מאירי על בבא קמא רלו

דברים אלו יש בהם הפרש בין דבר שיש בו רוח חיים לדבר שאין בו רוח חיים וכיצד הוא הדין כל שגנב דבר מחברו שאין בו רוח חיים כגון שגנב סלע מכיסו או כלי מביתו והחזיר הגנב את הגנבה למקומה בבית הנגנב אם נודעה הגנבה לבעלים ולא נודעה החזרה עדין הגנב חייב באחריותו ומ"מ אם מנה סלעיו ומצא חשבונו משש בכליו ומצא את כלן הרי ידיעה זו מספקת אע"פ שמפקפק שטעה בחשבונן או שהחליף רע בטוב ונפטר הגנב מאחריותו ואם לא נודעה הגנבה לבעלים כיון שהחזירה פטור אפילו בלא מנין ואם הגנבה היא מבעלי חיים כגון טלה מן העדר אם נודעה הגנבה לבעלים ולא נודעה החזרה חייב הגנב באחריותו עד שימנה הא משמנה ומצא שלם מנין פוטר הואיל וידע הגנבה והרגיש שהוחזרה הרי הוא נותן לב עליה לשמרה ואם לא נודעה הגנבה לבעלים אע"פ שהחזירה ומנו את הצאן ומצאן שלמות לא נפקע מחיוב אחריותה מפני שהורגלה עם הגנב בדרכים זרים ומתפרדת משאר הצאן והולכת באותן הדרכים ומתוך כך הוא חייב עד שיודיעהו חזרתו בפירוש:

היה טלה זה הגנוב נכר בין האחרים להדיא כגון שהיה נקוד וטלוא וכיוצא בזה כל שהחזירה לעדר נפטר הואיל וסמניה מובהקין חסרונה וחזרתה ידועים בודאי ויש חולקין בזו:

שומר שגנב מרשותו הן טלה מעדר שנמסר לו הן סלע מכיס שהופקד לו והחזיר הסלע למקומה והטלה בעדרו חייב באחריותו עד שיודיע את הבעלים שהרי כלתה שמירתו מזה כאלו לא החזיר כלום עד שיודיע את בעליו:

למדת ממה שכתבנו שהגוזל את חברו והבליע לו בחשבון אם החזירו בידו פטור שבודאי הוא מונה אותם ומנין פוטר החזירו לכיסו אם היו שם מעות אף זה פטור אדם עשוי למשמש בכיסו הואיל ויש בה מעות ומונה אבל אם אין שם מעות אינו ממשמש ומאחר שאינו ממשמש אינו מונה והרי הם באחריות הנגזל אם נגנבו או נאבדו כך פירשו רבים ועיקר הדברים בהפך שכל שלא היו לו מעות בכיסו מרגיש בחזרתו מתוך משמושו ובפ' איזהו נשך ס"ג ב' התבאר שהמקבל מעות מחבירו ומצא שם יתר מחשבונו אם בכדי שהדעת טועה יחזיר כגון שטעה בעשיריות או בזוגות וכיוצא בזה ואם בכדי שאין הדעת טועה אינו צריך להחזיר שמא מתנה נתן לו ואפילו היה אדם שאין מן הדומה ליתן לו זה מתנה שמא גזלו והבליע לו בחשבון ואפילו לא נשא ונתן עמו מעולם שמא אחר גזלו והבליעו על ידי זה אלמא כל כיוצא באלו חזרתו חזרה מצד שהמנין פוטר כמו שבארנו:

המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר ענין החלק העשירי והוא ממין החלק השני כמו שבארנו אין לוקחין מן הרועים צמר וחלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכלם שאמרו להטמין אסור ליקח מהם ולוקחים ביצים ותרנגולים בכל מקום אמר הר"ם אלה הדברים שהזהיר שלא לקנותם לפי שחזקתם גנבה היא בידם:

אמר המאירי אין לוקחים מן הרועים וכו' סבת דברים אלו הוא שכל דבר שחזקתו גנוב אסור ליקחו ומתוך כך אסור ליקח מן הרועים צמר או חלב וגבנה וגדיים ידים מוכיחות שמצאנו של בעל הבית גנבום וכן אין לוקחין משומרי פירות עצים ופירות שחזקתם מבעלי הבתים אבל לוקחין מן הנשים דברים שחזקתן שלהם כגון כלי פשתן בגליל וכלי צמר ביהודה שהם במקומות אלו מלאכת נשים לעצמן ובעליהם נותנים להן רשות לעשות בזה עסקיהן ועגלים בשרון ר"ל שלוקחין מן הרועים עגלים בשרון והוא שם מקום כמו שאמרו במנחות פ"ז א' אילים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון והיה מנהג הרועים לשם שנוטלין שכירותם בעגלים ומגדלין אותם וכן כל כיוצא בזה וכלן ר"ל אף אלו שהותרו ליקח מהם אם נראה ללוקח שהם מטמינים עצמן בשעה שמוכרים אסור ליקח מהם שחזקתו שהוא גנוב ולוקחים ביצים ותרנגולים בכל מקום שאין מכניסין עצמם לחשש גנבה מפני אלו ומ"מ אף באלו אם אמרו להטמין אסור:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

אין לוקחין מן הרועים עזים ותלושים של צמר אבל לוקחים מהם בגדים תפורים שחזקתם שלהם ולוקחין מהם חלב וגבנה בישוב אבל לא במדבר ומשנתנו אתה מפרשה במדבר וגדולי המחברים גורסין במדבר אבל לא בישוב ומשנתנו בישוב ולוקחין מהם ארבע צאן או ארבע גזין מעדר קטן או חמש מעדר גדול שחזקה אין הרועה מרבה בגנבה כל כך ודברים שנאסרו ליקח מהם אם היה בעל הבית מרגיש בהן לוקחים: