מאירי על בבא בתרא רעח

אף לענין חזרה ביובל עשאוהו כיורש והוא שהבעל שירש קרקעות של אשתו ירושה גמורה היא ואינה חוזרת ביובל חוץ מבית הקברות ר"ל שאם ירש ממנה בית הקבר מחזיר לבני משפחה משום פגם משפחה ומחזירין לו דמי שוויו אלא שמנכין לו דמי קבר אשתו שהרי היה הוא חייב לקברה ודבר זה התבאר בבכורות:

אחים שחלקו כבר ביארנו שלקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל לא סוף דבר חלק פשיטות שכבר נטלו האחרים חלק זה כנגד זה ונעשה הדבר כעין מכירה אלא אף חלק בכורה חוזר ונוטל חלק אחר כנגדו ואע"פ שאמרו מתנה קרייה רחמנא כבר אמרו שהנותן שדהו במתנה חוזרת ביובל שנאמר תשובו איש אל אחוזתו לרבות המתנה ומ"מ במתנת שכיב מרע אני מספק ושמא הדבר תלוי במחלקת הקדמה לפוסקים אי מתנת שכיב מרע כירושה אצל הכל או שמא אינה כירושה אלא אצל יורש וכל שהיא כירושה אינה חוזרת ביובל:

האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות לענין זה נעשה כלוקח גמור והרי הוא לוקח ראשון ולא חששו בזו לפסידת לקוחות שהם חבלו בעצמם שלא היה להם ליקח מאשה היושבת תחת בעלה שמא תאמר ומה ראיה מזו שהוא לוקח ואפילו הוא יורש הרי מ"מ הוא יורש משעת הנשואין ונמצאת ירושתו קודמת ללקוחות פירשו גאוני ספרד שאינו נעשה יורש משעת נשואין אלא לענין פירות אבל לענין הגוף אם תמצא לומר שהוא לוקח יש לומר שנתגלה הדבר שמשעת נשואין נעשה לוקח שאדם מוכר מעכשו ולאחר מיתה אבל ירושה אינה חלה מחיים בשום פנים ואפילו במהיום כמו שהתבאר:

למדת שלענין זה עשאוהו לוקח לתועלתו ולענין חזרה ביובל עשאוהו יורש לתועלתו לענין מזונות האלמנה עשאוהו יורש מפני שחששו לפסידת האלמנה לענין לותה ואכלה הדבר מסופק שמא משום פסידא דמלוה שויוה כיורש או שמא הוא חבל בעצמו כשהלוה בלא שטר ואין חוששין לו ודנין בו על הדרך שביארנו:

ונשלם הפרק ת"ל:

מי שמת וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק החמישי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר עניני הנחלות ודיני הצואות והספקות הבאות בין היורשים מזה לזה וכבר הותחל ביאור זה החלק בפרק יש נוחלין ובא זה הפרק להשלים ביאור אלו הענינים עד תכליתן ועל זה הצד יתחלקו עניני זה הפרק לחמשה חלקים הראשון לבאר במוריש שלא חלק נכסיו על פיו והניח בנים ובנות היאך דנין בבנים והיאך דנין בבנות וכן אם הניח טמטום כיצד דנין בו השני לבאר בו במחלק נכסיו לעוברין כגון שהניח אשתו מעוברת וייעד אם זכר בדרך זה ואם נקבה בדרך זה אם ילדה זכר ונקבה או טומטום היאך דנין בה השלישי במניח בנים גדולים וקטנים והגדולים משבחים כיצד דנין בהם בשבח זה עם הקטנים ויתגלגל בזה ענין אלמנה שהשביחה בנכסי בעלה וכן אם הרויח אחד מהם באמנותו כיצד דנין בו ואם הוציא האחד יותר מאחיו כגון ברפואה או באיזה ענין כיצד דנין בו וכן בשושבינות שנפרע לאחד מהם אם הוא לאמצע אם לאו שהיה דרכם לשגר דורנות לחתן ולאכול ולשתות עמו והיה הוא משלם לו כן ויתגלגל בזה איזה שושבינות נגבה בבית דין ואיזה אינו נגבה בבית דין ודין חזרת סבלונות המשולחים הרביעי בדין צואה איזו נקראת צואת שכיב מרע ואיזו נקראת מתנת בריא ורוב דיני הצואה ואם אירע מחלקת בדבר זה ר"ל אם היא מתנת שכיב מרע אם מתנת בריא על איזה צד דנין בה החמישי על ספק שאירע מצד המיתה ר"ל כגון שמתו האב והבן והיה הבן חייב לאחרים ומתו שניהם ולא נודע איזה מת תחלה ובעלי חוב טוענין בהפך וכן בבעל ואשתו וטענו יורשי הבעל שהאשה מתה תחלה וכבר באו הנכסים ליד הבעל ויורשי האשה טוענין בהפך וכן כל כיוצא באלו הספקות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים הרבה על ידי גלגול כי חק לסוגיית התלמוד הוא על הדרך שכבר קדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות נזונות נכסים מועטים הבנות נזונות והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רשב"ג רואה אני את דברי אדמון הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובים זכרים דוחים אותו אצל הנקבות נכסים מועטים נקבות דוחות אותו אצל הזכרים אמר הר"ם שיעור הנכסים מרובים כדי שיזונו בהם אלו ואלו עד שיתברר מה שהוא פחות מזה הם מועטין ואין הלכה כאדמון:

אמר המאירי מי שמת והניח בנים ובנות וכו' פי' כבר ידעה שהבנות נזונות מנכסי האב לאחר מותו מכח תנאי כתבה עד שיבגרו או עד שיתארסו ובא להודיע במשנה זו שאם הניח בנים ובנות ונכסים מרבים הבנים יירשו והבנות יזונו אבל בנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ושאלו בגמ' כמה הם מרובים ופירשו שכל שיש שם נכסים עד כדי שיזונו הבנים והבנות מהם עד זמן בגרות הבנות הרי אלו מרובים ומכאן ולמעלה אבל מכאן ולמטה הם נכסים מועטין ומוציאין משם מזון הבנות עד שיבגרו או יתארסו והשאר נותנין לבנים ואם אין שם אלא בכדי מזונות הבנות עד כדי שיעור זה לבד נזונות מהם והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר כלומר והייתי ראוי לירש בנכסים מרובים הפסדתי בנכסים מועטים ואמר רבן גמליאל רואה אני דברי אדמון כלומר והבנים יזונו והבנות ישאלו על הפתחים ומ"מ הלכה כתנא קמא ואע"פ שבמסכת כתבות פרק אחרון ק"ט א' אמרו כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני דברי אדמון הלכה כמותו בזו הסכימו כל הגאונים שאין הלכה כמותו וכן סוגית שמועה זו מוכחת ומ"מ כתבו גדולי הפוסקים בשם ראשי הישיבות שלא נאמר כן אלא בשיש שם קרקעות אבל אם אין שם אלא מטלטלין האיל ומדין התלמוד אין מזון הבנות מן המטלטלין ומתקנת הגאונים היא שהיו נזונות מהם דיים שתקנו להם להיות כבנים ליזון מהם אלו ואלו עד שיכלו הנכסים ואח"כ ישאלו אלו ואלו הניח בנים ובנות וטומטום שהוא ספק זכר ספק נקבה בזמן שהנכסים מרובים הזכרים דוחים אותו אצל הנקבות ליזון ולא לירש עמהם ובזמן שהנכסים מועטים הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים לשאול ולא ליזון עמהן שאין לך לדחותו מכל וכל דייך שתעשהו כפחות שבהם ואע"פ שאמרו במשנה שאחר זו ילדה טומטום אינו נוטל אין הלכה כן כמו שיתבאר אלא עושין אותו כפחות שבהם על הדרך שביארנו כזכר במועטים וכנקבה במרובים וחכמי הדורות שלפנינו חולקים לפסוק שהטומטום אינו נוטל כלום ואין הדברים נראין כלל וזה שביארנו בנכסים מרובים שהבנים יירשו פירושו שאין הבנות נוטלות חלקן אלא שהבנים מתעסקים בהם והבנות נזונות עמהם ומ"מ אם היו קרקעות ורצו הבנים למכור כדי להתעסק בסחורה פירשו הגאונים שהבנות יכולות למחות מפני שהפסידא מצויה בהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: