מאירי על בבא קמא רלא

יין של תרומה שנתגלה הואיל ואסור בשתיה ישפך ואין אומרין תעשה זלוף כמו שבארנו:

מה שאמרו בתלמוד הלכה כדברי המכריע יש צדדין שאין אומרין כן והוא כל שתופש דעת שלישי שלא הזכירו אחד מן הראשונים אלא שמשתף דעתו בשני הדעות שאמרו הראשונים והוא שאמרו הכרעת שלישי אינה מכרעת וכבר ביארנוה במסכת חולין פרק ראשית הגז:

מי שהיה בורח מבית האסורין ומתירא שמא ירדפו אחריו ופגע בו נהר ואמר לבעל המעבורת טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו הרגיל ואם היה זה בטל ממלאכה אחרת שהיה מרויח בה דינר כשיעור זה כגון שהיה צייד ושולה דגים מן הים ואמר טול דינר בשכר מה שאני מבטלך נותן לו דינר משלם ואם פרעו קודם שיעבור אף הראשונה אין כופין אותו להחזיר לו כלום ויש פוסקים שאם רצה זה תובעו לדין ומחזיר כל שיש שם יתר על שכרו:

בענין אבדה אמרו שאם היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע בשכרי ר"ל במה שנתבטלתי אלא נותן לו שכרו כפועל ואם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין ובזו שבמשנתנו ר"ל כשאמר אציל את שלך ואטול דמי שלי אין אנו מזקיקין תנאי בפני בית דין ופרשו טעם הדבר שבאבדה בעל האבדה עמו ואין זה מוחזק בה אבל דבש של משנתנו שהוא בכליו של זה הרי הוא מוחזק בה ואין צריך לבית דין ולא לעדים ואני אומר שהכל טעם אחד וכל שאמר אני אציל וכו' ואטול דמי שלי משלך והאחר מודה לו הרי הוא כתנאי בפני בית דין וכן כתבו גדולי המחברים למדת מדברינו שאם היה זה בכדו של דבש וזה בקנקנים רקים ונסדקה כדו של דבש ואמר בעל הקנקנים איני מציל אא"כ תתן לי שליש הדבש או כך וכך ואמר לו הן אין לו אלא שכרו:

מה שבארנו בשטף נהר את חמורו וחמור של חברו שאם אמר אציל את שלך ואני נוטל דמי שלי שהוא נוטל דמי שלו אפילו עלה חמור שלו מאליו ונמצא שלא נפסד בהצלת של חברו הואיל ולא נתעצל בו זכה במה שהתנה עמו:

ירד להציל ולא הציל אינו נותן לו אלא שכרו הראוי לו שהרי לא עשה שליחותו ואע"פ שהשוכר את השליח להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והתנה לו ביתר מדמיו ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם טעם הדבר מפני שכבר עשה שליחותו:

ירד להציל את של חברו והניח את שלו ועלו שניהם מאליהם שלא בהצלתו יראה שאין נזקקין לו מת שלו ועלה של חברו מאליו יראה שמשלם מתוכו הואיל ומת שלו אלא שמנכה לו מן הטורח שהיה לו לטרוח יותר מזה וכן יראה מתלמוד המערב: