מאירי על בבא בתרא רפה

כבר ידעת שתרומה גדולה אין לה שיעור וחכמים נתנו בה שיעור לעין בינונית אחד מחמשים ומ"מ כל שהרבה בתרומה הואיל ושייר מקצת חולין תרומתו תרומה וכן ידעת שהפירות חייבות בתרומה וגם שאסור לתרום מן הרעה על היפה אלא שתרומתו תרומה וכן ידעת שהפירות חייבות בתרומה ובמעשר מדברי סופרים מעתה הקשואים פנימיות שבהם מר ואין הדבר שוה בכל הקשואים אלא יש מהם שהרבה מן הפנימי מר ויש בהם שאין בהן מר אלא מעט ואם אינו תורם אלא אחת מחמשים שמא מר שבזה הנתרם הרבה ומר שבאחרים מועט ונמצא תורם מן הרעה על היפה לפיכך כשהוא תורם מוסיף על החיצון שבו כגון שיטול שנים מחמשים כדי שיהא בחיצונו בכדי חמשים לכל המתוק שבאחרים וכן כל כיוצא בזה:

האיש שקדש הרבה נשים כאחת כגון שנתן בכדי פרוטה לכל אחת מהם ואמר להם הרי כלכן מקודשות לי אפילו הם מאה ונתרצו בכך כלן מקודשות קדש כאחת שתי נשים שהן ערוה זו בזו כגון שתי אחיות או אשה ובתה אין אחת מהן מקודשת ולא עוד אלא אפילו קדש נשים הרבה כאחד והיו ביניהן שתי אחיות או אשה ובתה הואיל וצירף את כלן ביחד והוא שאמר הרי כלכן מקודשות לי אין אחת מהן מקודשת שהרי זה את וחמור ואע"פ שפסקנו שלענין ממון את וחמור קנה מחצה לענין קדושין אינן קדושין כלל ואם אמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי הרי כלן מקודשות חוץ מן האחיות או האשה והבת וכן הדין בשהיתה ביניהן אחת שאינה ראויה לקדושין בשום פנים כגון גויה או שפחה או אשת איש שאם צירף את כלן ואמר הרי כלכם מקודשות אין אחת מהן מקודשת ואם אמר הראויה לביאה תתקדשי לי כלן מקודשות חוץ מאותה שאינה ראויה אמר לשתי אחיות או לאשה ובתה אחת מכן תתקדש לי או שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי שתיהן צריכות גט שקדושין שאין מסורים לביאה הם לענין שצריכה גט וכן אם אמר לכמה נשים כלכן ואחת מן האחיות מקודשות לי כלן מקודשות והאחיות צריכות גט זו היא שטת גדולי המחברים שאע"פ שפסקו באמר את וחמור שקנה מחצה בקדושין בקדש הרבה נשים כאחת והיו ביניהן שתי אחיות או אשה ובתה הואיל וצירף את כלן ביחד אף הנכריות אינן מקודשות ומ"מ אנו פסקנו במסכת קדושין שאף בזו הנכריות מקודשות כדין את וחמור שקנה מחצה ולא הוצרכו להעמידה שם בראויה לביאה תתקדש לי אלא לדעת האומר את וחמור לא קנה ויש מסכימים לדעת גדולי המחברים ואף רבותי פירשו בה הטעם כיון שדין את וחמור שבקדושין... שוה לשל דיני ממונות שבדיני ממונות לא כיון המקבל לזה אלא מחצה והרי נצטרפה מחשבתו למעשה אבל קדושין הוא סבור לקנות חמש נשים [ואינו] קונה אלא שלש אף כשתאמר קונה כאת וחמור והילכך ראוי לומר שלא קנו כלל:

המקדש את האשה בגזל שגזל לאחרים קודם יאוש אינה מקודשת לאחר יאוש מקודשת ואם גזל לאישה עצמה וחזר וקדשה בו אם אמרה הן הרי זו מקודשת ואם שתקה אם היו שם שדוכין הרי זו מקודשת ואם לא היו שם שדוכין אינה מקודשת ואם היה שביעית וגזל ממנה פירות של שביעית וקדשה בהם הרי היא מקודשת שפירות שביעית הפקר הן ואין כאן גזל ולפי דרכך למדת שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ושהמקדש בגזל אינה מקודשת אלא על הצדדין שאמרנו והוא שהוצרך לומר של שביעית היתה אחר שאמר שלהן היתה:

שכ"מ שאמר נכסי לפלני ופלני קנה כל אחד מחצה ואם אמר לפלני ולבניו קנה הפלני מחצה ובניו בין כלם מחצה אפילו הם מאה וכן כל כיוצא בזה מעשה באחד שאמר לאשתו נכסי ליך ולבניך אמרו חכמים תטול היא מחצה ובניה בין כלם מחצה אלא שמ"מ נמחלה כתבתה אחר שנתחלקו כל הנכסים בפניה כמו שהתבאר:

לחם הפנים מצותו לסדרו על השלחן בכל יום שבת ושל שבת זו מסלקין אותו בשבת הבאה ומסדרין אחר תחתיו ואת שמסלקין אותו חולקין אותו מחצה בין משמרה הנכנסת ומשמרה היוצאה ומחצה לכהן גדול כמו שיתבאר במקומו:

מלך שהטיל מס ואמר שיעשו עטרה או איזה דבר אומה פלנית ואומה פלנית אפילו היתה אמה זו מרובה וזו מועטת עושין אותה בין שתיהן וכן אתה דן בכל כיוצא בזה:

כבר ביארנו שהמנחות שערו חכמים שששים עשרונים נבללין בכלי אחד בשמן הראוי להם אבל ששים ואחד אין נבללין יפה בכלי אחד אפילו הכלי היה מחזיק כמה עשרונים ואם נדר יתר מששים עשרונים מביא הששים בכלי אחד והשאר אפילו לא היה אלא עשרון אחד מביאו בכלי אחר ואם הביא יתר מששים עשרונים בכלי אחד אפילו ששים ואחד פסול ואע"פ שאמרו אם לא בלל כשר מ"מ ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת כמו שהתבאר מעתה מי שאמר הרי עלי מנחה מאה עשרונים מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחר ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחר יצא אלא שמן המובחר להביא ששים בכלי אחד הואיל ומתחלתו מכוין לקרבן גדול ואפילו אמר הוא בנדרו להביאם בשני כלים מ"מ לא הזכיר שני כלים אלא מפני שידע שאי אפשר לו להביאם בכלי אחד ומ"מ הואיל וכונתו לקרבן גדול כל כמה שאפשר לו להביא בכלי אחד מביא: