מאירי על בבא קמא קסח

תשלומין אלו שבדיני חבלות אין מגבין אותם בבבל ולא שהם קנס אלא אע"פ שהם ממון שדיני חבלות אינן נגבות אלא בשלשה מומחין כמו שביארנו בראש סנהדרין ואין נקראים מומחים אלא דיינים הנסמכין בארץ ישראל ומ"מ צריך שתדע שאין כל החבלות בדין זה וכלל הדברים בענינים אלו כך הוא:

כל דבר שאינו מצוי כגון חבלות שאדם נחבל מצד השור או מצד אדם אחר והם הנקראות בלשון תלמוד אדם באדם או אדם בשור אע"פ שיש בהם חסרון כיס אין מגבין אותו בבבל וכן כל דבר המצוי אם אין בו חסרון כיס כגון הבשת והפגם נמצא שאין מגבין אלא דבר המצוי ושיש בה חסרון כיס הא כל חבלה המצויה ושיש בה חסרון כיס כגון שור בשור שהדבר מצוי ליגח זה את זה תמיד וכן שור על ידי אדם שהרי אדם מצוי לחמר אחר בהמתו ולחבול בה מגבין אותה בבבל וכן קרע לחברו את כסותו או שבר את כליו או קצץ נטיעותיו וכן כל דיני הגרמות אינן כקנסות ודנין אותם בחוצה לארץ כמה שאמרו אגבייה ככשורא לצלמי וכן דין המוסר אע"פ שלא עשה מעשה כמו שיתבאר במסכתא זו וכן כל דיני ארבעה אבות ודין ארבעה שומרין וכן כתבו הגאונים בעדים זוממים בשאי אפשר להחזיר:

ואף אלו לא מן הדין ולא מצד עצמנו אלא מצד שליחותם של דייני ארץ ישראל שכך נותנין לנו רשות מן הסתם לדון בכל מה שיש בו חסרון כיס ושאותו היזק מצוי כדי שלא ירבו מזיקין בישראל ואף עכשו שאין מומחין בעולם דנין אותם בחוצה לארץ מכח שליחות הראשונים וכן הדין בהודאות והלואות שבארנו במסכת סנהדרין שמן הדין למומחים היינו צריכים בהם ולא היינו דנין אותם בבבל אלא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הורשינו בכך:

מ"מ הגזלות הגנבות הרי הם מן הדברים שאינם מצויים ואע"פ שיש בהם חסרון כיס אין דנין אותם בבבל מעתה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ואונס ומפתה וכל דיני קנסות של תורה או של סופרים כגון מה שקצצו בתוקע לחברו וסוטר את חברו אין דנין אותם בחוצה לארץ וכל חצי נזק כבר בארנו עליו שהוא קנס ומ"מ חצי נזק צרורות ממון הוא ומגבין אותו בבבל וכל הנשום כעבד הואיל ואין כאן דבר קצוב אין גובין אותו בחוצה לארץ:

זה שאמרנו שהגזלות והגנבות אין דנין אותם בבבל חכמי הצרפתים שואלין בה והלא בכמה מקומות מצינו שהיו דנין אותם בבבל בין בגזלות בין בגנבות כמו שיתבאר בפרק שאחר זה בדינין שבאו לפני אביי ורבא בהנהו דגזל פנדא דתורי וכן בהגוזל בתרא בההוא דגנב גלימא וכן ההיא דנרשאה דגנב ספרא וההיא שותא דהוו מינצו עלה בתרי ובפרק השואל בההוא דשאיל נרגא ובראשון של מציעא בההוא רעיא דאכל תרי מיניהו ובראשון של בתרא בההוא דהוה בני אשיתא וכן בכמה מקומות ואם תאמר שלא אמרו להצריך מומחים בגזלת מטלטלין שיש בהם מצוי וחסרון כיס כמו שבארנו בחבלות אלא בגזלת קרקעות אף עליהם אנו משיבים שהרי בפרק חזקת הבתים נאמרו כמה ענינים בדיני קרקעות שהיו דנין בבבל ומתוך כך פרשו חכמי הצרפתים שהזכרנו שלא הצריכו מומחין לגזלה אלא לקרקע ולענין הפירות שנאכלו אבל גזלת גוף קרקע או גוף המטלטלין דנין אותם בבבל מטעם שהזכרנו בחבלות ואף הם משיבים על עצמם שהרי בפרק איזהו נשך אמרו על רבינא שהוציא אף הפירות כמו שאמרו שם עבד רבינא עובדא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא ופרשוה בענין משכון ומטעם רבית ואין נראה כן שאם כן קשיא דרבינא אדרבינא דהא איהו גופיה אמר דמשכנתא בלא נכייתא לא מפקינן ליה אלא ודאי מדין מחילה בטעות דלא הויא מחילה והפירות היו נגזלין אלא שחזרו ותרצו שמ"מ לא ירד בה מתחלה בתורת גזלה ומה שאמרו בפרק חזקת הבתים אף בגזלה הדרא ארעא והדרי פירי לא למעשה אמרוה אלא להודעת הדין עד שאם יתפוש לא נוציא ממנו שכל שאין דנין אותו בבבל אם תפש הלה אין מוציאין אותה מידו:

וגדולי המחברים נראה שדעתם שלא נאמר בדיני גזלות וגנבות שאין דנין אותם בחוצה לארץ אלא בשיש שם כפל כגון ליסטים מזויין שנקרא גזלה וכבר פסקנו שהוא גנב הא לענין הקרנות דנין אותם בחוצה לארץ וכן כתבו במה שפסקנו בנזקי אדם באדם שאין גובין אותו בחוצה לארץ דוקא בנזק וצער ובשת הא שבת ורפוי גובין:

ויש מתרצין בכל אותם המעשים שהוזכרו בתלמוד שדנין אותם בבבל ענינם בשבאו לפנינו לדין והואיל ומקבלים עליהם את הדין דנין בכל מה שיבאו לפנינו עליו אבל כל שאין שניהם באין לפנינו אין דנין את האחד אע"פ שחברו קובל עליו מתורת דין אלא שבאין בזו מכח תקנה חדשה והוא שמ"מ הסכימו הגאונים לדון עכשו בכל דיני גזלות וגנבות וחבלות מפני תקון העולם וגדולי הפוסקים כתבו כן אף בדיני קנסות שאע"פ שאין דנין אותם בבבל מנדין אותו עד שיפייס את חברו וגדולי הגאונים כתבו אף לקנוס בממון ומלקות בכל שהשעה צריכה לכך ואומרים שהמקומות שהורשו מצד מלכותם לדון בדיני ישראל והיתה הסכמת כל העם לעשות כן הרי הוא מן הסתם כמי שקבלו עליהם בעלי דבר לדון בדיני ישראל ואף בדיני נפשות דנין בהם מכח הסכמתם לפי צורך שעה ובפרק גוזל קמא יש ראיה לקצת דברים אלו בשמועת גזלן עתיקא כמו שנבאר בע"ה ומקצת גדולי הדורות כתבו זה הדין מפני שכל שהצריכו מומחין לגזלות וחבלות לא נאמר אלא בזמן שיש בעולם מומחין אבל כל שאין שם מומחין דנין בהם כבאים בשליחותם שאם לא כן בטלו כל הדינין והעולם חרב:

נזקי הקרן של שור אין דנין אותם בבבל שאם בתם הרי הוא קנס ואם במועד הרי אין העדה בבבל ושמא תאמר שהעידוהו בארץ ישראל וירד השור בבבל או שבאו סמוכים משם לכאן והעידוהו בכאן הרי אין זה דבר המצוי ומ"מ נזקי שן ורגל שהם מועדים מתחלתם והוא דבר המצוי ויש בו חסרון כיס דנין אותו בבבל מ"מ יראה לי מסוגיא זו שהדברים שאין דנין אותם בבבל ובאו לכאן סמוכים מארץ ישראל שרשאין לדון אותם בכאן:

כבר בארנו במשנה שכל שאין מקום לשלם חמשה דברים משלם מהם אותם שיש בהם מקום לשלמן ואין אומרים מכיון שנפקע מן האחת הרי הוא נפקע מכלם אלא משלם את שראויה להשתלם ונפקע מן האחרות מכאן אמרו בתלמוד המערב החובל בחברו חמשה נותן לו חמשה ארבעה נותן לו ארבעה שלשה נותן לו שלשה שנים נותן לו שנים אחת נותן לו אחת כיצד הכהו על ידו וקטעה נותן לו חמשה הכהו על ידו וצבתה וסופה לחזור ולהתרפא נותן לו ארבעה צער ורפוי ושבת ובשת הכהו על ראשו וצבה נותן לו שלשה צער ורפוי ובשת הכהו במקום שאינו נראה נותן לו שנים צער ורפוי הכהו בטומוס שבידו נותן לו אחת בשת וכן כל כיוצא בזה ר"ל שאם כואו על צפרנו במקום שאינו עושה חבורה ולא מבטלו ממלאכה משלם את הצער בלבד כמו שיתבאר למטה:

כבר בארנו במשנה שצמחים שעלו מחמת המכה חייב לרפאתו מעתה אף הוא חייב בדמי שבתו הא שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאתו ולא ליתן לו דמי שבתו ומגדולי המחברים כתבו שחייב לרפאתו ולא הבנתי דבריהם: