מאירי על בבא קמא ל

כל שהוא מדין קנס אינו משלם על פי עצמו מעתה המית שורי את שורו של פלוני אם הוא תם אינו משלם וכן המית שורי את עבדו של פלוני אם הוא מועד וכל שאינו משלם שוה בשוה כמה שהזיק אלא או פחות או יותר הרי זה קנס חוץ מחצי נזק צרורות שהוא ממון והוא משתלם על פי עצמו:

הרבה כתבו בשם גדולי המפרשים בסוף פרק שלישי שחצי נזק של תם משתלם על פי הודאתו הואיל וקרן הוא ואינו דומה לשאר קנסות ותמהו עליהם שהרי בסוגיא זו הקשו למי שאמר שהוא קנס ממה שאמרו המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו וכן אמרו בפרק שור שנגח מ' ב' אם תם הוה מודינא ומפטרנא ומ"מ לא כתבו דבר זה מעולם והם טעו בנוסח דבריהם ומה שכתבו הוא שחצי נזק בבית דין אומרין לו לך ושלם אם הודה אלא שאין כופין אותו מה שאין כן בשאר קנסות שאין אומרין לו שלם כלל ואי תפס לא מפקינן מיניה אבל שאר קנסות כל שהודה מוציאין מידו אף בתפס כך כתבוה בתשובת שאלה ואף בזו יש חולקין לומר שאין אומרין לו שלם כלל ולענין המית שורי את פלוני אם משלם כופר אם לאו יתבאר בפרק רביעי:

כלב שאכל את הכבשים וחתול שאכל את התרנגולים בגדולים משונה הוא והרי היא תולדה של קרן אע"פ שיש הנאה להיזקן ואינו אלא בחצי נזק והרי הוא קנס ואינו נגבה בבבל ובחוצה לארץ ואע"פ שאמרו בפרק שני אכילה על ידי הדחק שמה אכילה ההיא בדבר שאינו בעל חיים כגון שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכל ביעתא אבל כל שבבעלי חיים ודאי משונה הוא ובקטנים דרכו הוא והרי הוא היזק של שן והוא ממון הגמור ואינו חייב אלא בחצר הניזק ויש אומרים שאין הפרש בין גדולים לקטנים אלא בתרנגולים אבל בכבשים לעולם אין דרך הכלבים בכך וכן דעת גדולי המחברים:

אף בבבל הואיל ונתברר שכך הדין אלא שאין כח ביד בית דין זה להגבותו אם תפש הניזק מן המזיק אין מוציאין מידו ומ"מ פירשו אחרוני הרבנים דוקא שתפש גופו של מזיק והוא הכלב והחתול שהרי הואיל ותולדה של קרן הוא הרי הוא בדין תמות ואינו משתלם אלא מגופו ומ"מ אחר ההעדאה אף אנו מגבין אותו ואין צריך לומר שאם תפש שאין מוציאין ויש מפרשים שאף אם תפש שאר נכסים אין מוציאין ממנו עד שיגבהו מגופו של מזיק ובקנס של תשלומי כפל אם תפש יש אומרים שאין מוציאין מידו דוקא כשיעור הקרן אבל אם תפש שיעור הכפל מוציאין ויש חולקים לומר שאף שיעור הכפל אין מוציאין אחר שהתורה זכתהו:

כל שיש בית דין הגדול בארץ ישראל ובאו לידי דייני בבל דינין שאי אפשר להם להגבותם כגון דיני קנסות אלו שהזכרנו ודומיהם כל שאמר הניזק הזמינוהו לדין לפני בית דין הגדול עושין כן ואם לא הלך ליום הנועד לו משמתין אותו ופרשו גדולי המחברים דוקא בשנתבררו דבריו לבית דין שבכאן ואינו מפסיד אלא מצד שאין בידם להגבות כמו שבארנו:

כל שמניח בביתו דברים המזיקים יש רשות לבית דין להחרימו ולשמתו עד שיסלק את הזקו שנאמר לא תשים דמים:

המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי איזה בדין חצי נזק ואיזה בדין נזק שלם חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט השן מועדת לאכול את הראוי לה הרגל מועדת לשבר דרך הלוכה שור המועד ושור המזיק ברשות הנזק והאדם הזאב והארי והדוב והנמר והברדליס והנחש הרי אלו מועדין ר' אליעזר אומר בזמן שהם בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העליה אמר הר"ם תם נקרא הדבר המזיק בלא הרגל ואין דרכו שיבא ממנו אותו ההיזק אלא שיארע בדרך מקרה ומועד נקרא הדבר אשר הורגל שיבא ממנו אותו המעשה תמיד או על הרוב ונגיחה לא תהיה אלא בקרן ונגיחה תהיה באיזה אבר שיזדמן מאברי הגוף ושור המועד הוא שאמר עליו והועד בבעליו והוא שנגיחתו על הרוב ומה שאמר ושור המזיק ברשות הניזק הוא דעת מי שסובר כי אפי' התם ברשות הנזק ישלם נזק שלם והדין אצלו כדין המועד ועוד יתבאר שאין הדין כן ומשנה זו חסרה ויש להשלים לשונה ולומר כן חמשה תמים הם מתחלתן ואם הועדו מועדין ושן ורגל מועדין מתחלתן ויש מועדים אחרים כיוצא בהם והם הזאב וכו' ומה שלא הוצרך למנותן כלם ויאמר אחד עשר מועדין הם לפי שמציאותם ביישוב מעט וכל שכן שאינן נראין במדינות וברדלס הוא החיה הנקראת בלשון ערבי אלצבע ומה שאמר מן העליה ר"ל ממיטב נכסיו והמובחר שבהם כמו שאמרנו הנזקין שמין להם בעדית ואין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי חמשה תמים וחמשה מועדים פירוש בבעלי חיים וחמשה שהם תמים עד שיועדו ושלא לגבות מהם אלא חצי נזק הם הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה וכלם תולדה של קרן הם כמו שהתבאר ובכלל אלו כל שהוא משונה וכונתו לכך כלם שוין לדין חצי נזק ולחייבו ברשות הרבים:

וחמישה שהם מועדים מתחלתם לשלם נזק שלם אף בפעם ראשונה הם השן הראוי לה ר"ל כל דבר שדרכו בה לאכלה כגון פירות וירקות ודומיהם ולמעך את הכלים וכיוצא בהם והרגל בדרך הלוכה שלא בכונה אחרת ושני אלו דוקא בחצר הנזק ושור המועד הוא שנגח שלשה פעמים ושור המזיק ברשות הניזק וזו באה לדעת ר' טרפון שאמר שאף הקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם והאדם שהוא מועד לעולם בין ער בין ישן:

ואע"פ שמצינו מועדים אחרים והם אלו הנזכרים במשנה שאחר זאת הואיל ואינם מצויים לא כללם באלו החמשה ומ"מ בגמרא פירשו שכלה משנה אחת היא כלומר ויש מועדין כיוצא באלו שהם מועדין מתחלתם בכל נזקיהם אפילו בנשיכה ורביצה שכל נזק הבא מהם דרכן בכך ומ"מ כל שאין דרכן הוא תמות אצלם כמו שיתבאר בגמרא בארי שטרף ואכל וכן הם מועדים בכל מקום ואפילו בני תרבות ר"ל שגדלו עם האדם שמן הסתם אינן בני תרבות והם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והוא מין אפעה ואף הנקבה שאינה קשה כזכר ור' מאיר הוסיף בגמרא הצבוע ופרשו בגמ' שהוא מין ברדליס אלא שאין ר' מאיר מחייב אלא בזכר וכמו שאמרו בתלמוד המערב לא אמרה ר' מאיר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי ור' אליעזר חלק בבני תרבות ואין הלכה כמותו שהרי אף ר' אליעזר אומר בראשון של סנהדרין שהקודם להרגן זכה ואינו צריך עשרים ושלשה כשור הנסקל ר"ל אם המיתו את האדם ואף כשלא המיתו כל שאין הנאה להזקה כמו שאמרו בראשון של תענית על פסוק מה יתרון לבעל הלשון הקודם להרגו זכה והנחש מועד לעולם אפילו בן תרבות ומה בין תם למועד שהמועד משלם נזק שלם מן העליה והתם אינו משלם אלא חצי נזק מגופו כמו שהתבאר:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא חוץ משור המזיק ברשות הניזק לדעת רוב מפרשים כמו שהתבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: