מאירי על בבא בתרא פד

זה שביארנו שהשתף יש לו חזקה בכל שיש בו דין חלוקה ואין בו חזקה במקום שאין בו דין חלוקה אין בזה חלוק בין שירד לכל הקרקע וטען שכל חלקו מכר לו בין שירד לחציה אלא שהחזיק בצד היפה שבו וטען שחלק עמו ועלה בדמיו אלא בכל אחת מטענות אלו בכל שיש שם דין חלוקה החזיק וכל שאין שם דין חלוקה לא החזיק ויש פוסקים שביורד לחציה אף במקום שאין בו דין חלוקה החזיק הדבר מוכיח שחלקו ורוב מפרשים מסכימין לדעת ראשון ומה שאמרו בגמ' הא והא דנחית לכולה פירוש הא והא אע"ג דנחית לכולה וכל שכן שבמקצתה דנין אותה בדין זה וכן הדברים נראין:

זה שביארנו בשתף שכל שיש בו דין חלוקה מחזיקין זה על זה אין דנין ממנו למטלטלין אלא כל שנודע שהוא של שניהם אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקת האחר כמו שביארנו בפרק הבית והעליה:

כבר ביארנו בפרק השואל שהיורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ונטעה שאם היתה שדה עשויה ליטע שמין לו וידו על העליונה ר"ל שאומדין לו כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו לנטעה ונוטל מבעל השדה משלם ואם אינו שדה העשויה ליטע כגון שהיא יפה יותר לזרעים או שבעליהם די להם בקרקעות נטועים שמין לו וידו על התחתונה ר"ל שאם שבח יתר נוטל הוצאה ואם הוצאה יתרה נוטל שבח ומ"מ אינו כאריס ליטול חלק בשבח המגיע לכתפים ר"ל בפירות ומ"מ היורד ברשות ר"ל שנתן לו רשות להשתדל בעניני קרקע זה אע"פ שלא פירש לו ליטע אף בשאין עשויה ליטע שמין לו על העליונה ואע"פ שלא היה נותן זה כלום ליטע מ"מ אם שבח יתר נוטל שבח ואם הוצאה יתרה נוטל הוצאה ואם נטל רשות בפרט ליטע נעשה כאריס ליטול חלק בפירות השותף הרי הוא מן הסתם כיורד ברשות אצל חלק חברו ואם הוא שדה שאינה עשויה ליטע דנין לו כשדה העשויה ליטע להיות ידו על העליונה ואם היא שדה העשויה ליטע דנין אותו כאריס ליטול בפירות כאריס דעלמא ויש בענין זה פירושים אחרים וזה הוא הנכון: