מאירי על בבא בתרא שלו

שטר שנמחק או נטשטש אם רשומו נכר כבר למדת שהוא כשר ואם אין רשומו נכר כבר למדת הצדדין שאפשר לב"ד להטפיסה יצא השטר מקורע קרע שאינו של ב"ד והוא שתי וערב אלא קרעים שנראין כנעשים על ידי סבה ומקרה כגון מסמר והדומים לזה כשר ואם נקרע קרע ב"ד והוא שתי וערב פסול וכן הדין בכל קרע שיראה ממנו שנעשה על ידי אדם בכונה וכל שכן בקרע שאדם רגיל בו אע"פ שאינו שתי וערב:

יש בנימוקי הגאונים צדדים אחרים שעליהם ב"ד מטפיסין שטר כגון ראובן שיש לו חוב על שמעון ושמעון במדינת הים והלה הולך לו לתבוע חובו ומתירא שאם יוליך שטרו עמו שתאבד ממנו מחשש ליסטים או זעף הים וכיוצא באלו מניח שטרו ביד ב"ד וב"ד כותבין ושלטעם זה הטפיסוהו לו ונתקיימה חתימתם בידו וכשיגבה את חובו יברר הלה לב"ד שגבה אותו השטר וב"ד קורעין אף את זה ואם אבד ממנו מברר אבדתו בעדים ומחזירין לו ב"ד את זה שבידם וכן יש צדדין להטפיס שטר כגון שטר שיש בו זכות לפלני אם מעכשו אם שאפשר שיגיע לו זכות ממנו ומתירא שמא לכשיגיע לו אותו זכות לא יהא אותו שטר בידו ונמצא מפסיד ב"ד כותבין דבריו ומטפיסין לו אחר שתתקיים בפניהם חתימת השטר ושיעידו הם כן בהטפסתם:

יש עוד צדדין בהטפסות שטר כגון שבא שטר ליד ב"ד ונפל לאור מידם או קרעוהו בטעות כגון שהיו סבורים לקרוע שטר אחר שכותבין לו שטר אחר במקומו מזמן השטר ומשעבדין נכסי הלוה מאותו הזמן ואם אין הזמן ברור להם כותבין מה שנתברר להם כגון חדש או שנה ואם אין ברור להם כלל כותבין לו מאותו היום ומודיעין סבת כתיבתם. ואם נתקיימה חתימתם כותבין לו כן ואין צריך ראיה אחרת ואם לא נתקיימה חתימתם כותבין לו שפלני ופלני היו עדיו אלא שלא נתקיימה חתימתם בפניהם והלה צריך להביא אותם העדים לכוין עדותם ולגבות ממשעבדי או שיודה לו הלוה ולגבות מבני חרי:

נחתם השטר ביד העדים ונשתהה בידם ואבדה ברשותם או נפלה מידם לאור וכיוצא באלו יש אומרים שהעדים יכולים לחזור ולחתום ואין כאן משום עשו שליחותם כמו שכתבנו בקמא פרק הגוזל קמא צ"ח א' בענין שורף שטרותיו של חברו ויש אומרים שאין העדים יכולים לחזור ולחתום אלא באים ומעידים לב"ד וב"ד כותבין לו שכך היה וכל שיש לחוש שמא ימצא השטר הראשון כגון שאבדה שלא בידיעת הסבה כותבין שטר אחר ללוה שכך היה וכל זמן שיגבה אחת מהן יהא פטור משתיהן ששתיהן אינן אלא אחת או שבפרעון זה יהא פוטרו מעכשו מכל שטר שבידו אם יש עוד שטר בידו חוץ משטר פלני ופלני וכיוצא בזה לפי הענינים אבל כל שטעו העדים באיזה דבר ולא הרגישו עד לאחר שחתמו בודאי רשאין לקרוע ולחזור ולחתום לו שהרי לא נגמר מעשה שלהם עדין נפל מיד המלוה אע"פ שהלוה מודה לו אין כותבין לו אלא מהיום אא"כ נתבררה נפילתו בעדים ויעידו עליה בב"ד וב"ד כותבין ומקיימין על הדרכים שפירשנו:

יש צדדים שהדברים מראים שיהא ראוי לב"ד להטפיס את השטר ואין בידם לעשות כך כיצד הרי שבאו אלמים ואנסים וגוזלים שדות בני אדם ומתירא הנגזל שמא כשם שאנסו לו את שדהו כך יאנסוהו עד שיביאו להם שטר שבידם או שהתחילו לעשות כן כדי שלא יהא ראיה ביד הנגזלים להוציאו מתחת ידם ובאין לב"ד שיראו שטרותיהם ויקיימום ויטפיסום להם עד שאם יאנסו מהם הראשונה תשאר המוטפסת בידם אין לב"ד לעשות כן שכל שהשטר קיים אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שמא יטרוף ויחזור ויטרוף כגון שיבא בעל חוב של מוכר וטורף קרקע זה מיד הלוקח ובא הלוקח וטורף מלקוחות שלקחו אחריו וקורעין ב"ד שטר מקח שבידו מן הראשון ומעמידין אותו בזה שטרף מן הלקוחות שבאו אחריו ואח"כ יעשה קנוניא עם בעל חוב שטרף קרקעו הראשון ממנו להחזירו לו ולהעמידו שם בשופי מעט זמן ואח"כ יחזור ויטרוף וטורפין לו והוא חוזר וטורף בשטר מכר שבידו ואע"פ שיש לפקפק הואיל ובאו לקוחות אחריו היאך טורף בעל חוב ממנו והרי הניח מקום אפשר באפותיקי או שבשעת ההלואה לא היה לו קרקע אלא זה וכשמכרו לזה מכרו בקבלת אחריות ובדאקנה או שקנאן קודם שמכרו וזה שכתבנו שבעל חוב חוזר וטורף לא בעל חוב דוקא שהרי בשעת הטירפא קורעין שטר חובו אלא שבא מכח אבותיו ר"ל שהביא ראיה שהיתה של אבותיו וגזלה מוכר זה מידו שאין כאן שטר חוב לקרקעו ושמא תאמר מה הוצרך להעמידו שם בשופי איזה זמן ולעשות תחבולה עם אותו שטרף לו ממנו והלא יש לחוש שיטרוף בשטר האחר ללוקח אחר תרצו בגמ' שאם כן נפישי עליה בעלי דינין כלומר אם טורף מלוקח זה וחוזר וטורף מזה האחר עד שלא תשוב בידו הקרקע באים שני הלקוחות וצווחים עליו שהרי נכר הדבר שמחמת אותו מקח בעצמו הוא טורף אבל כשמחזיר לו הקרקע והוא עומד בה מעט וחוזר זה בעדי אבות וטורפה ממנו אין הדבר נכר כל כך ללקוחות שמחמת אותו מקח בעצמו הוא אלא שסוברים שמחמת מקח אחר הוא:

מעתה אפילו אבד לו שטר מקחו אין כותבין לו שטר אחר ומ"מ אם העדים קיימים כותבין לו שטר שני ומפרשים בשטר זה שבמקח זה אם יטרף ממנו לא יגבה בו מן המוכר או מלקוחות שאחריו שאינו גובה בו לא מבני חרי ולא ממשעבדי ולא כתבנוהו אלא להעמיד השדה בידו שאם יבא המוכר או יורשיו לומר שלא נמכר לו מעולם יסלקם מעליו בשטר זה ולמדת לפי דרכך שאחריות טעות סופר הוא ואם לא שהוא כותב לו כך בפירוש היה לו דין אחריות מן הסתם כמו שביארנו במציעא שמא תאמר נכתוב לו שטר שני על מקחו באחריות ונכתוב למוכר שכל שטרות שיצאו על אותו קרקע חוץ מזה יהו בטלים שמא יטרוף מן הלקוחות שבאו אחריו שאין שטר זה אצלם ושמא תאמר אף במלוה ואבד שטרו לא נכתוב שובר שמא ימצא שטרו ויטרוף מן הלקוחות שאין השובר אצלם סתם הדברים שהלקוחות חוששין שמא נפרע וחוקרין את הדבר עם המוכר שמאחר שמעות הלוה מתפייס הוא במעות אבל זה שלקח קרקע וטרפוה ממנו אין חוששין שבעל הבית פייסו במעות שמן הסתם אין אדם מתפייס במעות מפסידות קרקע ואין נותנין על לבם לשאול כן:

שטרי הלואה אם בא המלוה ואמר אבד שטרי אע"פ שהביא עדים שאמרו אנו כתבנו וחתמנו אין כותבין ונותנין שמא פרעו ואפילו היה החוב לזמן ובא להם תוך זמן ואינו גובה בעדים אלו אלא כעדים שבעל פה שאם אמר פרעתי נאמן ואם אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן בעדותם וגובה מבני חרי הא כל שנתבררה אבדתו לעדים באים לב"ד על הדרכים שכתבנו: