מאירי על בבא בתרא לה

מאחר שבארנו שכל שאילו היה הדבר המקבל נזקו של מעשה זה בתחום חברו נזק זה מזיקו מעכשו אף כשאינו לשם צריך הוא להזהר מנזקו ובלבד בשדה העשוי להיות אותו דבר בתחומו מעתה כל אלו האמורים במשנה בהרחקת הכותל אפילו לא היה שם כותל אסור ובלבד בשדה העשויה לבנות שם כותל ויראה לי בכל אלו שיש להם התנצלות בטענת הסרתם לכשיבנה אא"כ הלה טוען שמתירא שמא יבא עליו בחזקת טענה ומ"מ לדעתנו אין להם חזקת מחילה ואם סמך שלא כדין סמך וחייב לסלקו לכשיבנה חברו אא"כ בא בטענה וגאוני ספרד הראשונים חולקין לומר שכל שאין שם כותל סומך וכל התירוצים הבאים בסוגיא הוא הדין דאע"ג דליכא כותל דחיות הם ואין סומכין עליהם וכל זה מפני שהם סוברים שאין זה גירי כמו שהקדמנו דעתם במשנה וכל שאין הנזק מצוי סומך ברשות ומאחר שסמך אין צריך לסלק וזה שאמרו אם קדמה רפת בקר מותר כך הדין לדעתם בכלן אלא שגלה באחת מהן ויש בזה דעת שלישית והוא שזה אין לו לסמוך אלא שאם סמך ולא מיחה החזיק ויש חולקין שלא החזיק אף בטענה ונמצאו ארבע מחלוקות בדבר:

מ"מ לשטתנו אתה צריך לפרש זו של רפת קודמת וענינה הוא שאמרו במשנה במי שהיה לו חנות תחת אוצר חברו שלא יעשה בה חנות של נחתומין ושל צבעים מפני שצריכין לאש תמיד והבלא עולה ומזקת לאוצר וכן לא יעשה לשם רפת בקר שאף הוא הבלא מתילדת ממנו ומזקת ודוקא באוצר של תבואה או פירות ושאר דברים אבל אם היה אוצר זה של יין מותר לעשות תחתיו חנות לנחתום ולצבע שאין חום האור מזיקו ודוקא בארץ ישראל כמו שיתבאר למטה וברפת בקר מיהא אסור ובדבר זה אילו לא היה שם אוצר לחברו אין זה נמנע מלעשות תחתיו אף רפת בקר ואע"פ שהזק זה גירי והדבר מצוי לבעל עליה לעשות מעלייתו אוצר תדע שטעם זה הוא מפני שבית דירה אינו בכלל שאר דברים לענין זה ונחתומות וצבעות ורפת בקר עניני דירה הם ואין מונעין אותם אא"כ הדבר מוכן לקבל הנזק מעכשו ומעתה כל שהיתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ויש מפרשים שאף בזו שוה הוא הדין לשאר דינין ופירוש דירה שאני שאין הדירה עשויה לעשות בה אוצר והרי זה בכלל שדה שאין עשויה לכך ולפירוש זה אם היתה עיקרה לכך אף כשאין שם אוצר אסור ושיטה זו היא לגאוני ספרד ושטה ראשונה לגדולי הצרפתים והן הן הדברים:

יראה לי בכל אלו שאמרנו להרחיק שאם עשאן באמצע שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו ונשאר אותו דבר המזיק סמוך לשדה הלוקח עכשו ביד חברו שחייב לסלקו ושמא תאמר והלא בהרחקת אילן מן הבור שלדעת חכמים שאין מחלקין בין הזק גירי להזק אחר אמרו שבלוקח אם קדם האילן לא יקוץ והיה לנו לומר כן לדעת ר' יוסי אף בהזק גירי יראה שלא אמרו כן אלא באילן שיש הפסד בקציצתו וכן בבור אבל אלו שבמשנה שאין צורך להם אלא בשנוי מקום צריך לשנותם הואיל ואין שם פסידא וכן כל כיוצא באלו ומ"מ אם לא חייבו לסלק והזיק אינו משלם ואע"פ שבהרחיק כשיעור אמרו שאם הזיק משלם מה שהזיק מפני שבשעת ההנחה היה שם מקבל הנזק אבל כל סומך ברשות שלא היה שם מקבל הנזק בשעת ההנחה אם הזיק אינו משלם ומ"מ לדעתנו כל שאין לו פסידא בשנוי מקומו והתרוהו לשנות חייב:

יש סברא לקצת חכמי הדורות שאף בלוקח הואיל וגירי הוא צריך להרחיק אע"פ שיש פסידא בסלקו ונסעדים בה על פירוש מחדש שיש להם בסוגיית חרדל ודבורים ואין הדברים נראין ולתלמידי גדולי המפרשים ראיתי סברא אחרת מכרעת על ענין זה והוא ששנים שלקחו מאחד צריך להרחיק בכל הזק שהוא גירי אבל מכר חצי השדה ושייר חציו האחר לפניו ודאי מוכר בעין יפה מוכר והוא מכר לו על דעת שלא יצטרך להרחיק ואם המזיק בחלקו הוא צריך להרחיק ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי בהפך הדברים וזה לשונם חד בר נש זבין פלגו דרתיה שייר בה חד נחתומי פירוש בית האופה אתא עובדא קומי ר' יוסא אמר את אתית עליה הוא לא אתא עלך ותני כאן אם קדמה רפת או חנות לאוצר אין יכול למחות:

התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שלא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות ודבר זה יש שפרשוהו בששדה הראשון נטוע ירק ולענין כלאים וזה שייעדנו הרחקה לנוטע ולא לבעל הירק או למצע ההרחקה ביניהם מפני שסתמן לירק והמשנה עליו להרחיק כל הצריך משלו וכן הדין בשהיו שניהם נטועים ובא אחד וקצץ ורצה לזרוע ומה שאמרו עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם ר"ל שהרחקתם לענין כלאים בכדי שעור עבדת הכרם כמו שהתבאר שם נותנין לו עבודתו וזורע את המותר ולענין פסק מ"מ אין זה כלום שהבאת אילן בירק מותרת אף לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד ואין צריך לומר נטיעת אילן בתחום יניקת הירק או אפילו בתוכו ומ"מ אפשר לפרשה לדעת זה בגפנים כמו שבארנו שאסור לזרוע ירקות או תבואות בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או התבואה אלא שהמשנה נשנית בלשון אילן סתם וכן שאמרו בה אחד כל הגפנים ואחד כל האילן ואף מצד שרשים המתפשטים מתחת הקרקע אין בה שלא נאמר דבר זה אלא לענין בור והרי התרנוה אלא סבת הענין הוא מה שנאמר עליה ארבע אמות שאמרו כדי עבדת הכרם והוא שהיו חורשים אף הכרמים במחרישה ובוצרין אותם בעגלות ואם נטיעה זו בגפנים צריך לו מקום פנוי שלא ליכנס עגלה בתחום חברו ואם אין שם כרם שלא ליכנס שם במחרשתו ולמטה יתבאר שבבבל שמחרשתן קצרה די בשתי אמות ומ"מ דוקא בגפנים ואע"פ שהיה שדה חברו נטוע גפנים גם כן כל שבגפנים לגפנים דיו בשתי אמות בבבל הא אילנות לאילנות או אילנות לגפנים או גפנים לאילנות צריך ארבע אמות בכל מקום מפני שיקצר לו הדרך להתפשטות ענפי האילן והוא מקלקלן ואם היה גדר בנתים זה סומך לכאן וזה סומך לכאן שהרי גדר מונעו שלא ליכנס בתחומו ולענין כלאים למי שמפרשה בגפנים וירק צריך לעיין שהרי איסורו תלוי בשני דברים אחד עירוב ענפיהם מלמעלה מפני מראית העין ועירוב יניקת שרשיהן מלמטה מעיקר איסור ולדעת האוסר באחת מהן על הדרך שביארנו בראש המסכתא היאך נשמרו מיניקת שרשיהם בגדר אלא שקצת מפרשים מעמידים אותה אף לענין פסק במפסיק צונמא ר"ל סלע חזק מונע יניקתם ואין ספק שחשש עבודת הכרם גירי הוא ומעכשו הוא צריך לעבוד ואפילו לא היו שם עכשו גפנים או אילנות יש לחוש לקלקול קרקע עצמו מצד הכנסו לשם במחרישתו ועגלתו וכן מאחר שאנו פוסקים שהבא לסמוך אינו סומך אף בלא טעם קרקע עצמו היה אסור מטעם שמא יטע זה שם גם כן גפנים או אילנות אם היה שדה העשויה ליטע ומ"מ בשדה שאין עשויה ליטע אין לנו לחוש מפני היזק שרשים לענין פסק שהרי אין לשרשים דין גירי כמו שביארנו:

היו שרשים אלו מתפשטין לתוך שדה ראובן הואיל ואין זה צריך לחפור שם בור קוצץ מהם כל שבעמק שלשה טפחים שלא יעכבו את המחרישה ואינו חושש לקלקול האילן ואם היה צריך לחפור שם בור קוצץ בכל מה שימצא כמו שיתבאר יש מקשים והלא שמועה זו על נוטע בתוך ארבע אמות היא והיאך לא יקוץ את כלו אפשר שהיתה שם צונמא והוסרה ונמצא נוטע כדין או שמא בנטען חוץ לארבע אמות ונתפשטו הוא אומר או שמא החזיק ומ"מ בספרים מדוייקים נמצא כתירוץ ראשון שהם גורסין ואי ליכא צונמא השתא וכו':

התבאר במשנה ממשניות הסדורות למטה שמרחיקין את המשרה ר"ל מים שבגומא ששורין בהם את הפשתן מן הירק כגון הכרוב והשומין וכיוצא בהם בכדי שיעור שלא יזיק מפני שמי משרה מפסידין את הירק וכן הכרישין מן הבצלים מפני שמפיגין טעמן וכרישין אלו יש מפרשים כרתי ויש מפרשים כרשינין וכן החרדל מן הדבורים מפני שהחרדל סבת הפסד הדבש שהדבורים אוכלים מעלי החרדל ומתוך שפיהם חד חוזרות ואוכלות את דובשנן ואמרו באותה משנה ר' יוסי מתיר בחרדל ודבורים מפני שאומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך הרחק אתה את דבוריך שאוכלות לגלוגי חרדלי ופסקו בגמרא כר' יוסי ומ"מ התבאר בסוגיא זו שאף במשרה וכרתי הוא מתיר שכל שאין שם היזק הנקרא גירי על הניזק להרחיק עצמו כמו שכתבנו וזו אין בה גירי שאין הנזק בא אלא לאחר שפסקו מעשיו של מזיק ומי משרה נבלעין הם ומרפין את הארץ ומסריחין ומעפשין אותה ואחר כך מתילד מאותו עפוש הפסד הירקות וכן הכרתי אין גופם מזיק אלא מתוך התפשטותם כשהם גדלים ריחם מתפשט על הבצלים ומפיגים חזק טעמם ואין זה אלא הזק המתילד וחרדל הרי אין גופו מזיק לדבורים ואין זה אלא גרמא בעלמא והילכך הכל מותר ולא אמרו בגרמא בנזקים אסור ומעכבין עליו אלא באותה שהיא בכלל גירי כמו שיתבאר:

ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים שצריכין להרחיק במשרה וירק שלשה טפחים שכל פחות מיכן הזק הבא בידים הוא כדין הרחקה שבשיח ומערה ואמת המים אבל הרחקה עד שלא יבא הנזק מאליו לא יש פוסקים במשרה וירק שצריך להרחיק וכוללין אותן בגירי ואין דבריהם נראין וכן יש פוסקין בחרדל ודבורים שצריך להרחיק אא"כ בלוקח על הדרך שפירשנו למעלה שנמצא ברשות ואף גדולי הפוסקים יראה שכתבוה כן ולא נראו דבריהם כלל בזו אלא בין בלוקח בין בכל אדם אין מרחיקין שאין כאן גירי כלל:

ממה שכתבנו למדת שהחופר בור בשלו שלא בסמוך לבורו של חברו ר"ל שאין לחברו בור לשם מרחיק שלשה טפחים משפת התחום ודיו:

נתחדש בימי הגאונים באחד שהיה לו אילן בסוף שדהו ובא חברו וחפר בור סמוך לסוף שדהו כנגד אותו אילן והלה סבור למחות מחמת שקצת פירותיו נופלות לתוך הבור ונמנו וגמרו שאינה טענה ויכול זה לחפור בשלו נתחדש עוד לגאונים בדינים אלו בשנים שיש כותל משתף ביניהם שאם באו שניהם לחפור בבת אחת חלון סתום לצרך תשמיש זה כנגד זה כל אחד מונע לחברו אלא אם כן עובי הכותל מספיק לכך וכן כל שהאחד מתחיל בה קודם שישלים האחר ואומר אף אני אעשה כמוך אבל אם בא האחד וחפר וזה מונעו מצד שאומר שמא אמלך ואפתח שם גם כן אין מונעו בכך ואין זה ממיני הנזקים כדי לעכב ולא עוד אלא שאם קדם האחד ושתק האחר ולא מיחה זכה ואינו יכול עוד לפתוח מצדו כנגד אותו שפתח זה וכן דנו קדמוננו שבנרבונה הלכה למעשה וכן במי שהיה כותלו כנגד כותל חברו ובא לפתוח בה חלון והלה אומר שאף הוא רוצה לפתוח חלון כנגדו בכוון שניהם מעכבין אבל אם אמר שמא אמלך לפתוח כנגדו אין שומעין לו ואם קדם זכה:

ראובן שהיה לו כותל על חורבתו של שמעון ואותה חורבה פרוצה מכל וכל ואין שמעון משתמש בה כלל ובא ראובן לפתוח לו חלון על חורבה זו לפי שטתנו יכול שמעון למנעו שכל חורבה עשויה היא ליבנות ולדור שם ומ"מ מעשה היה ונתחבטו בה חכמי קדמונינו שבנרבונה וכן במי שרצה לפתוח חלון על גג רעפים של חברו שאין שם שום תשמיש ומהם מי שהתירו הואיל ואין ההזק לשם עכשו ומ"מ יש לגלגל בדין זה ענין אחר אם נמלך זה ובנה או סתר את גגו ועשאו גג חלק הראוי לתשמיש אם נאמר לשטתנו הואיל ויכול האחר למחות בשעת עשייתו ולא מיחה אם החזיק הלה או שמא הואיל ועכשו אין לזה הזק אף הוא אומר שלא חשש למחות ונראין הדברים שאין חזקתו חזקה וסותם על כרחו וכן דנוה גדולי המפרשים בכל חזקה שאין צריכה מחאה עד שיהא התשמיש בשעה שיש לו לזה היזק בו ולשיטתם אין צריך לומר שאין כאן חזקה שהרי אין מחאתו כלום אלא שאף הם מגלגלים בה דין אחר מאחר שבדין פתח לדעתם אם זכה בה לעולם ואף בזו נראין הדברים שלא זכה שהרי אנו מעכבין מחאתו מצד שאין לו היזק בה עכשו והיאך מפסידין לזה קרקעו עד שלא יוכל עוד לבנות כנגדו בקרוב ארבע וזה פשוט אצלי אע"פ שראיתי חולקין בו:

מעשה היה בנרבונה באחד שמשכן קרקע לחברו והיו שם חלונות פתוחות לחצר המלוה ובא זה המלוה ובנה כנגדן וסתם את אורן ועשה סולמות עד שבעלייתו וירידתו היה רואה בקרקע הממושכן בידו וכשבא הלוה לפדותו אמר להסיר כל אותן הנזקין שזה שלא מיחה מפני שלא היה דר שם ולא היה מגיע ממנו לו היזק על הדרך שכתבנו למעלה וזה אומר כבר החזקתי ויראה בה שאין כאן חזקת מחילה על הדרך שכתבנו הא מ"מ חזקת טענה ובשלש שנים לא נפקעה ואם הוא יורש טוענין לו ומ"מ כל שיהיה הוא דר שם ושתק מחל שלא נאמר שאין חזקה להזק ראיה אלא בשלא על ידי מעשה כמו שביארנו בראש הפרק הא על ידי מעשה יש לו חזקה הואיל וידע ושתק וזה שאמרו לק' נ"ט ב' יגעת ופתחת יגע וסתום כדי שלא שהה בשתיקה עד כדי שיראה ויזיק:

היה הלוה דר שם וטען שזה שלא מיחה מפני שהיה מתירא ממנו מחמת חובו אין זה כלום שהרי משכונו בידו ואפילו נתחייב לו מצד אחר הרי אמרו בבורח מחמת ממון שמחזיקין בנכסיו פתח מקבל המשכון חלונות מביתו לחצר המשכון והחזיק בהן שלש יש אומרים שהחזיק ויש להם לדעתם ראיה בסוגית אשת איש צריכה למחות האמורה בפרק שלישי ומ"מ רוב מפרשים מסכימים הואיל ואינו מחזיק בגוף קרקע ואף זה אינו נזוק עכשו בה שאינה חזקה וכן כתבוה שם חכמי הדורות שלפנינו:

מקצת מחברים כתבו בחבוריהם שנשאלה שאלה לגאונים בראובן שהיתה לו עליה במבוי אחד והיה לשמעון בית כנגדו מקורה ברעפים והרי שהיה לראובן ראייה על גגו של שמעון ולא היה קפיד בכך ובא שמעון ומכר ביתו ללוי ובא לוי ונתץ חציו ועשאו חצר והגביה את החצי האחר ועשה בו גג ועליה ועכשו ראובן רואה מעלייתו לחצר ובא לוי להגביה כותל חצרו עד למעלה מעלייתו של ראובן ולהאפיל עליו והשיבו שאין בידו להאפיל הואיל ואין כאן רחב ארבע אמות שכבר קדמה חלונו והיזק ראייתו של זה אינו מעכבה שהרי הוא גרם לה ואח"כ טען לוי שכבר החזיק עליו בהאפלה וכבר אני מאפילך על דלת העלייה ואין זה כלום שאין חזקה לדבר אחד בחברו ואחר כן חזר ודן עם שמעון שכתב לו מתהום ארעא עד רום רקיעא והואיל ואינו יכול לבנות אין זה עד רום רקיעא אלא שאינו מתעכב מצד עצמו של בית כגון שאין לאחד שותפין עליו ולא לאחר מחבואות או מערות תחתיו וכיוצא בזה הא לענין הבא מחוץ אינה טענה:

ונתגלגל בדין זה שהיתה לראובן תאנה גדולה והיו נופיה נוטים על גג עלייתו החדשה ובא לקוץ אותם ענפים שלא לעכב הטחת גגו והיה ראובן טוען שהוא גרם לעצמו את ההיזק ובזו מיהא אין טענת ראובן טענה שכל שהאילן נכנס בשלו אינו מעכב בנינו בשבילו וקוצץ ואין בכך כלום: