מאירי על בבא קמא קעג

כבר בארנו שהסומא ישנו בדין בשת הן ליטול אם נתבייש הן ליתן אם בייש ומ"מ פסול הוא לעדות ואע"פ שידע הענין מצד הכרה וידיעה וכן הוא פסול לדין ואין צריך לומר בסנהדרין שאף סומא באחת מעיניו פסול בהם:

כשם שהסומא ישנו בדין בשת כך הוא בכל עניני הדינין הן בחיוב גלות הן בחיוב מיתה בית דין הן בחיוב מלקות הן בכל דינין שבתורה וכן הוא חייב בתפלה ואע"פ שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוין לבו לצד שכינה כמו שהתבאר במקומו וכן חייב בקרית שמע ותפלין ואפילו בציצית שנאמר בו וראיתם אותו חייב אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו ומראין לו וכן הדין ברוב מצות אלא שקצתן יצאו מן הכלל כמו שבארנו בחגיגה בעולת ראיה:

מי שהוא פטור מן המצוה ורוצה לעשותה הרשות בידו ואף לענין ברכה יש מי שאומר שהוא מברך עליה ויש חולקים בזו ואין דבריהם נראין וכבר כתבנו דברים אלו בסדר מועד ומ"מ גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה:

במדרשות אמרו כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ודבר זה אינו אלא בדבר שכל כיוצא בזה העושה פטור ממנו ואינה דבר שיצא ממנו שכל או מוסר או סלסול או הכנעת לב וכיוצא בזה ועושה ממנה על עצמו מצוה:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין חלק השני והוא שאמר המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בם חבורה חייב החובל בחברו ביום הכיפורים חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ משבת שהוא שלו והחובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלן ר' יהודה אומר אין לעבדים בשת חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהם חייב הם שחבלו באחרים פטורין ואחרים שחבלו בהם חייבין ומשלמין לאחר זמן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם המכה אביו ואמו ועשה בהם חבורה והחובל בחברו בשבת פטור מכלם מפני שמתחייב בנפשו החובל בעבד כנעני שלו פטור מכלם אמר הר"ם וכבר בארנו מן העיקריים שבדיננו אין אדם לוקה ומשלם אלא כשיעשה אדם דבר שחייב אדם מלקות ותשלומין לוקה ואין משלם זולתי חובל בחברו ביום הכפורים בלבד שזה משלם ואינו לוקה לפי שהמקרא מפורש בחובל שישלם על כל פנים והוא שנאמר יד ביד ובא הפירוש בזה הדבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אחר שאמר כאשר עשה כן יעשה לו לא היה צריך לומר יד ביד וזהו ענין מה שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל בחברו בתשלומין ואין הלכה כר' יהודה חרש שוטה וקטן וכו' כל זה מבואר ויש לדיינין ליסר אותם כדי להסיר הנזקים מבני אדם המכה אביו וכו' כבר בארנו בפרק ד' במסכת שבת כי החובל לא יהיה מתחייב בנפשו אלא כשנתכוון לקחת הדם השותת מן המכה שישתמש במה שירצה אבל אם נתכוון להכאיב ולהזיק בלבד הוא מקלקל ופטור מצד חיוב שבת וזהו בחובל בבהמה וחיה אבל חובל בחברו הוא חייב סקילה מפני שכששכך רגזו ורפתה רוחו בהזיקו לבעל ריבו הוא כמתקן כמו שהתבאר בקורע בחמתו על מתו שהוא חייב לפי שתנוח דעתו בזה המעשה ואע"פ שהוא קלקול ולפיכך הוא פטור מכלום מחמת הנזקין ודע זה ולא תטעה כן:

אמר המאירי המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה חייב בכלן שהרי אין כאן חיוב מיתה שתפקיעהו מן התשלומין וכן החובל בחברו ביום הכפורים שהוא בכרת ואפילו התרו בו למלקות שאע"פ שאין אדם לוקה ומשלם אין בחבלה כן כמו שאמרו בפירוש רבתה תורה חובל לתשלומין כמו שבארנו למעלה:

החובל בעבד עברי בזמן שהוא שלו חייב בכלם חוץ מן השבת הן שבת קטנה אם יש שם נזק הן גדולה שבכל יום ויום אם אין שם נזק שהרי מלאכתו שלו היתה ומ"מ ילקח בהם קרקע ורבו אוכל פירות כמו שבארנו למעלה ואם הוא של אחרים חייב בכלן:

החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכלן הואיל ומל וטבל לשם עבדות והכל לרבו כמו שבארנו ור' יהודה אומר שאין לעבדים בשת ואין הלכה כדבריו ועבד כנעני שלו פטור מ"מ שהרי הכל לרבו כמו שיתבאר בסוף משנה זו:

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהם חייב פי' חייב בחמשה דברים או בקצתם כפי מה שהוא שלחרש משלמין את כלן ואפילו בחרש שדברו חכמים והוא שלא שמע ולא דבר מעולם הואיל ומ"מ היה יודע באיזו מלאכה ולשוטה נזק וצער ורפוי אבל לא שבת שאינו בר מלאכה ולא בשת שאינו בר בשת ואם מפני בשת בני משפחה כיון שנשתטה אין לך בשת גדולה מזו והקטן אין לו שבת אבל בשת פעמים יש לו פעמים אין לו כמו שבארנו למעלה:

והם שחבלו באחרים פטורין ואפילו נתרפאו אין מחייבין אותם על מה שעשו בשעת חליין או קטנן מפני שבשעה שעשו אנוסין היו:

העבד והאשה אף הם פגיעתם רעה לענין זה שהחובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים אלא שאינם פטורים מצד אונס אלא מצד שאין להם במה לשלם שהרי כל מה שקנו לאדון ולבעל ומ"מ משלמין לאחר זמן והוא כשנתגרשה האשה או נשתחרר העבד ויהיו מעשי ידיהם לעצמן או יקנו נכסים מאיזה מקום:

המכה את אביו ואמו ועשה בהם חבורה פטור אפילו לא התרו בו שהרי יש כאן דין מיתה וכן החובל בחברו בשבת שהרי יש כאן דין מיתה מצד השבת ואע"פ שמקלקל הוא מ"מ מתקן הוא אצל יצרו כמו שהתבאר וקצת חכמי ספרד חולקים לומר שהחובל בשבת לענין שבת פטור ומעתה לענין ממון חייב:

החובל בעבד כנעני שלו פטור ואע"פ שאם הרגו נדון עליו בדין יום או יומים בחבלות מיהא פטור שהרי אף אם חבלו בו אחרים הכל שלו כמו שבארנו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא להשלמת ענינים אלו ולדברים שנתגלגלו עמהם אלו הן: