענין שן הרי הוא כחצר הניזק ומעתה אם הוחלקה בהן יראה לי שפטור הואיל ולא הפקירו לגמרי ולגבי שן הוא חצר הניזק אין מחייבין אותו בכך: