מאירי על בבא בתרא לג

לא יחפור אדם וכו' כבר בארנו שכונת הפרק לבאר בו היזק הבא מן השכנים מזה לזה הן לאלתר הן לאחר זמן הן מאליו הן מצד מעשה שהוא עושה בשלו על איזה צד צריך להזהר מזה ועל פי ענין זה יחלקו רוב עניני הפרק לארבעה חלקים האחד בהיזק הבא ממנו לחברו ע"י מעשה שהוא עושה בשלו ושאותו היזק בא לחברו לאלתר השני בהיזק הבא ממנו לכל בני העיר השלישי בהיזק הבא ממנו לחברו על ידי מעשה שהוא עושה בשלו אלא שאינו בא לאלתר הרביעי היזק הבא מצדו ומאליו על איזה צד הורשו הניזוקים לסלקו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו ענינים כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חברו לא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת הכובסין אא"כ הרחיק מכותלו של חברו שלשה טפחים וסד בסיד מרחיקין את הגפת ואת הזפת ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חברו שלשה טפחים או סד בסיד מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים מרחיקין את הרחים שלשה מן השכב שהם ארבעה מן הרכב ואת התנור שלשה מן הכוליא שהם ארבעה מן השפה אמר הר"ם נברכת של כובסין הברכה ששורין בה הכובסין הבגדים עם הדברים המלבנים אותם ומה שאמר מכותלו ר"ל מכותל בורו של חברו וכותל הבור אין פחות משלשה טפחים הנה נתבאר לך שצריך להיות מחלל בורו של זה לחלל בורו של חברו ששה טפחים ושירחיק כל אחד משניהם מן החצר המפסיק ביניהם שלשה טפחים ואם יחפור בורו וזהו על העיקר שיש לנו אין סומכין בצד המצר וזה כי אסור לו לאדם שיסמוך אחד מאלו הנזקים הנזכרים בסוף מצרו בשוה אא"כ ירחיק השיעור הנזכר ואע"פ שאין סמוך לו כותל חברו לפי שאפשר שלאחר זמן שיבנה חברו כותל בסוף מצרו ויהיה סמוך לאלו הנזקים ואם שדה חברו אינה עשויה לבורות מותר לו שיחפור בורו בצד המצר מבלי הרחקה ומה שאמר נברכת ואמת המים הוצרכו שניהם כדי שלא נאמר באמת המים בלבד צריך הרחקה שלשה טפחים קמ"ל שהדין ביניהם שוה וגפת הוא פסולת הזיתים אחר שמוציאין בו השמן ודברים אלו מרפין את הכותל כשנוגעין בו ולפיכך צריך לסוד בסיד מה שאמר מחרישה ואפילו חרש לאילנות אבל לזרעים זה מבואר הוא לפי שכבר אמר מרחיקין לזרעים ומה שאמר גם כן מרחיקים זרעים ואפילו היו שותין מן המטר אבל אם משקין אותן מאמת המים זה מבואר הוא לפי שכבר קדם לנו שמרחיקין אמת המים ומה שאמר מי רגלים ואפילו מאיש אחד לפי שאסור לאדם שישתין מים בצד כותלו של חברו עד שירחיק טפחיים אם הכותל מלבנים שרופים אבל אם כותל אבנים מרחיק ממנו טפח בלבד ואם היה אבן חזקה אין מרחיק ממנו לפי שלא יזיק לו השריה ומרחיקים את הרחים מן הכותל לפי שהקול מזיק הבנין ושכב הוא האבן התחתונה והיא רחבה מהאבן העליונה וכמו כן התנור כל מה שהוא עולה הוא צר:

אמר המאירי תחלת הדברים צריך אתה לידע שהנזק הבא לו לאדם מצד מעשה ששכנו עושה בשלו הוא על שלשה פנים האחד הוא שזה עושה מעשה בשלו ואינו מגיע ממנו עכשו שום היזק לחברו אלא שלאחר זמן מתילד ממעשה זה דבר שיגיע ממנו נזק לרשות חברו כגון נטיעת אילן סמוך לבורו של חברו ששרשים מתילדים ממנו לאחר זמן והולכין ומזיקים לבור וכל שכיוצא בזה אינו חייב להרחיק אלא עושה בשלו כרצונו והלה ישמר מן הנזק כמה שיוכל והשני שהנזק מגיע או מתחיל לבא מצד מעשה זה לאלתר כגון חפירת בור סמוך לבורו של חברו שבשעת חפירתו מחליש ומרפה עפר כותלי הבור וכל כיוצא בזה חייב להרחיק בו וזהו נזק הנקרא בלשון תלמוד גירי פירוש חצים ר"ל שהוא כמי שעמד ברשות עצמו וירה חצים לחצר חברו ואומר ברשותי אני עושה שהדין נותן לעכבו והשלישי הוא שיש במין זה חלק אחר והוא שהמעשה הוא מעשה שראוי מצד המעשה שיגיע הזק לחברו ממנו לאלתר אלא שאין עכשיו ברשות שכנו דבר שיזיקהו וזהו שנחלקו עליו הרבה מהגאונים אם נקרא גירי אם לאו ועיקר הדברים בו שמאחר שאם היה שם הדבר היה מעשה זה מזיקו לאלתר אף הוא נקרא גירי ובלבד שיהא אותו דבר שאנו חוששין בו לקבל הנזק דבר שהיותו שם מצוי ושהקרקע עשוי לכך שכל שהדבר מצוי להיותו שם הרי הוא כאילו הוא לשם ודמיון דבר זה כגון שהיה ראובן חופר בור בסוף שדהו סמוך לשדהו של שמעון ואין בור בשדה שמעון שיצטרך להרחיק בשבילו אלא שמ"מ שדהו של שמעון אף הוא עשוי לבורות כגון שהוא בית השלחין ומתוך כך הוא צריך להרחיק כשיעור שהיה צריך להרחיק אילו היה שם בור וע"פ כלל זה יתבארו לך כראוי רוב עניני הפרק אלא שבחלק שלישי שיש בו מחלקת אתה צריך להתבונן בפרטי השמועות איזו באה כדעת שכתבנו ואיזו כדעת החולקים ולטרוח ולפרש השמועות כשיטתנו או כשטתם וכן תדע שכל משניות אלו עד מרחיקין סלם מן השובך ואף היא בכלל כלם בדין גירי ומה ששאלו בסוגית משנת מרחיקים את הסלם לימא מתני' דלא כר' יוסי מוכיח כן כלומר שהשאר באות בודאי כר' יוסי שמודה בהזק גירי וגדולי הרבנים סוברים בקצתם שאינן בכלל גירי ולא נראו דבריהם:

ומעתה נתחיל בפירוש המשנה והיא עסוקה בראובן ושמעון ששדותיהם סמוכות זו לזו ואינם עשויים לבורות ויש לראובן בור בסוף שדהו באותו קצה הסמוך לשמעון ומאחר שבשעה שנחפר בור זה לא היה בור בשדהו של שמעון לא הוצרך ראובן או מורישו להרחיק כלל הואיל ושדה זו של שמעון אינה עשוייה לבורות כגון שהיה בית הבעל ואינו צריך למי בורות על פי הכלל שהקדמנו וכמו שיתבאר בגמרא ורשאי היה לסמוך עד כמה שאפשר לו לסמוך בחפירת שלו ומעתה אם נמלך שמעון לחפור בור סמוך לו צריך להרחיק ששה טפחים מחלל בורו של זה שכל פחות מזה חפירתו מחלשת ומרפה עפר כותלי הבור וזה שאמר אא"כ הרחיק מכותלו של חברו ג' טפחים פירשוה בגמ' מכותל בורו שאין צריך לומר שהוא צריך להניח לו רוחב לכותל כפחות שבשאר כותלים אחר שהראשון סמך לגמרי הואיל ולא היה צריך להרחיק כלל אלא שצריך להרחיק עוד משפת הכותל החיצונה שהניח לו שלשה טפחים ולא תפש בכאן לשון כותל אלא ללמדנו לפי דרכו שאף כותל הבור שלשה ואם אמר לו בור וכותליו אני מוכר לך צריך שיהא מקום הכותל שלשה טפחים וכן אפשר לפרש משנתנו כששדה שמעון עשויה לבורות ולא היה לו לראובן לסמך אלא ברחוק שלשה מן המצר בכדי שאם יבא שמעון לחפור ירחיק שלשה גם כן וכשחפר ראובן הרחיק שלשה כדינו ואמר שלא יחפור שמעון אלא בהרחקת שלשה פירוש זה נראה לפי סוגית השמועה במה שאמרו הא איתמר עלה מכותל בורו שנינו ומ"מ יש מפרשים משנתנו בשסמכו למצר ואע"פ שהיתה שדהו עשויה לבורות שלא היה לו לבעל הבור הקדום לסמוך אלא שהיה לו להרחיק שלשה ושזה ירחיק אחריו שלשה כמו שביארנו מ"מ הואיל והחזיק ולא מיחה החזיק וצריך הלה עכשו להרחיק ששה שהם שלשה מן הכותל אלא שיש בזה חולקים לומר שכל שאין מחזיק בזמן שיש לזה בו נזק אינו חזקה כמו שיתבאר:

וכן הדין בשיח ומערה או להבאת אמת המים דרך שם או לעשות נברכת הכובסים והיא ברכה מלאה מים מכונסים לשרות בה הכובסים את בגדיהם ולא סוף דבר הכנסת המים אלא אף חפירתם שהרי מצד רפוי כתלי הבור אתה בא בהרחקתם ואע"פ שבגמרא ייחסו לשיח ומערה הזק מצד לחות והוא הנקרא בלשון תלמוד מתונא יראה שלא להפקיע צד הזק רפוי הקרקע נאמר כן ומ"מ אף מצד הלחות גירי הוא שהרי הלקות מתחיל מיד ואע"פ שלענין משרה וירק אמרו (מיאחית סתימי) מפני שאין הלחות בעצמו מפסיד אלא העפוש המתילד מסרחון המשרה ונמצא שאין המזיק עדין בעולם ולענין פירושן של מלות אלו ר"ל ברר שיח ומערה כלן למים מכנסים הם אלא שהבור עגול והשיח ארוך וקצר והמערה מרבעת וכן הדין בכל אלו אם בא לעשותן סמוך לכותל חברו ואע"פ שהרחיק בשיעור זה צריך עוד לסוד כותל חפירתו בסיד שלא יבלעו המים ויזיקו כותל חברו או כותל בורו ואע"פ שחברו לא הרחיק ולא סד בסיד כבר בארנוה בשדה שלא היתה עשויה לבורות שכבר ירד ברשות או אפילו שהיתה שדה שמעון עשויה לבורות וכבר החזיק מ"מ לדעת קצת ונמצא צרך ההרחקה מצד רפוי הקרקע וצרך הסידה מצד בליעת המים:

ואחר שדבר בדברים המזיקים לכותלי הבור חזר לדברים שאין מזיקים לבור ומזיקים לכותלי בנין שבינו לבין חברו ואמר עליהם שמרחיקין את הגפת והוא פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים והם אבני סלע שעושין מהם ברזל מן הכותל שלשה טפחים שדברים אלו חמים ומעלים הבל וקשים לכותל לבנים המחברים עם הטיט ומרקיבין אותה ומ"מ אם סד וטח פני הכותל בסיד אינו צריך להרחיק כלל שהסיד מונע את החום שלא להזיק וכל שכן אם הלבנים מחוברים בסיד ואמר אח"כ שמרחיק את הזרעים ואע"פ שהזרעים אין משתרשים לצדדים מ"מ הרי הן מחלידות את הקרקע ומעלין אותו תיחוח ונשמט מאצל היסוד ואין ליסוד יפה במה לסמוך וכן המחרישה שהיא מרפה את הארץ בחרישתה ואמר על אלו שמרחיק אותם שלשה מפני שמקלקלין את הכותל ברפיון הקרקע ביסודה של כותל ואף סידה בסיד אין מועיל בה כלל שאין לסיד תועלת למניעת רפיון הקרקע וכן אין חלוק באלו בין כותל לבנים לכותל של אבנים ואע"פ שיש אומרים כן אין דבריהם כלום וכן מי רגלים ר"ל להשתין מים סמוך לכותלו צריך להרחיק שלשה מן הכותל ופירשוה בגמרא דוקא לכותל לבנים וטיט אבל של אבנים די בו בטפח וכן הדין בלבנים וסיד ובכותל של סלע מותר לגמרי ומ"מ בשופכין ר"ל גומא שמקבצין בה מי רגלים יראה מלשון גדולי המחברים שאף בשל אבנים צריך להרחיק שלשה ויש מפרשים בשופכין שמקבצן בכלי ושופכן כאחת על הכותל ומ"מ בבור לא נמצא היזק זה שאין מי רגלים נכנסין בעמק וכן בזרעים ומחרישה ואח"כ דבר בהיזק הבא מחמת קול מצד נדנוד הכותל ואמר שמרחיקין את הריחים שלשה טפחים מן הכותל ופירשה בתחתונה והוא השכב שהיא רחבה מן העליונה הנקראת רכב טפח ונמצאת העליונה שהיא המתגלגלת רחוקה ארבעה וכן מרחיקין את התנור שלשה מן הכוליא ר"ל מקרקעיתו שהוא רחב משפתו טפח שכך היה דרכם בתנוריהם ושל חרס היו ונמצאת רחוקה משפת התנור שהאור בה ארבעה ואין סידה מועיל בכך שאין ריחוק שלשה וסידה מונעין חום גדול כזה מלהזיק:

זהו ביאור המשנה ואין לך בה ספק שכל אלו גירי נינהו והמזיק מצוי לאלתר ותכף למעשה ההזק מתחיל ובא וכן אין לך ספק בכלן שאם עשה בלא הרחקה והזיק שחייב לשלם ואף בהרחקה לדעת קצת כמו שיתבאר במשנה השניה ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא עם מה שנתחדש בה מדברי הגאונים והמפרשים אלו הן: