מאירי על בבא בתרא רפג

זה שביארנו שהמזכה לעובר לא קנה פירושו אף אם אמר מעכשו ולכשתלד ובבנו קנה אף בלא מעכשו ובלא לכשתלד ויש חולקין בראשונה לומר שאף באחר קנה באומר לכשתלד ואין נראה כן שהרי בדבר שלא בא לעולם אמרו שאינו קונה אף בלאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי וכו' וזהו כעין לכשתלד וגדולי המפרשים חולקין בה בדרך אחרת לומר שאף בבנו לא קנה אא"כ אמר לכשתלד ובהלכות ספרד לגדולי הפוסקים ראיתי שהביאו את שתיהן ר"ל המזכה לעובר לא קנה ובבנו קנה המזכה לעובר לא קנה ואם אמר לכשתלד קנה ואיני יודע אם כונו לפסוק בבנו אם באחר:

יש אומרים שזה שאמרו בבנו שקנה דוקא בדרך זכוי אבל ירושה הבאה מאליה לא זכה בה עד שיולד והאריכו בה בראיות ויש אומרים שבירושה הבאה מאליה העובר והנולד שוים ככל היורשים וזכה בה העובר כאלו נולד וכמו שביארנו לענין תרומה שהוא פוסל מצד הזכיה ולא הוצרכו להודיע אלא במי שמזכה לרבות וימעט ועל אלו הוא אומר שבבנו קנה והוא שאמרו בגמרא ירושה הבאה מאליה שאני כלומר שדין העובר והנולד שוים בה אלמא אף לדעת האומר שבמזכה לא קנה בירושה הבאה מאליה קנה ומ"מ יש לפקפק אם בכל ראוי לירש אנו דנין כבן לזכות לו ברבוי חלקו כגון שלא היה לו זרע והיו לו שני אחים ומת האחד ונשארה אשתו מעוברת אם יכול לזכות לאותו עובר יתר על חלק ירושה הבאה לו מאליה ושמא לא אמרוה אלא בבנו:

גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ואח"כ שמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעברת הרי אלו חייבין להחזיר החזירו ואח"כ שמעו שמת הבן או שהפילה אשתו המחזיק עכשו קנה ולא מי שהחזיק בתחלה שהרי בשעת חזקתו היה הבן חי או האשה מעוברת ונמצא שלא החזיקו כראוי ואפילו במעוברת שאין אומרין הואיל ואין לעובר זכייה עד שנולד וכבר הפילה אינו מעכב חזקה ראשונה אלא יש לו זכייה ומעכב חזקתם לעשותה כמי שאינה עד שאע"פ שהפילה אין אותה חזקה כלום שכל ירושה הבאה מאליה יש בה זכיה לעובר אף קודם לידה מעתה אם נודע להם שהיתה אשתו מעוברת אלא ששמעו שהפילה והחזיקו ואח"כ נודע שלא הפילה באותה שעה והפילה אח"כ אין חזקתם כלום שהרי מ"מ זכיית העובר היתה מעכבת חזקתם ונעשית כמי שאינה ואין בה חזקה אלא לאחר ההפלה ויש פוסקין בזו שקנה הראשון הואיל ובחזקת שהפילה החזיק אע"פ שלא היה כן בשעת חזקה הואיל ואירע כן נתגלה הדבר למפרע שחזקה מעליא החזיקו ואע"פ שהיה עובר במעי אמו אין זכיה לעובר לדעתם בירושה הבאה מאליה עד שנולד כמו שכתבנו למעלה בשמם ולא אמרו בראשונה שלא קנה הראשון אלא שהחזיקו בשמועת מיתה לבד ואף הם לא היו בוטחים בחזקתם מצד שלא ידעו בבריא אם אשתו מעוברת אם לאו ולא מצד זכית העובר וראיה לדעתם בדבר זה ממה שרבא הוא שתירצה כן בסוגיא זו ר"ל דרפוי מרפיא חזקה בידיהו מעיקרא ואביי הוא שתרצה כשטתנו מצד ירושה הבאה מאליה ולענין זכיית עובר ואביי ורבא הלכה כרבא ואף לענין תרומה פסקוה כן ר"ל שאין חלק העובר פוסל ואוכלים בשביל אחיו ושלא כר' יוסי ונסעדו בה בגדולי הפוסקים שכתבוה כן ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול ס"ז א' אלא שבקצת הלכות מדוייקות לא מצאנוה ומ"מ אין מזו ראיה שאין כיוצא באלו נקרא מחלקת אביי ורבא שכל שמחלקתם תלוי בדעת אחרים ואינה אלא כנותני טעמים אין זה בכלל מחלקת אביי ורבא כדי שנפסוק כרבא ולעולם פשטה של סוגיא שירושה הבאה מאליה עובר זוכה בה אף קודם לידה ופוסל לענין תרומה וכמו שביארנו בעובר חלל אע"פ שגדולי המחברים כתבוה בהפך ולענין גר שמת אף בשמעו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה ולא עוד אלא שלדעתי לא אמרה רבא אלא לדעת שהזכוי אינו מועיל ואמר שמאחר שאינו זוכה בזיכוי אינו זוכה בירושה הבאה מאליה אבל לדעת פסק אין כח הירושה פחות מכח הזכוי ומ"מ בבן הגמור ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת אף הם מודים בה שלא זכה הראשון על כרחך זכיית הבן מעכבת חזקה ואין הגירסא בכאן ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת שאין זה כלום אצל הבן אלא כך היא הגירסא ששמעו שהפילה ולא הפילה ואחר כך הפילה ומ"מ כל ששמעו שמת והחזיקו ושמעו שאשתו מעוברת או שהיה שם בן והחזירו ונודע אחר כן שלא היה שם בן ולא עובר כלל וכדין החזיקו זכו הראשונים הואיל ולא היה שם לא בן ולא עובר שיהא לו בהם שום זכייה ומ"מ לדעת הפוסקים כרבא יראה הואיל וחזקתם על הספק אינה חזקה וכמדומה שזהו דעת גדולי המחברים אלא שבשמעו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה לא ראיתי שפסקו בה דבר:

תינוק בן יומו נוחל את אמו להנחיל לאחים מן האב אבל עובר לא וכבר ביארנוהו בפרק יש נוחלין וממה שהתבאר הטעם מפני שהעובר מת תחלה אתה למד שהעובר יש לו זכייה עד שאם היה הענין שהאשה מתה תחלה אע"פ שלא בא העובר לכלל לידה היה זוכה להנחיל: