מאירי על בבא בתרא עו

אע"פ שביארנו שמחאה שלא בפניו הויא מחאה מ"מ בורח מחמת סכנת נפשות אין מחזיקין בנכסיו ואפילו אכלה המחזיק כמה שנים וטען בה שלקחה אין אכילתו ראיה הואיל וזה עומד על נפשו אינו בוטח בעצמו למחות ואפילו היו במקום בטוח כגון במלכות אחרת מ"מ רוצה הוא להתעלם ומתירא שאם ימחה יגיעו הדברים ויודע מקום תחנותו וכל שכן אם מחמת רציחה הוא שמתירא מגואל הדם וחבריו אבל הבורח מחמת ממון הואיל ומחאה שלא בפניו הויא מחאה הרי הוא כשאר בני אדם ואם לא מיחה הפסיד:

המחאה צריך שתהיה בפני שנים ומ"מ אין אנו צריכים שיהו אותן השנים בני אדם שיכולין לילך ולהודיע למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו אלא אפילו היו בני אדם שאין יכולים לילך כגון חגרים או זקנים הרבה מחאתו מחאה לא נאמר ענין מחאה אלא שיתפרסם הדבר ויודע מזה לזה עד שיגיעו הדברים לאזני המחזיק והוא שאמרו חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:

מחאה זו שהזכרנו שהיא אף שלא בפני המחזיק צריך שיביא שנים ויאמר בפניהם פלני שמשתמש בחצרי או בביתי גזלן הוא ודעו שבתורת גזל הוא מחזיק בה ולכשאפנה אעמיד אותו בדין ואם לא ירד בה בתורת גזלה מ"מ הוא מודיעם הסבה שהורידתו באותו קרקע כלומר שכורה היא בידו או ממושכנת ואם יטעון שלקוחה היא בידו הריני מעמידו בדין על כך וכן כל כיוצא בזה אבל אם לא אמר שיעמידנו בדין אלא שאמר גזלן הוא ושעומד בקרקע שלי בגזלה אין זה כלום שאף זה אומר כשהגיעו דבריו לאזני הייתי סבור שדרך הכעסה וחירוף הוא אומר כן להבאישני ביושב הארץ ולא הייתי סבור שלכונת העמדה בדין היה אומר כן וכן אם אמר שרצונו להעמידו בדין אם לא הודיעם על מה לא אמר כלום: