מאירי על בבא קמא רכ

יתבאר במקומו שאין חולקין מנחה כנגד מנחה אפילו מעשה מחבת כנגד מעשה מחבת וכן כל כיוצא בזה אלא כל אחת ואחת חולקין שיריה בפני עצמה לכל אנשי בית אב ואפילו לא יגיע לחלק כל אחד אלא מעט מעט וכן אין חולקין עוף כנגד עוף ולא חטאת כנגד חטאת ולא חזה ושוק כנגד חזה ושוק אלא כל חלק וחלק חולקין אותו בשוה בין כלם אף גזל הגר אין חולקין אותו כנגד גזל הגר אלא חולקין כל אחד ואחד בין כלם כשאר הקרבנות:

כהנים בגזל הגר אינם נדונים כיורשי הגר אלא כמקבלי מתנת גבוה כשאר מתנות כהונה מעתה גזל חמץ מן הגר שאין לן יורשים ועבר עליו הפסח חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה שאלו נתנו עכשיו כמו שהוא אין זו מתנה שהרי אין זה כלום ואלו היה יורש בזה היה אומר לו הרי שלך לפניך כאלו הגר קיים:

מעשר בהמה אף הכהנים והלויים חייבים בו כישראל וענינן שהוא נשחט בעזרה ומקטירין אמורים לאחר זריקת הדם והבשר נאכל לבעלים כדין שאר קדשים קלים אלא שאין ממנו כלום לכהן אפילו חזה ושוק ואינו נוהג בלקוח ונתון ר"ל שהלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטור עד שיולידו ברשותו מעתה כהן שנפלו לו עשר בהמות ר"ל טלאים של שנה זו בגזל הגר פטורים מן המעשר שהרי מתנה היא כמו שבארנו ומ"מ בזו אף מצד ירושה כן שהלכה באחין שקנו טלאים מתפיסת הבית שפטורים אלא במה שיולידו ברשותם ואם תפרש קנו זכו כלומר שירשו אף בזו האחים שירשו טלאים מאביהם פטורין כמו שיתבאר במקומו ומה שאמרו קנו מתפיסת הבית חייבין אין הלכה כן:

עשרים וארבעה מתנות כהנה נתנו לכהנים וכלן בכלל ופרט וברית מלח שנאמר כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל ליי' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יי' לך ולזרעך אתך זהו כלל וברית מלח והפרט הוא בכל מתנה ומתנה בפרט ואלו הן עשר במקדש ר"ל שאין נאכלים אלא לפנים מן הקלעים וארבע בירושלים ר"ל שנאכלין בכל העיר ועשר בגבולין ר"ל שנאכלין בכל ערי ארץ ישראל עשר במקדש אלו הן א' חטאת והוא שנאמר עליו כל זכר בכהנים יאכל אותה ב' חטאת העוף שדינו כחטאת האחרת ג' אשם ודאי והם חמש ונדונים כאחד והם של גזלות ושל מעילות ושל שפחה חרופה ושל נזיר ושל מצורע וכתוב כחטאת האשם תורה אחת לכהן אשר יכפר בו לו יהיה ד' אשם תלוי הבא על ספק כרת שלא נודע לו שעבר וכתוב כחטאת כאשם וכו' ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת ואע"פ שהם נקראים שלמים קדשי קדשים הם וכתוב קדש יהיו ליי' לכהן ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר בלוג מיציקת כף הכהן וכתוב ולקח הכהן את כבש האשם ואת לוג השמן הוקש לוג לאשם והוא קדשי קדשים ז' מותר העומר ר"ל אחר קמיצה וכתוב בכל מנחה לכל בני אהרן תהיה ח' שתי הלחם שנאמר בהם קדש יהיו ליי' לכהן ט' שירי מנחות דכתוב והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ולא כללו עמהם מנחת העומר מפני שהיא של צבור י' לחם הפנים:

ארבע בירושלם א' הבכור שנאמר כל פטר רחם וכו' באדם ובבהמה יהיה לך ובכור תם נאכל בכל העיר ב' בכורים דכתוב בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו ליי' לך יהיו ג' מורם מתודה ואיל נזיר ומורם מתודה חזה ושוק וארבע חלות וכתוב תרומה ליי' לכהן על חזה התנופה וכו' ובאיל נזיר זרוע בשלה וחלה ורקיק ושני אלו נדונים כאחד מפני שדומין זה לזה וכן חזה ושוק של כל שלמים בכלל אלו הם ד' עורות קדשים שנאמר עור העולה אשר הקריב ליי' לכהן וכן של חטאות ואשמות הא של קדשים קלים לבעלים הם כמו שהתבאר בזבחים פרק טבול יום ק"ג א' ומתוך שאין עורות אלו נתנין אלא בירושלם הוא מונה אותם עם אלו הארבעה:

עשר בגבולין א' תרומה שנאמר ראשית דגנך וכו' תתן לו ב' תרומת מעשר שנאמר ונתתם ממנו את תרומת יי' לאהרן הכהן ג' חלה שנאמר ראשית עריסותיכם וכו' כתרומת גרן כן תרימו אותה ד' ראשית הגז שנאמר ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך תתן לו ה' מתנות ר"ל זרוע ולחיים וקיבה להדיא כתוב ו' פדיון הבן דכתוב ולקחת חמשת וכו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו ז' פדיון פטר חמור דכתוב ופטר חמור וכו' ח' שדה אחזה ט' שדה חרמים דכתוב כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו ושדה חרמים פירושו ישראל שהחרים את שדהו ושדה אחזה כבר פרשנו למעלה י' גזל את הגר כמו שכתבנו ואף הוא אם מצא כהן שבמשמר חוץ לירושלם נותן לו וכבר הארכנו בענין זה במסכת חולין פרק הזרוע והלחיים:

יבמה הראויה ליבום שלא רצת להתיבם נדונת כמורדת וחולץ לה יבמה ותצא בלא כתובה על הדרך שיתבאר במקומו היה יבמה מוכה שחין או שהוא מבעלי מומין הנזכרים בכתבות חולץ לה ונוטלת כתובתה ומ"מ אין אומרין שתצא בלא חליצה שעל דעת כן לא קדשה עצמה שהרי מ"מ גומרת ומתקדשת ואומרת טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו: