מאירי על בבא בתרא ג

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון והוא שאמר השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפסים לבנים בונין הכל כמנהג המדינה בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים בלבנים זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם וכן בגנה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל בבקעה שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו אלא אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזות מבחוץ לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו ואם עשו מדעת שניהם בונים את הכותל באמצע ועושין חזות מכאן ומכאן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם אמר הר"ם זו החצר שזכר בכאן הוא חצר שאין בה דין חלוקה ולפיכך אין חולקין אותה אלא ברצון שניהם אבל אם יש בה דין חלוקה ורוצה האחד לחלוק חולקין וכופין לשני על זה וכיון שרצו על זה לחלוק ונתרצה כל אחד משניהם ברוח פלני כגון שהחזיק בקרקע ברגלו וכיוצא בו אין אחד משניהם יכול לחזור בו אלא כופין אותו לבנות כמנהג המדינה וצריך להיות גובה הכותל שחייבין לבנות ארבע אמות כדי שלא יראה כל אחד מחברו כי הראיה היזק ויהיה הכותל שלו בלא חורין כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה גויל אבן שאינו חלק ושוה גזית אבן שוה וחלק כפיסין חצי לבנה ולבנים שלמים ומה שהצריך להיות הכותל הבנוי מכפיסין רחב יותר מרוחב הכותל הנבנה מלבנים טפח לפי שעל כל פנים צריך להניח ריוח בין הכפיסין כדי לשום בו הטיט ושיעור זה עם הטיט שטוחים על הכותל הכל לפי המנהג ואם מנהג המדינה לעשות מחיצת קנים בהוצין כופין אותו על זה ובלבד שתהא אותה מחיצה מעובה כדי שלא יראה אחד מהם לחברו המקום והאבנים של שניהם אע"פ שהם ברשות אחד מהם ולא נאמר המוציא מחברו עליו הראיה כיון שהוחזקו שניהם וכן בגנה וכו' פשט משנה זו יש בה חסרון ופירושה כמו שזכרו וזה כי מי שמכר גנה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל מי שמכר בבקעה סתם אין כופין את הלוקח לגדור ואפילו במקום שנהגו לגדור סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור ופירוש חזות מחזה כלומר דבר הנראה להודיע למי הוא הכותל והוא שיטוח בסיד מן הכותל שעור אמה בראש הכותל לצד חלק חברו וטעם היותו מבחוץ לצד חברו לפי שאם לא יטוח כלל יוכל חברו לטעון שהכותל של שניהם בשתוף ואם טח אותו לצד חלקו כלומר מבפנים היה חברו טח מצד אחר סמוך לחלקו ויטעון שהוא משותף ביניהם ואם תאמר יקציע אותה הטיחה כיון שהוא לצד חלקו ויטעון שיש לו חלק בכותל זה אי אפשר לפי שמקום הגדירה יהיה נכר ושאר המשנה מובן ממה שקדם מן הפירוש:

אמר המאירי השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע וכו' צריך שתדע בתחלת משנה זו מה שנאמר במשנה אחרונה י"א א' והוא שכל שיש קרקע משותפת בין שני בני אדם על איזה צד שהם משותפים בה הן שירשוה כאחד הן שלקחוה כאחד הן שלקח זה מזה חציה הן שהחזיקו בה שניהם מן ההפקר הן כל צד אחר שקרקע זה מ"מ משתפת בין שניהם אין כופין זה את זה לחלוק אא"כ יש בה שיעור חלוקה ושיעור חלוקה זו יתבאר במשנה אחרונה בכל קרקע וקרקע איזה שיעורו ובחצר יתבאר שם שיעורו ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה:

ואחר שתדע הקדמה זו תדע שבגמרא נחלקו בלשון מחיצה זו לשני פנים קצת התלמידים הבינוה בענין כותל מלשון מחיצת הכרם עושה לו מחיצה וכן רבים ופירשו משנה זו בשכבר נחלקה החצר הן שהיתה בה דין חלוקה וכפו זה את זה לחלוק הן שלא היתה בה דין חלוקה ונתרצו שניהם זה לזה וחלקוה ואע"פ שנחלקה היו סוברין שלא לכוף זה את זה במחיצה והוא שאמר שאם רצו לעשות מחיצה ר"ל שנמלכו שניהם לעשותה בונין אותה באמצע ובעובי שנהגו במדינה על הדרך שיתבאר במשנה זו ולמדת ממשנה זו לשיטה זו שאם לא רצו בכך אין כופין זה את זה ואחר שכן אתה צריך לומר על כרחך שהיזק ראיה אינו היזק ושמא תאמר לדעת זה ומה ענין כפייתם בחלוקה אחר שאין כופין זה את זה לעשות מחיצה בין החלקים והלא תשמישם חוזר ומערב את החלקים אפשר שחולקין בראשי פסיפסין להכרא בעלמא שלא ליכנס אחד בתחום חברו ומ"מ כשנתרצו בכך וקנו מידם א"א להם לחזור ובונין את הכותל באמצע ואין כאן קנין דברים שנאמר עליו שאינו קנין כמו שיתבאר שהרי מקנה אחד לחברו חצי ההוצאה ומשעבד עצמו וכן חצי מקום הכותל ומ"מ כבר נדחית סברא זו בגמ' לומר שכל שנודע חלקו של כל אחד ואחד הן שהיתה שם דין חלוקה וכפו זה את זה לחלוק הן שלא היתה שם דין חלוקה ונתרצו וחלקו והובררה חלקו של כל אחד ואחד כופין זה את זה לעשות מחיצה הראויה לשם לפי המנהג שהרי יש כאן היזק ראיה והיזק ראיה שמיה היזק ומלת מחיצה זו פירושה מענין חלוקה מלשון מחצת העדה ואלו היתה שם דין חלוקה לא היינו צריכים כלל לרצון שהרי אף אחד כופה את חברו אלא משנה זו בשאין בה דין חלוקה ואעפ"כ הואיל ורצו לעשות מחיצה ר"ל שנתרצו זה לזה לחלוק וקנו מידם כופין אח"כ זה את זה לבנות מחיצה הראויה באמצע:

והקשו בגמ' והלא קנין דברים הוא זה ר"ל שקנו מידו שיחלוק לא שישעבד עצמו מעכשו בשום דבר וקנין דברים אינו כלום ופירשוה שקנו מידם ברוחות ר"ל שנפל חלקו של זה לרוח מזרחי וקנו מידו לזכות לחברו כל חלק שהיה לו ברוח מערבי וכן חברו לו ונמצא לשיטה זו שכל שנחלק החצר הן ע"י הכרח כגון שיש בה דין חלוקה וכפו בה זה את זה הן ע"י רצוי וכגון שלא היה שם דין חלוקה ונתרצו זה לזה לחלוק מאחר שנחלק מ"מ על צד שאין יכולין לחזור כגון שקנו מידם ברוחות או שהחזיקו זה בחלקו וזה בחלקו ונעל וגדר זה בפני זה ושתק או אף שלא בפניו וכגון שאמרו זה לזה חזק וקני ויש מפרשים אותה אף בהחזיקו זה שלא בפני זה ושלא אמרו זה לזה לך חזק וקני שמאחר שנתרצו לחלוק וחלקו הרי הוא כמי שאמרו זה לזה לך חזק וקני אחר חלוקתם אע"פ שלא קנו מידם כופין זה את זה לעשות שם מחיצה הראויה וכופה כל אחד מהם את חברו ליתן מחלקו מקום לחצי רוחב הכותל והוא שאמר בונין את הכותל באמצע וכן כופהו בחצי ההוצאה:

ואין עיקר המחיצה ר"ל אם לעשותה ואם שלא לעשותה תלוי במנהג שאין ספק שכל תשמישי חצר ובית אין מנהג בשום מקום שלא לעשות מחיצה בין איש לאיש וכן גובה הכותל לא הוצרך בו למנהג שכל שהוא מצד היזק ראיה עד ארבע אמות וכן אין לענין זה חזקה כלל ר"ל שאפילו עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו כל זמן שירצה הן בעיקר חלוקה הן בעשיית המחיצה על הדרך שביארנו וכמו שנבאר בגמרא הא מ"מ רוחב הכותל תלוי במנהג המדינה ואין כופין זה את זה למעט באוירו ולהרחיב עובי הכותל אלא לפי המנהג והוא שאמר מקום שנהגו לבנות גויל והוא רוחב ששה טפחים וענין מלת גויל פירושה אבנים שאין משפות ומתוך שאין משפין אותן נשאר בה כל שיעורה שבמקום שנחצבה והוא ששה עם טיחת הסיד שעליה וגזית הוא שהיו משפין אותן ואותו השפוי היה ממעט בהם טפח ונשארו חמשה וכפיסים היו בנין האריחים שכל אחד מהם חצי לבנה שרחבה שלשה טפחים ונמצא שרחבו של אריח טפח ומחצה וכשאדם מחבר שנים מהם ברחב ומערבן בסיד ביניהם בעובי טפח נמצא רוחב הבנין ארבעה טפחים ולבנים הוא בנין הלבנים ואין תוספת סיד ברחבן ונמצא רחב הבנין שלשה ואמר שאיזה מאלו שהיה נהוג באותה המדינה כופה בו אחד את חברו ולא בזולתו:

ומה שאמר אח"כ הכל כמנהג המדינה חזר וכלל שאם המנהג בזולת אחד מאלו כופהו על פי המנהג לבד ואפילו נהגו בקנים ובהוצין ובלבד שיסתלק משם היזק ראיה ר"ל שלא יהא שם אויר שיסתכל בו הא כל שלא נסתלק היזק ראיה יפה אפילו נהגו כופין זה את זה עד שיסתלק ואין המנהג מועיל במקום שלא נסתלק שאם לא כן למה שאלו הכל לאיתויי מאי הא ודאי לאיתויי כל המקומות לפי מנהגם אלא שאף המנהג אינו מועיל במקום שהדין בטל וכן כתבוה חכמי הצרפתים והורו מכאן שאין לסמוך על המנהג במקום שעיקר הענין בטל הא כל שנסתלק היזק ראיה הולכין אחר המנהג ואף במחיצה קלה שבקלות ואין חוששין להיזק שמיעה כלל ר"ל שהקול נכנס משם לכאן להדיא מתוך דקות המחיצה שסתם בני אדם נזהרים בדבורם הם:

ואם היא עיר חדשה ואין שם מנהג כלל יש אומרים שכופין זה את זה ברחב שבבנינים ואני אומר שאין כופין אלא על הנקל ובלבד שתספיק מחיצה זו לשם על פי אומנין שבאותו זמן:

ואמר אח"כ שכל אחד מהם נותן חצי מקום הכותל מחלקו והוא שאמר בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים וכן בכלם לפי רחב המחיצה לפיכך אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים של שניהם ופירשו בגמ' שאפילו נפלו לרשות אחד מהם או שפנה אותו לרשותו ואין כאן עדים בפנויו וטוען שחברו מכרם לו או נתנם לו שנמצא האחד מוציא מחברו אין לזה בהם חזקה ולמדנו שכל שנודע לשני שותפין אע"פ שהוא עכשו ברשות אחד מהם וטען שחברו מכרה או נתנה לו אינו נאמן אא"כ הוא מביא ראיה או לאחר חלוקה וכמו שכתבנו בפרק הבית והעליה קט"ז ב' ואפילו נשתהא ביד האחד הרבה ואע"פ שכבר שמענו דבר זה בפרק הבית והעליה שמא לא למדנו שם אלא בשהייה מועטת ולמדנו כאן אף בשהייה מרובה או שמא לא למדנו שם אלא מן האבנים ולמדנו כאן אף מן המקום אלא שזה אינו שהמקום אינו בכלל הטענה ולא הוזכר אלא אגב גררא:

וכן בגנה של פירות וירקות מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו אבל בקעה והוא שדה הלבן שרחוק הרבה וכן שאין ראיה מזקת בו כלל מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו והקשו בגמ' לסוגיית משנה זו ופירשוה שסתם גינה ר"ל ואין שם מנהג הרי הוא כנהגו לגדור וכופין זה את זה על הדרך שביארנו בחצר ובית הן שיש שם דין חלוקה וכפו זה את זה לחלוק הן שלא היה שם דין חלוקה ונתרצו זה לזה לחלוק ומ"מ נהגו בהדיא שלא לגדור אין כופין ואין הדין כן בבית ובחצר כמו שביארנו אבל בסתם בקעה אין כופין אותו ובמקום שנהגו אף בבקעה כופין אף בבקעה ודבר זה אף הוא נאמר משום היזק ראיה כמו שאמר וכן בגנה ומעתה אף הוא כופהו בגובה ארבע אמות וגדולי המחברים כתבו שאין כופין אותו אלא בעשרה טפחים והוא תמה ומ"מ מאחר שאין כאן אלא משום היזק ראיה אינו כופהו אלא במחיצה שבינו לבינו אבל לגדור ביניהם ובין רשות הרבים אין מחייבין אותו לגדור וכן כתבוה גאוני ספרד וגדולי המחברים מפרשים סתם גנה ובקעה בדרך אחרת וכן פירשו שאף במקום שנהגו שלא לגדור בגנה כופהו והוא שהם כתבו המוכר גנה לחברו סתם והיתה מעורבת עם גנות אחרות כופין את הלוקח לבנות את הכותל ביניהם ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור וזה תמה ומ"מ בתלמוד המערב שנאוה בגנה בין במקום שנהגו לגדור בין מקום שנהגו שלא לגדור כופין בבקעה מקום שנהגו לגדור כופין שלא לגדור אין כופין:

אלא אם רצה וכו' כלומר אחר שבבקעה אין כופין אותו לגדור אם רצה אחד מהם לגדור כונס לתוך שלו ובונה ואין כופה את האחר אף במקום הכותל כלל וכיצד הוא עושה להיות הדבר נכר שהכל עשה משלו עושה לו חזות מבחוץ והוא טיחה כמו אמה בסיד מצד חברו ואם היתה של קנים והוצים מחבר עליהם מעט קנים בגובה הכותל מבחוץ ושורקם בטיט והוא סימן שהכל נעשה משלו וכל שנפל לארך הימים ולא נודע מי בנאה החזות מודיע שזה החזות חוצה לו בנאה ומקום ואבנים שלו ומתוך כך אם עשאוה מדעת שניהם שהם בונים באמצע הואיל וסתם מחיצות אלו אינן נעשות בשתוף יעשו חזות מכאן ומכאן להודיע שהיא של שניהם שאם תאמר לא יעשו ממנו כלל שמא יעשנה אחד מהם ברמאות ובחצר אין חזות עושה בו כלום הואיל והיה בידו לכופו ואין צורך לא לאחד ולא לשנים שאף אנו אומרים לו היה לך לכופו והילכך אין צורך לעשות לו שני חזותים שאף אחד אין מועיל בו וכן כתבוה חכמי ספרד ומ"מ יש מי שפירש שאף בחצר אחד מועיל בו וזה שלא הוצרכנו בה לשנים כששנים בונים אותה שאין לחוש שמא יעשנה אחד ברמאות שהרי חצר תשמישה תדיר ויד הזיוף רותתת ונרתעת לאחוריה וכן בגנה לשיטת המדמים אותה לבית ומ"מ לדעתנו במקום שנהגו שלא לגדור אם עשו מדעת שניהם עושין שנים כבקעה וראשון עקר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שביארנו במשנה שענין זה אין לו חזקה כלל ר"ל שאפילו עמדו שנים רבות בלא חלוקה אין לו חזקה שלא לחלוק פשוטה היא ואין צריכה ראיה ומ"מ גדולי ספרד כתבו הטעם שהרי אין חלקו של אחד מסויים כדי שיחזיק בו אבל מה שביארנו בשחלקו שאף מניעת המחיצה אין להם בה חזקה ר"ל שאע"פ שחלקו של כל אחד מסויים ועמדו שלש שנים בלא מחיצה אין להם טענה לומר זה לזה כבר החזקתי לדור כן טעם הדבר מפני שהיזק ראיה אין לו חזקה מפני שהוא היזק קבוע ודומה לקוטרא ובית הכסא שאין לו חזקה כמו שיתבאר כ"ג א' וזהו שאמרו בגמרא טעמא דרצו הא לא רצו לא אלמא היזק ראיה לא שמיה היזק ואם תאמר שהיזק ראיה יש לו חזקה היאך מוכיח ממנה שהיזק ראיה אינו היזק שמא ודאי שמיה היזק אלא שבזו כבר החזיקו ואי משום דמתני' סתמא איתניה מ"מ אפשר לפרשה כן ר"ל בהחזיקו אלא שעל כל פנים היזק ראיה אין בו חזקה ומ"מ יש מפקפקין בה ממה שנאמר בסוף פרק חזקת הבתים נ"ח ב' חלון המצרית אין לו חזקה וענינו שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לשם והרי חברו יכול לטעון זה שלא מחיתי מפני שלא היה בה עלי שום היזק ומתוך כך כשזה רוצה לבנות כנגד חלון זה בתוך ד' אמות אין בעל חלון יכול לעכבו מטעם חזקה אבל חלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה כיון שיש בה היזק יש לבעל חלון בה טענת חזקת מחילה ומעכב עליו שלא לבנות כנגדו ואף במצרית פרשו שם שאם היה למטה מארבע אמות יש לו בה חזקה שאע"פ שאין ראשו נכנס מ"מ יש כאן ראיה בלא הכנסת הראש והרי הוא עומד ורואה ברשותו ומתוך כך יש לו בה חזקה והא למדת שאף היזק ראייה יש לו חזקה ומ"מ תירצוה גאוני ספרד שכל שהוא עושה מעשה היוצא ממנו היזק ראיה והלה רואה ושותק יש לו ודאי חזקה ר"ל חזקת מחילה ומכיון שפתח ושתק החזיק אבל זו שבכאן אין אנו עסוקים בחזקת מחילה ועל ידי מעשה אלא שלא עשה אחד מהם כלום אלא שיושבים בלא מחיצה ומתוך כך אין כאן חזקה ואם עוד רבות בשנים שדרו בה בדרך זה ואף חלון אין בה חזקה אלא לחלון עצמו הא לראיה ר"ל שיהא יכול לומר הריני עומד בחלון ומעיין ברשותך כרצוני שכך החזקתי לא ומגדולי הפוסקים דחו זה של חלון הצורית לפסוק שאין בה חזקה כל זמן שיהא שם היזק ראיה מפני סוגיא זו של שותפין שכופין זה את זה בכותל ואפילו דרו שם בלא מחיצה כמה שנים ואין צורך בכך כמו שביארנו וכל שכן שאין ראוי לדחות משנה שלמה מתוך דחק שבמשנה:

וגדולי המפרשים מחזקים אותה בדרך אחרת לומר שאף כשנאמר במקום אחר שהיזק ראיה יש בו חזקה בזו אין בו חזקה והוא שכל ששניהם משתמשים בדרך אחת אין להם חזקה זה על זה שהרי זה אומר לו היאך הייתי מוחה ואף אני הייתי משתמש בדרך זה עמו וכשם שהייתי סובל את שלו כך היה הוא סובל את שלי ונמצא טעם זה בין בעיקר החלוקה בין בעשיית המחיצה אחר שחלקו ויראה לי בטעם זה דוקא בששניהם משתמשים בערבוביא זה בשל זה וזה בשל זה כברשות אחד והרי זה מזיק לזה באותו צד עצמו שהוא מזיק לו אבל אם זה סובל לזה נזק אחד והוא סובל לו נזק אחר כגון שזה סובל לו ניעוץ בשלו וזה סובל לו שופכין בשלו כל אחד ואחד טוען בחזקתו ואינה נפקעת מצד מה שהוא מהנהו ממקום אחר וא"כ אף בשאר הנאות היה לנו לומר סובל הייתי בשביל שהיו קצת הנאות מגיעות לי ממנו כך נראה לי ברור ולא עוד אלא שאני חוזר ודן כן אף בנזק של מין אחד הואיל ואין תשמישו בגוף אותו הנזק וכל חלון כנגד חלון או ניעוץ לזה בכאן ולזה במקום אחר אומר אני שהחזיקו:

כבר ידעת שאסור לזרוע תבואה או ירקות בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק ומ"מ אם עשה כן אינו לוקה אלא שנאסרו התבואה והגפנים אם הם שלו הא של חברו לא קדש שאין אדם מקדש דבר שאינו שלו הילכך המסכך גפנו על תבואתו של חברו נתקדשה גפנו ולא נתקדשה התבואה סכך גפן חברו על תבואת עצמו נתקדשה התבואה ולא הגפנים גפן חברו על תבואת חברו לא נתקדשה אחת מהם רצה זה לזרוע בצד הכרם לכתחלה מרחיק ארבע אמות מעיקרי הגפנים שכל שנתרחק ארבע אמות אין כאן לא יניקה ולא מראית העין היה גדר גבוה עשרה בנתים מותר ליטע כרם בצדו מכאן וירקות או תבואה בצדו מכאן ואע"פ שמ"מ יונקים זה מזה לא אסרו חכמים אלא במקום יניקה ומראית העין אבל יניקה בלא מראית העין כגון היה גדר בנתים או מראית העין בלא יניקה כגון שהרחיק ששה טפחים מותר ויש אוסרין באחת מהן ומפרשים זו של גדר דוקא בשיש תחת הגדר קרקע קשה כסלע שמונע היניקה מזה לזה מלמטה וכן נראה מלשון גאוני ספרד שבראש פרק שני בסוגית הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא נפרצה המחיצה יש כאן צד קדוש אף בשל חברו הואיל וברשות זרע או נטע ומעתה קודם שיבוא האיסור והוא תוספת במאתים אומרין לו גדור וכן אם חזרה ונפרצה כמה פעמים עד שלא הוסיפה במאתים נתיאש הימנה ולא גדרה וכבר הוסיפה (בידים) הרי זה קדש כשיעור הידוע במקומו והוא שתי שורות הסמוכות ועוד ארבע אמות ומן הזרע רחב ארבע אמות על פני כל הזרע וחייב באחריותו מכח דינא דגרמי ואע"פ שלא עשה מעשה הואיל והותרה לגדור ולא עשה ואח"כ בא ההיזק הרי הוא כעושה בידים:

זה שאומרים לו גדור יש מפרשים בו לבעל הכרם אבל לא לבעל הזרעים ולא מפני שהגפנים יאסרו את הזרעים ולא הזרעים את הגפנים ששניהם נאסרים אלא מפני שהגפנים משתרשים ומגדלים נופים והולכים אצל הזרעים והן הם הגורמות עיקר האסור ויש מפרשים שלא נאסר בכרם אלא הענבים שנאמר ותבואה הכרם והרי אם אין כאן ענבים אין כאן נזק לבעל הכרם ומ"מ כל שיש שם ענבים שהביאו שליש על שניהם לבנות והמסרב חייב באחריותו ויש שפירש הטעם מפני שסתם שדות לזריעה הם עומדים והנוטע הוא המשנה ויש מפרשים שלשניהם אומרים לגדור ועל המסרב הוא אומר שחייב באחריותו:

זה שכפל בשמועה זו אומרין לו גדור שני פעמים לאו דוקא ואף בהתראה אחת כן אלא שבא להשמיענו שכל שלא הוסיף במאתים יש לו מתון בכך ויש אומרים שבא להשמיענו שאם שהה פעם ראשונה מעט והוסיף בפחות ממאתים מעט וחזרה ונפלה אין אומרין שהייה זו המועטת השלימה לתוספת מאתים שאין תוספת זה מצטרף עם הראשון להשלים לשיעור האיסור אלא ראשון ראשון בטל ומעתה מתרין אותו אף בזו לגדור אע"פ ששהה כשיעור השלמת מאתים לתוספת ראשון הואיל ומ"מ לא שהה בכדי תוספת מאתים משנפלה פעם שניה וכן כמה פעמים וכן פירשוה חכמי הצרפתים ונראין הדברים אע"פ שיש מי שחלק בה ויש שפירש בה שכל שלא הותרה פעם ראשונה ושניה קדש ולא נתחייב באחריותו אבל נפלה פעם שלישית אפילו לא הותרה חייב באחריותו ועל דרך מה שאמרו בתרי זימני הויא חזקה ויש אומרים שאף בלא התראת בית דין חייב ולא אמרו אומרין לו גדור אלא דרך הודעת הדין:

ויש שואלין בעיקר איסור כלאים כשהוסיפו במאתים מפני מה אין אנו אומרין ראשון ראשון בטל ואינו חוזר וניעור כמו שאמרו ערלה פ"ב מ"ג בסאה ערלה שנפלה למאה שאם נפלה אחרת אין הראשון חוזר וניעור ולא עוד אלא שהיא מצטרפת לבטל האיסור ופירשו הטעם מפני שמחובר לקרקע אינו בטל וכמו שאמרו בפסחים כתוב המלאה וכתוב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא ושמא תאמר א"כ אף במאתים היאך בטל הואיל ומחובר לקרקע אינו בטל תדע שלא נאמר לגמרי מחובר לקרקע לא בטיל אלא בנטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות שהאיסור בעינו ומחובר לקרקע אבל זו שאין שם איסור שלא נתערב בו היתר אין אומרין כן:

וזה שאמרנו בכלאים שאין אדם מקדש דבר שאינו שלו יש שואלין בה ומה בין זה לזורק איסור לתוך קדרת חברו או שטמא טהרותיו שהרי אף זו ע"י מעשה הוא בא ואינו כענין עבודה זרה שהוא תלוי במחשבה והדין נותן בה שלא ליאסר בהמת חברו ואפשר שאף הכלאים תלויים הם במחשבה כמו שאמרו כלאים פ"ה מ"ו הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לשם אלקטנו אפילו הוסיף במאתים בנתים מותר ויש אומרים שלא נאמר כן אלא בכלאים דרבנן וכגון שהרחיק ארבע אמות משרשי הגפנים וסכך אח"כ הגפנים על התבואה אבל כלאים שמן התורה אוסר אף בשאינו שלו: