מאירי על בבא בתרא רסו

המשנה הששית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר על זה הכותב נכסיו לאחרים והניח את בנו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב אמר הר"ם ואין הלכה כרשב"ג והלכה כר' יוחנן בן ברוקה:

אמר המאירי הכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו וכגון שעשה כן בלשון המועיל כגון שנתנם במתנה מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו נוהגים כשורה זכור לטוב ומ"מ הלכה כתנא קמא וכמו שאמרו לא תיהוי באעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא דלא ידעת הי זרעא מעליא נפיק מיניהו ואל תפקפק בדברי רשב"ג שבמשנתנו שאין למדין מן הכללות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

לא סוף דבר כתב לאחרים והניח את בניו שאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא אפילו הקדיש כל נכסיו והניח את בניו עניים אין רוח חכמים נוחה בכך והבנים אצל נכסי אביהם כעין מוחזקים הם מיהא במקצתם והמשיל לאותם מהם מכל וכל אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא יהא כל אדם נותן חקו לכל דבר ומכלכל את העניים כראוי להם יקדיש ויתן ויוריש וזהו כבודו וכבוד שמים ואפילו אין בניו נוהגים כשורה שמא יצא מהם מי שהוא ראוי לכך ואם חושש להפסד ממונו ימנה להם אפטרופוס הזריז בשמירתם ויעשה הוא המוטל עליו ודעת קונו מה שתרצה תעשה:

מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין כשורה וכתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן בן עוזיאל תיקן את המתקלקל עם צירוף קיום מצות המת ומכר שליש לעצמו והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש והיו מקצת חכמים מוחים בידו על שהיה מעביר כונת המוריש ולא השגיח בהם אחר שלא התנה הנותן על כך ואפילו היתה כונתו לכך דברים שבלב אינם דברים הא אם התנה הנותן בפירוש על מנת שלא להחזיר כלום לבניו והחזיר בטלה המתנה שכל תנאי שבמתנה הן שהתנה הנותן הן שהתנה המקבל וזכה בהם נתקיים התנאי נתקיימה המתנה לא נתקיים התנאי בטלה המתנה אחר שהתנה תנאי הראוי על הדרכים שכבר ביארנו בדיני התנאים ויש מפרשים במעשה זה שהאב הדיר את הבנים הנאה וזהו שהזכירו בו ענין בית חורון: