מאירי על בבא קמא קצט

מ"מ ראוי לתלמידי חכמים ולאנשי מעשה לשלם כל נזק הבא מחמת דבורם ולעשות עם שאר בני אדם לפנים משורת הדין אמרו חכמים והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה והודעת להם זו בית חייהם ר"ל תלמוד תורה את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זו בקור חולים בה זו קבורה את המעשה זה הדין אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:

מי שדן את הדין וזכה את החייב וחייב את הזכאי טמא את הטהור וטהר את הטמא אם קבלוהו עליהם פטור ואם לא קבלוהו עליהם אם מומחה הוא פטור מלשלם אלא אם כן נשא ונתן ביד כגון שהיה משכון למלוה ונטלו והחזירו ואם בטמא שנטל שרץ והגיעו לשם לטמאו טומאה ודאי שלא לפקפק בדבריו ובמסכת סנהדרין יתבאר:

המסכך גפנו על תבואתו של עצמו הרי זה קדש ונאסרו שניהם סכך גפנו על תבואתו של חברו נתקדשה גפנו ולא נתקדשה התבואה שאין אדם מקדש דבר שאינו שלו סכך גפן חברו על תבואתו נתקדשה תבואתו ולא נתקדשה הגפן סכך גפן חברו על תבואת חברו לא נתקדשה אחת מהן וכבר אמרו מפני זה שהזורע כרמו בשביעית לא קדש: