מאירי על בבא בתרא שמה

זה שכתבנו שאם נמצא לו שובר ששטר שיש ליוסף בן שמעון עליו פרוע שניהם פרועים דוקא בדיני אדם אבל לצאת ידי שמים חייב ואם אינו זכור לאיזה מהם פרע ישלם לשניהם שהרי זה כשני כריכות שהיה לן לדקדק ולזכור כמו שכתבנו בפרק המפקיד וכן לא נאמרו דברים אלו אף בדיני אדם כמו שכתבנו בקמא פרק הגוזל זוטא:

זה שכתבנו בשני יוסף בן שמעון שאין אחד יכול להוציא עליהם שטר חוב אפילו מכר האחד כל נכסיו לחברו כן ואע"פ שממה נפשך זכותו של זה אצל זה הוא אם מצד עצמו ואם מצד נכסי חברו אין זה כלום שהנכסים של לוה אין שעבודם אלא מדרך ערבות עד שיש לדיין להזמין את הבעל חוב קודם שישליט את המלוה בנכסיו כמו שיתבאר ומעתה הרי זה משיב לו איני אותו שהלוית לי וכשהלה משיב הריני בא מצד מה שלקחת יש לו טענה שילך תחלה אצל הבעל חוב שהנכסים אינם משועבדים אלא מדרך ערבות ולא יפרע מן הערב תחלה וכל שהבעל חוב מסלק עצמו מן הדין אף הערב מסולק מאליו וכן התבאר בבכורות פרק בכור לנחלה מ"ח א' למדנו מדין זה שם במי שיש לו שתי נשים אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים שאמרו שם שנותן חמש סלעים לכהן ואם מת אחד מהם בתוך שלשים יום האב פטור מת האב בתוך שלשים יום בין חלקו בין לא חלקו פטורים כשם שאם חלקו אזיל לגבי האי ומדחי ליה אזיל לגבי האי ומדחי ליה הואיל ולא נתחייבו הנכסים עדין אף כשלא חלקו הוה ליה שני יוסף בן שמעון שלקחו שדה בשתפות או שמכר אחד מהם שדה לחברו ואם מת לאחר שלשים אם יש שם נכסים הרבה פורעין מתפיסת הבית בין חלקו בין לא חלקו ואם אין שם אלא חמש סלעים הואיל והאחים שחלקו יורשים הם לענין חוב אביהם כמו שהתבאר בפרק בית כור ומלוה על פה נגבית מן היורשים נתחייבו הנכסים וגדולי המחברים כתבו שאף בתוך שלשים בין חלקו בין לא חלקו חייבים כר' ירמיה שאמרה כן שם והוא תמה למה יאמרו בשני יוסף שלקחו אחד מחברו ועוד שהרי רבא שהוא אחרון אמרה שם בדרך שכתבנו:

המשנה העשירית והכונה בה ככונת משנה שלפניה והוא שאמר האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזהו שטרות כלם פרועין נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע:

אמר המאירי האומר לבנו שטר בין שטרותי פרוע ולא פירש איזהו כל שטרותיו פרועים וכל שהוא חייב לו יכול לטעון שטר שהיה לו עלי פרוע ואם נמצאו שם על אחד שני שטרות הרי הגדול פרוע והקטן מיהא אינו פרוע:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

זה שכתבנו שאם היו לו שני שטרות על אחד אין בכלל הפרעון אלא אחד והוא הגדול אבל הקטן מיהא אינו פרוע דוקא בשהזכיר לשון שטר אבל אם אמר חוב בין חובותי פרוע או חוב שיש לי על פלני פרוע אפילו היו כמה שטרות כלן פרועות שכלן בכלל חוב הן אמר לו שדי מכורה לך ויש לו כמה שדות לא מכר אלא הפחות שדות שיש לי מכורים לך לא מכר אלא שנים יד בעל השטר על התחתונה ומ"מ אחד מיהא או שנים אם אמר שדות קנה אע"פ שלא סיימם וכן בחצי שדה משמנין ביניהם ונוטל כחוש כמו שהתבאר אבל אם אמר קרקע מנכסי או נכסי חוץ ממקצתן או מקצת נכסי אינו כלום שאין כאן סיום כלל:

המשנה האחת עשרה והכונה בה להתחיל בביאור החלק השביעי ואמר על זה המלוה את חברו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב אמר הר"ם אמרו לא יפרע מן הערב ר"ל שלא יתבענו קודם שיתבע הלוה ודברי רשב"ג אם יש לו נכסים ללוה לא יפרע מן הערב אין מחלקת בזה אבל מחלקת חכמים בקבלן ופירוש המשנה כך המלוה את חברו עד לא יפרע קבלן הוא שיאמר לו תן לו ואני נותן לך וערב הוא שיאמר לו הלוהו ואני ערב או תן לו ואני ערב או הלוהו ואני נותן לך ואין הלכה כרשב"ג:

אמר המאירי המלוה את חברו על ידי ערב ר"ל שנכנס ערב למלוה על הלואתו הן בשטר הן בעל פה אע"פ שערב בענין המועיל על הדרך שיתבאר ושנשתעבד מחמת ערבות לא יפרע מן הערב תחלה אלא תובע את הלוה ואם אין רוצה ליתן לו קובל עליו וכל שנמצאו נכסים ללוה לא יפרע מן הערב ואפי' לא היו בידו אלא זבורית ואף אם לא נמצאו נכסים ללוה לא יפרע מן הערב עד שישביעוהו שאין לו נכסים ומ"מ כתבו הגאונים שאם היה אלם ואינו בא לדין נפרע מן הערב שזהו כמי שאין לו ואח"כ עושה הערב דין עם הלוה או ישמתוהו עד שיתן ולא יראה כן אלא יכפוהו בית דין מעכשו ואם הודה שחייב וטען שאין לו נפרע מן הערב ואין שעבודו של ערב כדין אסמכתא אע"פ שהיא דרך גזום שכל שאדם מחייב עצמו במה שאין הנאה מגעת לידו דרך גזום הוא מ"מ בהנאה שיש לו כשאדם מאמינו גומר ומשעבד עצמו בין היו נכסים ללוה בשעת הערבות בין שלא היו לו ואם התנה עמו ואמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחלה הרי זה תובע את הערב ונפרע ממנו תחלה אע"פ שיש נכסים ללוה רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב תחלה ואין הלכה כדבריו ומ"מ יש פוסקים שאם היו לו נכסים ידועים נפרע מהם תחלה ולא אמרו נפרע ממי שירצה תחלה אלא בשאין לו נכסים ידועים שאינו זקוק לירד עמו לדין ולהשביעו ואף גדולי המפרשים נוטים בה וכן כתבוה חכמי הדורות שלפנינו ועיקר הדברים כדבר ראשון שכל שהתנה בדבר שבממון תנאו קיים:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים על הדרך שביארנו ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן: