מאירי על בבא קמא קד

כבר בארנו במשנה שכל שכסהו כראוי וארעו אונס פטור ואם כסהו שלא כראוי חייב מעתה כסהו בכסוי הראוי לעמוד בפני שוורים אבל אינו יכול לעמוד בפני גמלים אם נפלו שם גמלים חייב ואם נפלו שם שוורים פטור עברו לשם גמלים וקלקלוהו עד שאין ראוי לשורים ועברו שורים ונפלו לשם ומתו אם גמלים מצויין לאותו מקום חייב שזה פושע הוא והיה לו להעלות על לבו שכן ואם אין גמלים מצויין באותו מקום פטור שהרי אונס הוא ואם באים שם לפרקים אע"פ שאינם מצויים פושע הוא:

כסהו בדבר שיכול לעמוד בפני שוורים ואינו יכול לעמוד בפני גמלים והרי גמלים מצויים לשם שנמצא פושע אלא שלא נזדמן ההיזק מצד פשיעתו שלא עברו שם גמלים כלל אלא שהתליע מתוכו ונפל השור לשם והרי זה תחלתו בפשיעה וסופו באונס הרי זה פטור הרבה שאלו בזו והלא בכל מקום אנו פוסקים שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ופירשו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא כשבא האונס מצד דבר שפשע בו וכן בזו אם נפלו שם גמלים מצד התלעה מתוכו חייב אבל כשיארע האונס לשוורים והוא לא פשע אלא לגמלים פטור ויש משיבים לדבריהם שהרי אף לענין שוורים היא הפשיעה שהיה לו לחוש שיבא הגמל ויקלקל ויבא אחריו השור ויפול ומ"מ נראה לי שאין זה כלום שמאחר שאינו ראוי לגמל היה ראוי לגמל ליפול ואין צד פשיעה אצל השור כלל:

ומ"מ יש מתרצים שלא נאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אלא בדבר שאם היה נשמר מן הפשיעה היה ניצל מן האונס אבל בזו אע"פ שנשמר מן הפשיעה האונס בא שאפילו היה יכול לעמוד בפני גמלים אין התלעה מתוכו נפקעת ושמא תאמר א"כ לענין שור פקח שהוא פטור נאמר שמאחר שפשע לענין חרש שוטה וקטן חייב בפקח שהרי אם נשמר מן הפשיעה ניצל מן האונס מ"מ אין אומרים כן מדבר אחד לדבר אחר כדעת התירוץ הראשון:

ויש מתרצים שלא נאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב בבור הואיל ומיעט הכתוב בשמירתו ואין זה כלום שהרי נאמר כן לענין רגל בפרק כיצד הרגל ובענין שן בפרק הכונס ומיעט הכתוב בשמירתן כבור כמו שיתבאר בפרק הכונס ויש מי שבא בזה מטעם פטור כלים שבבור ולדעת תירוצים אלו אף בנפילת גמלים פטור ולא יראה כן:

וגדולי פרובינצה תרצו שלא נאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב אלא באונס המצוי ושראוי קצת להעלות על לב ומביאין ראיה ממשנת הכלב והגדי השנויה בפרק כיצד הרגל במה שאמרו הניחא למאן דאמר תחלתו בפשיעה וכו' אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר ותירץ דמקרבי כלים לגבי כותל דכי נפל לבראי נפל אלמא באונס שאינו מצוי פטור ומ"מ אנו פרשנוה שבזו אף תחלתו באונס שהקפיצה כל שכן שאינה קרובה כל כך ואנו גורסים דכי קפצי לבראי קפצי כמו שבארנו שם:

שור חרש שוטה וקטן וסומא ומתהלך בלילה חייב פקח ביום פטור שדרכו לעיין ולהלך ודבר זה יתבאר למטה:

המשנה השביעית והכונה בה השלמת ביאור כונת מה שלפניה איזו סבה מפקיעתו מחיוב ואמר על זה נפל לפניו מקול הכריה חייב לאחריו מקול הכרייה פטור אמר הר"ם נפל מקול הכרייה חייב כשיפול בתוך הבור אז יהיה בעל הבור חייב אבל כשיפול לאחוריו והוא שכבר עבר מן הבור וכשל וחזר לאחוריו ונפל לאחור בבור הוא פטור אלא אם כן נפל בבור ואז הוא חייב על איזה משני פנים שיהיו:

אמר המאירי נפל לפניו מקול הכרייה חייב לאחריו מקול הכרייה פטור פי' שהבור היה כרוי ונכנס אחד לשם להרחיבו או להעמיק בו והיה השור על שפת הבור ושמע קול הפטיש ונבעת ונפל לפניו חייב שהרי מת בהבלו ואם נפל לאחריו אין כאן הבל אלא חבט פטור וזה לדעת רב שאמר להבלו ולא לחבטו וכבר פסקנו כשמואל שבור שחייבה עליו תורה בין להבלו בין לחבטו ומ"מ פירשו המשנה בגמרא לדעת שמואל שבבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב ולפניו חייב שאמר פירושו לפני הבור ר"ל לתוכו וכן לא נאמר לאחריו פטור:

אלא לאחורי הבור כגון שנתקל בבור ונפל חוץ לבור שלא בא ההיזק מצד הבור ממש אלא שנתקל בכותליו ונפל בקרקע עולם והרי זה גרמא בעלמא ואע"פ שאבנו שהניחה ברשות הרבים ונתקל בה ונישוף בקרקע חייב מדין בור אינו דומה שאבנו וסכינו מעשי ידיו הן אבל כותל הבור קרקע עולם הוא:

ומ"מ אף בשלא מקול הכרייה כן אלא שמאחר שבראש המשנה תפש לשון קול הכרייה תפשו גם כן בסופה ובא להשמיענו בראש המשנה שאע"פ שהוא שור פקח וביום שהוא פטור עליו כמו שבארנו הואיל ומקול הכרייה הוא חייב מפני שקול הכרייה בעתתהו והכורה מ"מ פטור הואיל ולא העמיק עדין ואם מפני שקולו גרם גרמא בעלמא הוא ושאלו בגמרא יעשה כורה זה שותף בנזק ליפטר בעל הבור מחצי הנזק אע"פ שהוא פטור מכלום ויפסיד בעל השור חצי נזקו ותרצו שכל שהם שותפים בהיזק כל שאינו יכול לגבותו מן האחד בדין אף הוא גובהו מן השני כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: