מאירי על בבא קמא רלג

יש כח ביד בית דין להעניש שלא מן הדין על ענינים מכוערים הן בממון הן בשאר דברים וכל שראינו לבית דין מובהק שמענישין על איזה דבר מכוער שראו אם מן הדין עשו קובעין מתוך מעשיהם הלכה באותו ענין ואם מתורת קנס עשו אין למדין מהם שאין הכל ראויים לקנוס ומ"מ צבור ידם תקפה על הכל ואין פקפוק בדבר:

המטמא טהרותיו של חברו והמנסך יינו של חברו והמדמע חולין של חברו אע"פ שאין היזקן נכר חייב מדברי סופרים כמו שהתבאר:

מנסך זה שחייב בתשלומין הוא בשני פנים האחד שעירב טפת יין נסך ביינו והשני שנסכו לפני ע"ז וזה השני אם הוא ישראל גמור לא אסרו שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו אבל אם התרו בו וקבל התראה הרי זה כמשמד ואסרו ונתחייב בנפשו ואע"פ שנתחייב בנפשו לא הופקע מן התשלומין מפני שאין מיתה ותשלומין באים כאחד שהתשלומין משעה שהגביה והמיתה משעה שנסך ואין אומרים הגבהתו צריך נסוך שהרי משהגביהו היה בידו לימלך שלא לנסך אבל זרק חץ בשבת מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור מן התשלומין ואין אומרין משעת עקירה נתחייב בתשלומין שעקירה צורך הנחה היא ומשעקר אין בידו לעכבה:

כבר ביארנו שכל שאנסוהו גוים להראות ממון חברו ועמד האנס עליו נעשה ברשותו ואם נשא ישראל זה את הממון והביאו לידו פטור מ"מ היה בדרך שלא היה האנס יכול ליטלו כגון שהיתה אמת המים מפסקת ואי אפשר לו לעבור או כיוצא בזה חייב:

שני בני אדם שהיו מריבים זה עם זה על קרקע או מטלטלין זה אומר שלי וזה אומר שלי ובא אחד מהם ומסרה ביד גוים ואומר שלי מסרתי מנדין אותו ואין מתירין אותו עד שיחזיר הדבר כשהיה וידון עליה:

במסכת גיטין התבאר שאף מי שצערוהו בני אדם שאין מהוגנין והיה בידו למסרן למלכות אסור לו ואפי' היו מצערים אותו הרבה לא הם ולא ממונם אלא יקיים בעצמו דום ליי' והתחולל לו השכם והערב עליהם בבית המדרש והם כלים מאליהם ומ"מ המצער את הצבור ומוסר הם או ממונם אם בכלל ואם בפרט הסכימו הגאונים שמותר למסרו למלכות ומ"מ לעולם אל יהא אדם נמהר בדברים אלו עד שיבלו שפתות כל העולם לומר די ויראה לי שאם ראוהו משתדל להכביד את המלכות על הצבור מותר להרגו ממה שאמרו בחמשי של גיטין איזיל ואיכול קורצא וכו' עד סבור למקטליה כי היכי דלא ליזול ולימא אמר להו ר' זכריה וכו' ואמרו אחר כן ענותנותו של ר' זכריה בן אבקילס החריבה את בתינו וכו' אלא שזו אפשר שבענין נפשות היא אמורה ושמא כל שבצבור בדין זה:

מי שהוחזק במסור והתרו בו ואמרו לו לא תגרום לממון פלוני שיפסד ולא נמנע לדבריהם מותר להרגו בידים ולא עוד אלא שרוח חכמים נוחה הימנו ומ"מ במקום שאין דנין בדיני ישראל אל יסכן אדם עצמו בכך שאין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים בזמן שתמשך אחריהן מיתת הצדיקים:

כשאתה מצרף הדינין שכתבנו בגורם הפסד בממון חברו אתה מוצא חמשה דרכים לחיוב ושנים לפטור:

את של חיוב:

א' כגון שאנסוהו להראות את שלו והראה את של חברו לבד או עם שלו וזהו דין הנזכר במשנתנו לפי מה שפרשו עליה בגמרא דאחוי אחוויי דאנסיה לאחוויי אדעתיה ואחוי נמי הא בהדיהו ואע"פ שזה חייב לשלם אין דין הריגה עליו הואיל ועל ידי אונס הוא בא:

ב' הראהו בלא שום אונס בעולם חייב לשלם ואם מתמיד בכך ובן אם מתרין בו ואינו נמנע מותר להרגו וזהו האמור במעשה הנזכר בסוגיא דרב כהנא שמטיה לקועיה:

ג' אנסוהו להראות ממון חברו והלך והביא כל שאין האנס לשם וזהו האמור במעשה הנזכר בסוגיא ישראל שהראה ממון חברו בא לידי וחייבתיו והעמידוה בנשא ונתן ביד ודלא אוקמיה עלויה:

ד' אנסוהו להביא ממון סתם והביא את של חברו וכל שהוא אמיד חייב לשלם שמא לא כונו אלא לשלו וזהו נזכר בתלמוד המערב:

ה' אנסוהו להביא ממון חברו והלך והביא והיה האנס לשם אלא שלא היה האנס יכול ליטלו וזהו שאמרו דקאי בתרי עברי נהרא:

את שהן לפטור:

א' אנסוהו להראות ממון חברו והראהו אפילו באונס ממון והוא שאמרו ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חברו פטור:

ב' אנסוהו להביא והביא אם האנס לשם וכן אנסוהו להראות והביא כל שהאנס לשם שמשעה שהראהו באונס והאנס לשם נעשה כשלו ופטור בהבאתו הואיל ובמצותו הביא: