מאירי על בבא קמא קלה

מכירה זו שאדם חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה דוקא במכירה מוחלטת הא אם מכרה לזמן כגון שהקנה אותם לשלשים יום אין מכירה זו מחייבתו בתשלומין מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה דוקא כשנעשית בדרך שלא תחזור ר"ל שימכרנה לחלוטין:

מאחר שביארנו שיאוש בלא שנוי רשות אינו קונה וכן שנוי רשות בלא יאוש אינו קונה עד שיצטרפו שניהם אבל שנוי מעשה אף בלא יאוש גנב ובא אחר וגנב מגנב ראשון הרי גנב ראשון משלם תשלומי כפל ושני אינו משלם אלא הקרן אפילו נתיאשו הבעלים כמו שבארנו במשנה:

גנב ומכר ובא גנב וגנבו מיד הלוקח גנב ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה לבעלים וגנב שני אם נתיאשו הבעלים משלם תשלומי כפל ללוקח ותשלומי ארבעה וחמשה בטביחה ומכירה ואם לא נתיאשו אינו משלם אלא הקרן:

גנב וטבח ובא אחר וגנב הבשר מן הגנב הרי גנב ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם לגנב ראשון תשלומי כפל אפילו לא נתיאשו הבעלים:

גנב ומכר ובא גנב שני וגנבו מיד הלוקח שבארנו עליו שאם נתיאשו הבעלים משלם לא סוף דבר שכבר נתיאשו בשעת מכירה אלא אפילו לא נתיאשו בשעת מכירה הואיל ונתיאשו אחר שהיתה הבהמה ביד הלוקח קנה הלוקח והגונב ממנו משלם לו כפל יאוש ושנוי רשות אין הפרש בין שיהא שנוי רשות קודם בין שיהא יאוש קודם:

נשתנית הבהמה ביד גנב ראשון קודם טביחה ומכירה כגון טלה ונעשה איל הרי זה בדמיון שנוי מעשה ואף בלא יאוש קנאה ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה על טביחתו ומכירתו שלו הוא טובח שלו הוא מוכר:

מאחר שבארנו במכירה לפני יאוש שלא נקנית ללוקח הרי היא חוזרת בעינה ואין הלוקח יכול לסלק את הבעלים בדמים נמצא שהטביחה שהיא שנוי מעשה מקנה את הגזלה לבעליה עד שאינו זקוק להחזירה בעין ובמכירה אינו כן אא"כ ביאוש ומ"מ אע"פ שלא הועילה להקנותה ללוקח והרי היא חוזרת מ"מ הועילה לחייב את מוכרה בתשלומי ארבעה וחמשה ואין אומרין מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו אלא כל שגנב ומכר בין שמכר לפני יאוש בין שמכר לאחר יאוש חייב בתשלומי ארבעה וחמשה וזה שאמרו מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מפני שנשתרש בחטא לאו דוקא נשתרש ר"ל שהועילו מעשיו שהרי במכירה מיהא כל שלפני יאוש לא הועילו מעשיו אלא כך פירושו שנשתרש בחטא ר"ל ששנה באולתו כאדם המושרש בה ואינו יכול לזוז ממנה מעתה כל שמכר שור ושה שגנבם בין שנודע לנו שנתיאשו הבעלים בין שנודע לנו שלא נתיאשו הבעלים בין בסתם משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואין צריך לומר בטביחה שהוא שנוי מעשה: