מאירי על בבא קמא לג

מי שיש עליו מצוה ותלמוד תורה אם היה מצוה עוברת יקדים למצוה ואחר כך לתלמוד ואם היו ממצות שאין שעתן עוברת אם הוא צריך ללמוד יקדים לתלמוד שהתלמוד מיפה את המעשה ומשלימו והמצוה מהודרת יותר כשיוצאת מפי היודע ענינה ואם הוא מאותם היודעים ואינו צריך ללמוד אע"פ שרוצה ללמוד לאחרים אינו דוחה את המצוה בשביל למוד אחרים:

מושיבין ספר תורה על מטתו של תלמיד חכם ומשבחין אותו שקיים הוא מה שכתוב בה ומ"מ דוקא שתהא ספר תורה גבוהה מעל המטה כל שהוא ומ"מ אין משבחין אותו שכבר השפיע והשלים זולתו שזה תכלית השלמות לא הגיעו בו רוב חכמים וראוי לספדן למצע דבריו כפי הראוי:

כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים ר"ל לשני שלמיות שנאמר אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור והשור רומז על אשר רב תבואות בכחו והחמור על נושא האדם ומשרתו ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

כיצד הרגל מתוך שבאר בפרק הקודם במשנה חמישית שבו דרך כלל שחמשה מועדים הם בבעלי חיים לחייב בנזקיהם נזק שלם בא עכשו לבאר פרטיהם אחת לאחת על איזה צד הם מועדים וזהו יסוד הפרק ועל זה הצד יחלקו עניניו לחמשה חלקים הראשון בענין העדת הרגל השני בענין העדת השן השלישי בענין העדת שור המועד והוא שנגח שלשה פעמים הרביעי בענין שור המזיק ברשות הנזק שהוא מועד לדעת ר' טרפון החמישי בענין האדם שהוא מועד לעולם זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו ענינים אחרים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין העדת הרגל ואע"פ שלפי סדר משנת חמישית שבפרק הקודם שהזכרנו היה לו להזכיר את השן תחלה מכיון שבמשנת ארבעה אבות השור תחלה שהוא כולל הרגל הן לדעת רב הן לדעת שמואל מה שאינו כן בנזקי שן שלא נכללה במלת השור אלא לדעת רב שהרי לדעת שמואל מבעה זה השן כמו שהתבאר תפש בכאן תחלה ענין נזקי הרגל והוא ששאל כיצד הרגל מועדת לשבר דרך הלוכה והבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזות מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק אמר הר"ם העקר בזה המין כלו מן הנזקים שכל נזק שיבא מן הבהמה כשהיא עושה מה שהנהיגה לעשות תמיד או על הרוב זהו האמור עליו כדרכה וישלם נזק שלם ושלא כדרכה הוא שיהיה אותו הדבר שעשתה תעשה אותו על המעוט או שבא ממנה באמצעות מעשה אחר ולא היתה הבהמה היא הפועלת אותה הפעולה פועל ראשון על זה יתחייב חצי נזק וזהו החצי נזק המחוייב בצרורות הנתזים מתחת רגליה כי הוא ישלם מן העליה כמו שנבאר בשמיני מזאת המסכתא:

אמר המאירי כיצד הרגל מועדת כלומר באיזה צד אמרו על הרגל שהיא מועדת והוא משיב שהיא מועדת בזמן שמשברת דרך הלוכה בלא כונה אחרת אלא שבהלוכה דורסת על הכלי ושוברתו אבל אם היתה כונתה להזיק אין זה רגל אלא קרן:

הבהמה מועדת וכו' פירשו בגמרא שחזר והשמיענו הבהמה מועדת להודיע שהדין כן בתולדות של רגל והזכיר הרגל להודיע הדין בעקר רגל והזכיר הבהמה להודיע הדין בתולדות של רגל ר"ל שאם שברה דרך הלוכה בגופה ובשערה או באכף שעליה ובשליף שעליה ר"ל במשוי שעליה ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה בלא כונה להזיק כלם תולדות של רגל הם לשלם נזק שלם ברשות הנזק וליפטר ברשות הרבים מכל וכל:

היתה מבעטת והזיקה בביעוטה שזה הוא שנוי וכונתה להזיק הרי זה תולדה של קרן ואין כאן אלא חצי נזק וחייבת אף ברשות הרבים וכן אם היו צרורות מנתזין מתחת רגליה והלכו אותן הצרורות ושברו את הכלים אין משלם אלא חצי נזק ולא שיהא זה תולדה של קרן שהרי דרכה בכך ואין כאן שנוי ולא כונה להזיק והיה מן הדין לשלם נזק שלם שכל כחו לענין נזקים כגופו דמי אלא כך הלכה למשה מסיני בצרורות שלא לשלם אלא חצי נזק דרסה הבהמה על הכלי ושברתהו ונפל על כלי אחר ושברו ר"ל שהותז שבר מכלי הנשבר על כלי אחר ושברו ונמצא הראשון נשבר מצד רגל גמור והשני מכח צרורות על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק:

המשנה השניה והיא מענין מה שלפניה ואמר על זה התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגלו או שהיה מהדס ושבר את הכלים משלם חצי נזק אמר הר"ם פי' דליל דבר שהיה קשור ברגליה ומהדס שיחפור ברגליו בארץ וזה עושין התרנגולים יותר משאר העופות:

אמר המאירי התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר והלוך כדרכן הוא כולל עליה על הקערות ואכילת מה שבתוכן וכן כשהם מפריחין ממקום למקום ונוגעין בכנפיהם ומשברין:

היה דליל קשור ברגלו ר"ל חבל או חוט או חתכת טיט הרי הוא בחצי נזק ובגמרא נשאו ונתנו על דליל זה הרבה והנראה ממנה לדעת פסק הוא שאם הזיק בזריקת הדליל לכלי והוא הנקרא אדי אדויי הרי הן צרורות ובין שנקשר מאליו בין שקשרו אדם בין שיש לדליל בעלים בין שאין לו בעלים חייב בעל התרנגול מדין צרורות ובעל הדליל פטור וכן הקושר וגדולי המפרשים מחייבין באדי אדויי משום שנוי ומכח תולדת קרן וכן יש מפרשים אדי אדויי שהגביה את הכלי בדליל שברגלו ושברו והוא הוא שנוי ומ"מ כלם מודים לחייבו חצי נזק אם מדין צרורות כדינם אם מדין קרן כדינו:

ואם לא הזיק בדרך זה אלא שנתקל בו אדם והוזק בו אם קשרו אדם הקושר חייב משום בור נזק שלם בין שהצניעו בעל הדליל בין שלא הצניעו ואם נקשר מאליו בעל התרנגול פטור בכל איש בור אמר רחמנא ולא שור בור ובעל הדליל אם הצניעו הרי הוא אנוס ופטור לגמרי ואם לא הצניעו פושע הוא והרי זה בורו ודברים אלו בשהזיק אחר שנח הא דרך גלגולו כח התרנגול הוא וחייב בעל התרנגול כמו שביארנו בפרק ראשון ואפילו קשרו אדם אין חייב אלא בעל התרנגול ולא הקושר:

היה דליל זה של הפקר כמין דליל של רגבי עפר וכיוצא בו ונקשר מאליו כלם פטורין שהרי בעל התרנגול איש בור אמר רחמנא ולא שור בור ובעל דליל אין כאן שהרי הפקר הוא קשרו אדם הרי נעשה הדליל קנוי לו ונמצא שיש לו בעלים וכל שהוזק בו אדם אחר שנח אפילו לא הזיק במקום שקשרו חייב הואיל ומ"מ הוזק בו אדם אחר שנחה מדין בורו המתגלגל כמו שבארנו בפרק ראשון ואם דרך גלגולו חייב בעל התרנגול ואם הכה דרך זריקה חייב משום צרורות וגדולי המחברים כתבו בענין זה דברים שאינן נראין:

היה מהדס וכו' בחצי נזק פי' שהיה מהדס ושבר ברוח שבכנפיו שהוא בחצי נזק צרורות כמו שבארנו:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: