מאירי על בבא בתרא שיא

קטן שנודע לנו שהגיע לכלל שנותיו אם נראו בו סמני גדול מלמעלה כגון שערות בזקן אין אנו צריכין עוד לבדקו אבל אם לא נראו לנו בו סמני גדול מלמעלה יש דברים שצריכין אנו בהם לבדקו אם הביא סימנין אם לאו ויש דברים שאין אנו צריכים לבדקו כיצד לענין עדות אין מקבלין עדותו עד שיבדק קדש את האשה ונתקדשה מיד לשני בודקין אותה אם נמצאו לה שתי שערות אין קדושי שני כלום אף לאחר שהגדילה יבם בן תשע שבא על יבמתו קנאה ולא יכתוב לה גט עד שיגדיל וצריך בדיקה לגיטו שלא להתיר אשת איש מן הספק וכן לחליצה בין לאיש בין לאשה כשם שאין היבם חולץ עד שנעשה איש כך היבמה לא תחלוץ עד שתעשה אשה ולענין יבום אינו כן כמו שיתבאר במקומו ומעתה כל לחליצה צריך בדיקה ודברים אלו כלם לאחר הפרק שאם בתוך הפרק אפילו הביאה סמנין אינם אלא שומא ואע"פ שבמסכת נדה אמרו קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה שהביאה סמנין לא נאמר כן אלא לחומרא ולענין מיאון ר"ל שאינה ממאנת מעתה מהו שנאמר כאן שלמיאון צריכה בדיקה אם בתוך זמן הרי הוא כלפני זמן ואפילו היו שם סמנין הרי הם נדונין כשומא בעלמא ואם לאחר זמן כבר אתה אומר שאין בה בדיקה חזקה שהביאה סמנין ואפילו בדקו ולא מצאו חוששין שמא נשרו ואינה ממאנת כמו שהתבאר בנדה פרק יוצא דופן פירשו גדולי הפוסקים במסכת יבמות שזה שאמרו חוששין שמא נשרו בקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן שיש בה ספק תורה אבל אם לא בעל לאחר זמן שאין שם ספק תורה אין חוששין וספק חכמים להקל וכל שלא מצאו בה סמנין יכולה למאן הא אם מצאו אין יכולה למאן אע"פ שאותם שערות עדין בתחלת גדולם ואין השחור שבהם רבה עדין על הלבן ואם כן זה שאמרו בודקין למיאון לאחר זמן וכגון שלא בעל ויש שפירשוה כגון שקבלה קדושין מאחר שאם אין לה סמנין צריכה גט משניהם מן הראשון שמא נשרו ואין יכולה למאן ומשני שמא לא נשרו וקדושיה הן הן מאוניה שהרי ספק נשרו הוא וזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא:

המשנה השמינית והיא גם כן מענין החלק הרביעי ואמר על זה המחלק נכסיו על פיו ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבנתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אמם וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול ר' יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול וכיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול אמר הר"ם כבר ביארנו בפרק ראשון מקדושין הפנים שיתקיים בהם קנין המקרקעי וקנין המטלטלי ר' אליעזר אומר שאי אפשר לשום אחד לקנות שום דבר אלא באותם הפנים ואפילו יהיה המקנה לזולת במשיכה לא בדבור בלבד ואמרו אבל לא בחול ר"ל החולה כשמחלק נכסיו בחול ופסק ההלכה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי ואין הפרש בין דבורו בשבת או בחול ואין צריך קנין כמו שהקדמנו אבל אם רצה הוא שיקנה מידו קונין ממנו ואפילו בשבת שמא תטרף דעתו עליו אם היו מטריחין עליו לחפש אחר עדים שיכתוב ולחתום והלכה כחכמים והלכה זכין לגדול ותרגום הרדידים כבינתא:

אמר המאירי המחלק את נכסיו על פיו פירוש שלא למי שראוי לירש ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד שכ"מ אינו נקנה בדברים אלא בדרכי ההקנאות קרקעות בכסף ושטר וחזקה ומטלטלין במשיכה וכן בשאר דרכי הקנינים שאינו סובר דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים כלל אלא במחלק לראויים לירש אע"פ שמרבה לזה וממעט לזה אמרו לו חכמים והלא מעשה היה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבנתי לבתי והיא שוה שנים עשר מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה ובת אצל הבן הרי היא כאחר שהרי אינה ראויה לירש כלל ואמר להם בני רוכל תקברם אמם כלומר שרשעים היו ורוח חכמים נוחה להשאירה לבת משיחזרו הנכסים לבנים הא מן הדין אין בדבריה כלום ואע"פ שהיה להם לחוש להטיית הדין שמא הבנים לא הזמינוה לדין על כך ומ"מ הלכה כחכמים ודברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו אף לזרים ונחלקו אח"כ בטענה אחרת שר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימים מפני שאין יכול לכתוב עשו בו תקנה אבל לא בחול אלא הואיל ויכול לכתוב יכתוב ר' יהושע אומר קל וחומר בחול שמאחר שאיפשר בכתיבה אין כתיבה מעכבת כענין מה שאמרו כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכן הלכה אלא שלא מן השם הוא זה אלא שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו כלום כיוצא בו זכין לקטן מפני שמאחר שאינו בר זכיה זכין לו ואין זכין לגדול הואיל ובר זכיה הוא יזכה לעצמו ר' יהושע אומר קל וחומר לגדול וכן הלכה ואפילו בפניו זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: