מאירי על בבא קמא קע

כבר בארנו במשנה שאם קטע את ידו נותן לו דמי ידו והשבת רואין אותו כאלו הוא שומר קשואים ושבר את רגלו נותן לו דמי רגלו והשבת רואין אותו כאלו הוא שומר את הפתח והיא בדמיון שמירת קשואים אלא מצד ששמירת קשואין צריך לילך בו סביבות השדה לפעמים תפש בנשברה רגלו שמירת הפתח שאינו צריך בה לזוז ממקומו וסמא את עינו נותן לו דמי עינו והשבת רואין אותו כאלו מטמינו ברחים על אחד מן הדרכים שפרשנו מעתה אם חרשו הן שהכהו על אזנו הן שאחזו ותקע בו וחרשו נותן לו בכלל שבת גדולה דמי כלו שהרי אינו מוצא מי שיקחהו לשום מלאכה כלל ויש מפרשים דוקא חרשו אחר קיטוע ושיבור וסימוי שאז אינו ראוי לכלום ואין שטת הסוגיא מוכחת כן:

קטע את ידו ולא אמדוהו לענין הנזק ואח"כ שיבר את רגלו ואף עדין לא אמדוהו ואח"כ סימא את עינו ואף עדין לא אמדוהו ואחר כך חרשו לענין נזק ושבת ורפוי אין כאן שאלה שנותן דמי כלו שהרי משחרשו אינו נמכר כלל ומשנתן דמי כלו אין לנו אומדנא לאבריו הא לענין צער ובשת שמא אתה סבור לומר שיפרע לו דמי צער ובשת על כל אחת ואחת אין הדבר כן אלא נותן לו דמי כלו והכל בכלל אמדוהו על כל אחת ואחת ולא נפרע ואח"כ חרשו הדבר בספק ואין גובין ממנו אלא דמי כלו ואם תפש הניזק דמי צער ובשת של כל אחת ואחת אין מוציאין מידו ודבר זה בחרשות הגמור ושאין לו רפואה הא חרשות שאינו גמור או שיש לו רפואה הרי הוא כשאר חבלות ואין בה דמי כלו גובה על כל אחת ואחת:

החובל בחברו ולא חסרו אבר אלא שחלה ונפל למשכב או שהכהו על ידו וצבתה או צמתה וסופה לחזור אע"פ שאם בא לימכר עכשו יש כאן פחת דמים מחשש שמא לא יתרפא יפה אין זה נזק הואיל וסופו לחזור שאין נזק אלא באבר שחסר כחו ואין סופו לחזור הא כל שסופו לחזור אינו בכלל נזק:

ולענין השבת כבר ידעת ששבת גדולה ר"ל בטול מלאכה שהיה רגיל בה מקודם הוא בכלל הנזק ומאחר שאין שם נזק אין כאן שבת גדולה ושבת קטנה והיא שמירת קשואין אין ראוי לאמרה בכאן שהרי לא נתן לו דמי ידו ודמי רגלו הא כיצד נותן דמי שבתו שבכל יום ויום מאותה מלאכה שהיה רגיל בה קודם וגדולי הפוסקים יראה להם ששמין לו כפועל בטל ומ"מ בתלמוד המערב אמרו הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו עושה סלע ביום נותן לו סלע בים מנה ביום נותן לו מנה ביום אלמא שאין שמין אותו כפועל בטל והטעם שנוח לו לעשות מלאכה כזו משיעמוד בדרך זו קצת חכמי ספרד כתבו להלכה שיש כאן דין כזה הואיל ואם ימכר עכשו דמיו פוחתין ויש להם ראיה מסוגיא שבמסכת גיטין פרק השולח מ"ב ב' בסוגית יום של רבו לרבו כמו שכתבנו שם ולא יראה כדבריהם:

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה הואיל ואין כאן חבורה אין כאן מיתה ומאחר שאין כאן מיתה חייב בכל החמשה דברים וכיצד אתה מוצא את כולן בהכאה שאין בה חבורה כגון שהיו לו חטטין בראשו וגלחו בחוזק בעל כרחו ובקע בגלוחו את החטטין וסכו בסם המונע את השער שלא לחזור הרי יש כאן נזק הואיל ואין סופן לחזור וצער מצד הבקעים ושבת כגון שהיה מרקד בבית השמחות והיה צריך להראות פאות ראשו אע"פ שאין בהם שער בנענוע ראשו כדרך הליצנים אלמלא צער החטטין שנתבקעו שמונעין אותו עתה וכן רפוי בבקיעת החטטין ובשת אין לך בשת גדולה מזו: