מאירי על בבא קמא קמז

דבר זה אין בו הפרש בין שהדבר בשלש כתות בין שאין כאן אלא שתי כתות אלא שהשניה מזמת ומהפכת הדברים שאם תפרשנה בשלש כתות תפרש שכת ראשונה העידה שהפיל את שנו וסמא את עינו ושניה העידה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שלישית הזימה את השניה ואם תפרשה בשתי כתות תפרש שהראשונה אמרה סמא את עינו והפיל את שנו וכת שניה הזימה את הראשונה ואמרה שהפך הדבר היה וביום אחר ושמא תאמר בשלש כתות מיהא הרי הוכחשה עדות השניה בעדות הראשונה והיאך הזמה חלה עליו תדע שאין כאן הכחשה שהרי אלולא שבאה כת שלישית והזימה עדות שניה היה הדין נגמר על פי השניה שהיא המועט ועוד שאפילו היה הדבר בדרך שהיה שם הכחשה כגון שבאו עדים והעידו הפיל את שנו וסמא את עינו ובאו שנים ואמרו הפך הדברים ובאה כת שלישית והזימה את הראשונה שכבר נמצאת הראשונה מוכחשת בשעת ההזמה אעפ"כ משלמת דמי עין לרב שהכחשה תחלת הזמה היא:

העידו שביום ראשון הפיל את שנו וסמא את עינו ובא העבד עמהם ונגמר דינו על פיהם ואח"כ באו המזימים ואמרו באותו יום עמנו הייתם אלא מעשה זה ביום שני היה והפך היה משלמין דמי כל העבד שהרי מ"מ באותה שעה שהעידו עליו לא היה בר חיוב כלל והיו מפקיעין את העבד ממנו שלא כדין ונמצא שדברים אלו אמורים בשהם מקדימין שהראשונים העידו שביום ראשון היה ובאו המזימים ואמרו ביום ראשון עמנו הייתם ומעשה זה ביום שלפניו היה:

לא עמד העבד בדין עם האדון ובא העבד עם העדים והעידו עליו שקר והוא שהפיל וסמא והוזמו ונמצאו הדברים הפך וביום אחר אף אלו אע"פ שמ"מ יצא העבד לחירות הם משלמין דמי כל העבד שהרי הם סבה להפקעת כלו שמא אלו תבעו בדין בלא עדים היה מודה ופטור שיציאת עבד בראשי אברים קנס הוא ומודה בקנס פטור הא אין הדברים אמורים אלא שכבר עמד העבד בדין וכפר בו האדון ובא העבד עם עדיו והוזמו ונמצא הפך הדברים: