מאירי על בבא בתרא ס

הוציא זה עדים שפלוני המוכרה לו דר בה או שטען בבריא שהוא מכרה לו אלא שהמערער מביא עדים שהלוקח בא אצלו אחר שלקחה מאותו פלני ואמר שימכרנה אצלו ואמר המחזיק באמת כך היה ומ"מ רוצה הייתי לקנות ממך שלא תערער ותטריחני בדין ועכשו דרתי בה שני חזקה ואיני רוצה בכך זכה המחזיק שטענתו טענה היא על זה אמרו עביד איניש דזבין דיניה ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאם לא טען אין טוענין לו יש מפרשים דבר זה כשלא טען המחזיק בבריא שאותו פלני לקחה מן המערער אלא שטען המחזיק והביא עדים שהמערער בא אצלו אחר שלקחה שימכרנה אצלו אין זה כלום אף הוא טוען רוצה הייתי ליקח את שלי בזול כדי שלא אצטרך לטרוח ולהוציא בבית דין ונמצא לפי מה שכתבנו שלשה מעשים נזכרים בגמ' נכללים בביאור אחד ויש מפרשים בהם דרכים אחרים ולא תחוש לדבריהם:

יש מי שאומר מכח ביאורים שיש לו בסוגיא זו במה שנאמר באחד מן המעשים שהוזכרו פלניא גזלנא הוא שאפילו הביא המחזיק עדים שאותו פלני דר שם יום אחד או שטען בפירוש שהוא יודע שמכרה לו אם היה אותו פלני נודע בגזלן שאין לו חזקה אין טענת המחזיק כלום ואין זה נראה הואיל ומ"מ יש כאן טעם מתוך ומ"מ בשלא טען בפירוש שהוא יודע שמכרה לו אלא שהביא עדים שדר בה יום אחד יש לפקפק בה:

אע"פ שביארנו שכל שהמחזיק מודה שהקרקע של מערער היה אלא שהוא לקחה מפלני ואותו פלני אמר לו שלקחה הימנו שמחזירין את הקרקע למערער אע"פ שאין לו עדי אבות יראה שביורש אינו כן ר"ל יורש שטען שלך היתה ואמר לי אבא שלקחה ממך וירדתי בה ודרתי שני חזקה שכל ספק אצל יורש כודאי אצל אחרים הוא וטוענין לו שאלו היה אביו קיים היה טוען בבריא שלקחה ממנו וכן הדין בלוקח מלוקח וכן כתבוה חכמי פרווינשא בחבוריהם:

מערער שבא אצל המחזיק וטען המחזיק שמפלני לקחה וטוען בבריא שמאותו פלוני היתה ושהוא דר בה שני חזקה והוציא המערער שטר שאותו פלני מכרה לו זה לו ארבע שנים ונמצא שהוא קדם לתחלת חזקתו שהיא משלש ולהלן וחזר המחזיק ואמר לו אע"פ שאמרתי שני חזקה לא כונתי לשלש שנים לבד אלא להרבה שנים ומ"מ כבר דרתי בה שני חזקה בקודם לזמן מקחך אין כאן הכחשת טענה הראשונה שאדם עשוי לקרות הרבה שנים שני חזקה ומעתה אם הביא עדים שדר בה שבע שנים שהם שלש שנים קודם מקחו של זה זכה בה אבל אם לא הביא עדים מזמן רחוק כל כך אלא בכדי שמקחו של זה היה תוך שלש אין חזקתו חזקה שאין לך מחאה גדולה מזו ונמצא שבמכירה זו מיחה בעל הקרקע על המחזיק ואע"פ שאחר מחאתו דר בה שלש הרי נעקר מרשותו לרשות זה והרי זה מודה שלא לקחה ממנו ויש מפרשים שאין מצריכין אותו לעדות שבע אלא לעדות שלש ומאמינין לו על השאר ולא הסכימו בה רוב מפרשים נמצאת למד מ"מ שכל שמחזיק בקרקע של אחד ובעל הקרקע מוכרה לאחר תוך שלש הרי היא מחאה ומה שאמרו באכלה בפני האב שנה ובפני לוקח שנה ובפני הבן שנה שהיא חזקה אלמא שמכירתו ללוקח אינה כמחאה פירשוה בשמכר שדותיו סתם אבל כל שפירשה בפני עצמה ומכרה מחאה היא: