מאירי על בבא בתרא רע

זה שביארנו במשנה באחד שאמר לאחיו על אחד שבשוק שאחיו הוא ואחיו אין מאמינין בו שנותן לזה מחלקו כמה שהוא מודה שיש לו בה ואם מת יחזרו למקומן ואם קנה נכסים ממקום אחר יורשין אחיו עמו צריך אתה לידע אם השביח זה חלקו שיצא לו מתוך חלקו של אותו אח שהודה לו שהוא אחיו אם אותו שבח חוזר למקומו אחר הקרן או אם דינו כשאר נכסים שיקנה ממקום אחר ומאחר ששאלוה בגמ' בלא שבח ששבחו נכסים מאליהם אתה למד שאם מחמת הוצאה השביח כשאר נכסים הם אבל כל שמאליו אם הוא שבח המגיע לכתפים ר"ל שאין צריכין לקרקע הרי הן כתלוש וכשאר נכסים הם אבל אם הם צריכים עדין לקרקע הרי הוא בכלל הקרקע והרי הוא כגוף הקרקע שהעלה שירטון וכדקל שנתעבה והרי זה ספק ויראה שראובן לבדו הוא היורש ואם תפשו האחרים אין מוציאין מידן:

המשנה השמינית והיא מענין החלק החמישי גם כן ואמר על זה מי שמת ונמצא דיאתיקי חגורה לו על ירכו הרי זה אינה כלום זכה בה לאחד בין מן היורשין ובין שאינו מן היורשין דבריו קיימין אמר הר"ם ודיאתיקי מלה מורכבת פירושו דא תהא למיקם ולקנות וזהו דיאתיקי היא צואת החולה מתנה וזולתם משאר הצואות:

אמר המאירי מי שמת ונמצא דייתיקי חגורה לו על מתניו ר"ל צואת שכיב מרע והיא נקראת דיאתיקי על שם חזקה ותקפה שאינה צריכה קנין כלומר דא תהא למיקם ולהיות ולא צוה שכיב מרע זה בפני עדים כלל אלא שכתבה בכתב ידו או וכתבוה עדים ובלשון מזכרת חלוק הנכסים כאדם שאומר כתבו לי על הסדר מה שאני אומר לכם מחלוק נכסי כדי שיהא לי למזכרת מפני שאני רוצה לחלק נכסי על פי ואינו מכוין בשטר אלא להיותו מזכרת בעלמא לא שיאמר כתבו עלי וכו' וחתמו ותנו וכו' ואמר שאם נמצאת דיאתיקי וכו' ר"ל אפילו מצאנוה חגורה לו על ירכו שאין לומר שאחרים כתבוה אין זה כלום הואיל ולא צוה לעדים בפיו מה שנכתב בספר או שלא אמר בפיו שיהא חלוק זה הולך על דרך מה שנכתב במזכרת זה וכן שלא אמר למקבלים זכו בדיאתיקי זה או שלא זכה להם על יד אחר שיזכה בשביל כלם הן אחד מן היורשים בשביל כלם הן אחר בשבילם והואיל ואין כאן אחת מכל אלו אע"פ שהחזיק בה לאחר מיתה אינו כלום שמא כתבה לצוות בה ונמלך ולא צוה כן ובשעת מיתה לא גמר להקנות בה כלל או שמא לא גמר להקנות עד שתבא לידם והרי לא באה עד לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה ואע"פ שאין זה שטר מ"מ מאחר שהוא מכוין שלא להקנות אלא בו ולאחרי מיתה אינו כלום אבל אם היתה שם אחת מכל אלו קנה ואין לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר וכו' שאין בזה דין שטר כמו שביארנו וגדולי המחברים פירשו משנה זו שהיא כתובה וחתומה בעדים ולא עוד אלא שקנו בה מידו כדי ליפות את כחו כמו שיתבאר ואעפ"כ הואיל ולא זיכה אותם בה או אחר בשבילן או לא צוה בפיו שיהא כן אני אומר שמא חזר בו ויראה לי שלא היה להם להזכיר בה קנין שלא הוצרכו אלא להפקיעה מדין שטר לאחר מיתה ואף בלא קנין יש בה דין שטר לאחר מיתה הואיל ואמר כתבו ותנו אא"כ הזכיר הכתיבה בלשון יפוי כח כלומר ואף כתבו והבו ליה כמו שיתבאר בסמוך:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מתנת שכיב מרע והיא הנקראת דיאתיקי אין צריך בה קנין ולא מהיום כמו שיתבאר במשנה התשיעית אבל מתנת בריא שאינה כלום ולא בשטר או קנין אינו קונה באלו אא"כ קנה מחיים שאין שטר לאחר מיתה ומתוך כך צריך להקנותו מהיום ואם אינו רוצה שיזכה בהם עד לאחר מותו כשכיב מרע כותב לו מהיום ולאחר מיתה ומ"מ אם יש זמן בשטר אין צריך בה מהיום שאלו לא היה דעתו להקנות לו הגוף מהיום לא היה כותב שם זמן כמו שיתבאר למטה ואלו שכיב מרע שנתן מהיום וצוה לעשות שטר אם בא השטר בחייו ליד המקבל או קנו לידו אף בזה זכה המקבל ואין לזה דין מתנת שכיב מרע שיהא יכול לחזור הא מהיום ולאחר מיתה דין מתנת שכיב מרע יש לו אלא שאף בכתבו וחתמו יראה שקנה שהרי מאחר שיש בה מהיום אין בה דין שטר לאחר מיתה ודין מתנת בריא מ"מ אין לה אחר שאין בה קנין:

שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת אין כותבין ונותנין ואע"פ שהיה מצוה מחמת מיתה או שהיה מחלק כל נכסיו שאם לא כן הרי צריך קנין כמו שיתבאר ופשוט הוא שאין כותבין אלא אף במחלק כל נכסיו או שמצוה מחמת מיתה אין כותבין ונותנין שמא מכיון שאמר כתבו ותנו אין גומר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואם צוה בכתיבה זו בדרך יפוי כח כלומר תנו מנה לפלני ואף כתבו וחתמו לו לא כיוון זה להקנאת שטר כלל וכותבין לו אף לאחר מיתה ופירשו גדולי הצרפתים בדין זה שזה שאמרו אין כותבין דוקא לאחר מיתה הא אם כתב מחיים קנה ואף לשון גדולי המחברים יורה כן שכתבו ומת קודם שיכתבו ויתנו לו וגדולי קדמונינו כתבו בה שאפילו כתב ונתן מחיים אינו כלום שהרי מ"מ אין מתנת שכיב מרע קונה אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה וכמו שאמרו בגט לאחר מיתה שאפילו נתנו מחיים אינו כלום בריא שאמר כתבו ותנו מנה לפלני ומת אין כותבין ונותנין ושמא תאמר ואף מחיים היאך כותבין ונותנין והרי מנה מטלטלין הם ואין מטלטלין נקנין בשטר ואם בקנין אין מטבע נקנה בחליפין מתוך שאלה זו יש שאין גורסין ומת אלא אף בחייו אין כותבין ונותנין ויש גורסין ומת ומפרשים מנה קרקע שוה מנה:

כבר ביארנו ששכיב מרע שאמר כתבו ותנו אין כותבין ונותנין אא"כ הזכיר כתיבה זו בדרך יפוי כח וזהו שאמרו בסוגיא זו תבדק כלומר בודקין אם נאמר דרך יפוי כח אם לאו ומ"מ יש לגאוני ספרד פירוש אחר בבדיקה זו ויצאה להם הוראה נכונה מתוך פירושם והוא שהדבר ידוע שמתנת שכיב מרע הואיל ואינו מקנה מעכשו יכול לבטלה ולשנותה לכל מה שירצה והוא שאמרו דיאתיקי מבטלת דיאתיקי מעתה אם חלק את נכסיו תחלה ועכשו נמלך לחלקם בדרך אחרת אפילו אמר כתבו כותבין שאין זה מכוין לשטר אלא מפני שכבר צוה בדרך אחרת צוה בכתיבה זו לחלקה ולא למה שלא תהא הראשונה חשובה כלל או להודיע מתוך הזמן שזו היא האחרונה וזו היא שאמרו תבדק שאם צוה תחלה בדרך אחרת ואמר באחרונה כתבו ותנו אע"פ שלא אמרה בלשון יפוי כח כותבין ונותנין והדברים נראין: